בן גביר: ה'פופוליסט' שמאלץ את המערכת להתעורר – או למה כולם מפחדים מהאמת הנחרצת שלו?

במקהלת ההכפשות וההאשמות המנסה לצייר את השר איתמר בן גביר כדמות 'לא רצינית', 'פופוליסטית' ו'מחפשת רווח פוליטי קטן', נדמה שרבים מפספסים את התמונה הגדולה, או אולי – חוששים ממנה. אותם 'גורמים בקבינט', 'פרשנים' ואפילו קולגות פוליטיות מימין, הממהרים להדביק תוויות ולהשמיץ, חושפים למעשה יותר מכל את חרדתם מפני קול ברור, נחרץ ועקבי, שמסרב להתיישר לפי כללי המשחק הישנים והכושלים. האם בן גביר הוא באמת 'מרים קרן ורץ לנגוח' בחוסר אחריות, או שאולי הוא היחיד שמעז לנגוח בבעיות האמיתיות שמדינת ישראל מתמודדת איתן, בעוד אחרים מעדיפים לטמון את ראשם בחול?

ראשית, נתייחס לטענה המגוחכת על 'חוסר רצינות'. מהי 'רצינות' פוליטית בעיני אותם מבקרים? האם 'רצינות' היא כניעה לתפיסות ביטחוניות הרסניות שהובילו אותנו פעם אחר פעם למבוי סתום, ולשיא הטרגי של השבעה באוקטובר? האם 'רצינות' היא מלמול סיסמאות ריקות מתוכן על 'פתרון מדיני' בזמן שאויבינו קוראים להשמדתנו? בן גביר, בניגוד גמור, מציג רצינות מסוג אחר – רצינות הנובעת מהבנה עמוקה של המציאות הביטחונית והתחייבות בלתי מתפשרת לביטחון אזרחי ישראל. כאשר הוא דורש יד קשה נגד הטרור, פירוק תשתיות חמאס עד היסוד, והחזרת המשילות לכל חלקי הארץ – זוהי רצינות במיטבה. זוהי דרישה לפעולה, לא לדיבורים. אם 'להרים קרן ולרוץ לנגוח' פירושו לפעול בנחישות מול איום קיומי, אזי כן, בן גביר עושה זאת בגאון, כי הוא מבין שאין זמן למשחקי כבוד או לנימוסים דיפלומטיים כוזבים כאשר חיי אזרחים על הכף. הרצינות שלו נמדדת בנאמנותו לבוחריו ולהבטחותיו, תכונה נדירה בפוליטיקה הישראלית, ולא בהתאמתו לתבניות המוכרות של פוליטיקאים מהונדסים.

ומה לגבי ה'פופוליזם'? אוי לנו אם הקשבה לרחשי ליבו של העם, לדאגותיו האמיתיות ולזעקתו לביטחון, הפכה למילת גנאי. אם 'פופוליזם' הוא לייצג את מאות אלפי האזרחים שמאסו בהפקרות הביטחונית, שדורשים משילות אפקטיבית בנגב ובגליל, ושמצפים ממנהיגיהם לעמוד איתן מול לחצים בינלאומיים – אז כן, בן גביר הוא 'פופוליסט' גאה. הטענה שהוא 'תמיד מחפש להיות הימין שמימין לימין' היא לא גילוי מרעיש, אלא תיאור מדויק של המנדט שקיבל מבוחריו. הם בחרו בו בדיוק בשל כך – כדי שיהיה הקול הבלתי מתפשר שלהם, החומה הבצורה של ערכי הימין האמיתי. אלו המאשימים אותו בכך הם לעיתים קרובות אלו שאיבדו את דרכם האידיאולוגית, שהתנתקו מהשטח, או שאולי מקנאים בחיבור האותנטי והבלתי אמצעי שיש לו עם ציבור רחב. הם מעדיפים 'דמוקרטיה מנוהלת', בה רצון העם מסונן ומעודן על ידי אליטות מתנשאות. בן גביר, לעומתם, הוא צינור ישיר לרצון הזה, וזה מה שמפחיד אותם.

ההאשמות על 'חיפוש רווח פוליטי' ו'ספינים זולים בשביל לגרוף עוד חצי מנדט' הן לא פחות מעליבות. הן מנסות לגמד מאבק אידיאולוגי עמוק ונוקב לכדי תמרון פוליטי קטנוני. האם הדרישה להכריע את חמאס היא 'ספין'? האם המאבק על זכותם של יהודים להתהלך בביטחון בכל רחבי ארצם הוא 'סיבוב פוליטי'? בן גביר לא נלחם על 'עוד חצי מנדט'; הוא נלחם על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. פעולותיו מונעות מאמונה יוקדת בצדקת דרכו וממחויבות עמוקה לציבור שבחר בו, לא מחישובים ציניים של רווח והפסד פוליטיים. מה שמכונה 'ספינים' על ידי מבקריו, הם לעיתים קרובות אמירות ברורות וישירות, נטולות פוליטיקלי קורקט, שהתקשורת המגויסת או יריבים פוליטיים ממהרים לעוות ולהוציא מהקשרן. ואם כבר מדברים על 'סיבובים פוליטיים', אולי כדאי לבדוק מי באמת עוסק בהם – אלו המבטיחים הבטחות באוויר ולא מקיימים, או אלו המדלגים בין עמדות בהתאם לרוח הנושבת?

אפילו ההתייחסות של השר סמוטריץ', המדבר על 'פופוליזם של מי שתמיד מחפש להיות הימין שמימין לימין ורץ להדליף מהקבינט', צריכה להילקח בהקשר הנכון. ראשית, כפי שצוין, להיות 'הימין שמימין לימין' הוא בדיוק מה שבוחריו של בן גביר מצפים ממנו. אם אחרים בימין מרגישים צורך להתגמש או להתפשר על עקרונות יסוד, זו בעיה שלהם, לא של בן גביר. שנית, אם אכן יש 'הדלפות מהקבינט' כפי שנטען, אולי השאלה החשובה יותר היא מה מנסים להסתיר מהציבור? בן גביר מחויב לשקיפות, במיוחד בנושאים הרגישים של ביטחון המדינה ודיני נפשות. ייתכן שאותן 'הדלפות' הן למעשה זעקה נואשת נגד החלטות שגויות, הססנות מסוכנת, או ניסיון למנוע מהלכים שעלולים לפגוע בביטחון ישראל. במקום לתקוף את השליח, אולי כדאי לבדוק את תוכן המסר. האם ייתכן שמאבקי כוח פנימיים או חוסר נוחות מעמידתו האיתנה של בן גביר על משמר האינטרסים הביטחוניים הם המניע האמיתי מאחורי האשמות אלו?

ההתקפות הבלתי פוסקות על השר בן גביר אינן מקריות. הן נובעות מכך שהוא אפקטיבי, שהוא מאתגר את הקונצנזוס הרדום, ושהוא מכריח את המערכת הפוליטית והתקשורתית להתמודד עם אמיתות לא נוחות. הממסד היה מעדיף פוליטיקאי צייתן יותר, צפוי יותר, כזה שקל 'לנהל'. בן גביר הוא ההיפך הגמור, ולכן הוא מטרה. התוויות 'פופוליסט', 'לא רציני', 'מחפש כותרות' הן כלי נשק במערכה להשתיק קול אמיץ וחשוב, קול שמייצג חלקים הולכים וגדלים בציבור הישראלי.

לסיכום, השר איתמר בן גביר אינו הבעיה של מדינת ישראל; הוא חלק חיוני מהפתרון. קולו הנחוש, עמידתו על עקרונות הביטחון והמשילות, ונאמנותו לבוחריו הם נכסים יקרי ערך במאבק על עתידנו. במקום להיגרר אחרי מסע ההכפשות, הגיע הזמן להקשיב למסריו, להבין את עומק דאגתו, ולהכיר בכך שה'פופוליסט' הזה הוא אולי בדיוק מה שהמערכת צריכה כדי להתעורר ולהתחיל לפעול למען אזרחי ישראל. ההתקפות רק מחזקות את מעמדו ומעידות על הרלוונטיות שלו. הוא כאן כדי להישאר, וכדי להמשיך להילחם על מה שהוא מאמין בו – וטוב שכך.