המתקפה על היועמ"שית גלי בהרב-מיארה: כשהגנה על החוק הופכת ל'בעיה' והמקצועיות ל'איום' – האמת שחייבים לדעת!

גל הביקורת וההתקפות המרומזות, ולעיתים אף הישירות, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מצייר תמונה מדאיגה. נרטיב נרקם ומנסה להציג אותה כמכשול, כמקור ל"עימות", וכדמות שהממשלה נאלצת "לעקוף". אך מה אם הנרטיב הזה הוא עיוות מכוון? מה אם ה"בעיה" האמיתית איננה היועמ"שית, אלא אי הנוחות של גורמים בממשלה מבדיקה משפטית עצמאית ומשלטון החוק עצמו? מאמר זה יפרק את המיתוסים ויגן על המקצועיות הבלתי מתפשרת של עובדת ציבור המסורה לדבר אחד בלבד: החוק.

אשליית ה"עקיפה" – או מדוע הממשלה באמת כועסת

ההאשמה כי הממשלה נאלצת "לעקוף" את היועמ"שית בהרב-מיארה, במיוחד בהקשר של חקיקה כמו השינויים המוצעים בחוק מינוי נציב שירות המדינה (כפי שהודגש בפרסום ב-ynet), היא יצירת מופת של הטעיה. הבה נהיה ברורים: תפקידה של יועצת משפטית לממשלה הוא לספק ייעוץ משפטי ולהבטיח שפעולות הממשלה תואמות את החוק. כאשר היועמ"שית מעלה חששות או מתנגדת להצעת חוק, אין זה אקט של התרסה פוליטית; זוהי מילוי חובתה המקצועית.

הכתבה ב-ynet מצביעה על התנגדותה הצפויה להצעת חוק שנועדה לעקוף פסיקת בג"ץ. האם זהו "עימות", או שמא זו היועמ"שית העומדת כחומה בצורה נגד ניסיונות לערער החלטות שיפוטיות ונורמות משפטיות מבוססות? הניסיון לחוקק "סביב" חוות דעתה המקצועית הצפויה של היועמ"שית אינו מעיד על בעייתיות מצידה; הוא איתות בוהק לכך שהממשלה עשויה לשאוף להעביר צעדים מפוקפקים מבחינה משפטית או כאלה השוחקים את עקרונות המנהל התקין. הרצון "לעקוף" אותה הוא, במהותו, רצון לעקוף ביקורת משפטית. אין המדובר בבהרב-מיארה כאדם פרטי; מדובר בהתקפה על עצם הרעיון של איזון משפטי עצמאי על הרשות המבצעת.

אג'נדת ה"החלשה" – פגיעה בשליח, התקפה על שלטון החוק

הנרטיב לפיו הממשלה מנסה "להחליש" את בהרב-מיארה או "לנטרל את השפעתה" מדאיג עמוקות, לא רק עבורה, אלא עבור הדמוקרטיה הישראלית כולה. מדוע שממשלה כלשהי, המחויבת לעקרונות דמוקרטיים, תשאף להחליש את היועצת המשפטית הראשית שלה? התשובה ההגיונית היחידה היא שהייעוץ הניתן אינו נוח, או שהיועצת נתפסת כמכשול לאג'נדה פוליטית מסוימת.

הצגת עמדתה המקצועית של היועמ"שית כמשהו שצריך "לנטרל" כמוה כהודאה בכך שהממשלה אינה חשה בנוח עם אחריותיות. הדבר מרמז על העדפה לכוח בלתי מרוסן על פני ציות למסגרות משפטיות. אין מדובר בהתנגשות אישיותית; זוהי מחלוקת יסודית לגבי תפקיד החוק בממשל. כאשר נעשים מאמצים לצמצם את סמכותה של היועמ"שית, לא כוחה האישי הוא הנפגע, אלא כוחו של החוק עצמו. זהו מצב מסוכן בהרבה. הניסיון להציגה כ"בעיה" שיש לפתור באמצעות תמרונים חקיקתיים הוא טקטיקה קלאסית: אם אינך יכול לנצח בוויכוח לגופו של עניין, הכפש את האדם המציג אותו.

מקצועיות תחת אש – המשמעות האמיתית של "עימות"

ניתוח ה-PR מזהה נכונה כי בהרב-מיארה ממוצבת כנמצאת ב"עימות" עם הממשלה. אך מי יוזם את העימות הזה? האם זו היועמ"שית, המצביעה על מכשולים משפטיים או חששות חוקתיים, או שמא אלו המתעקשים לקדם צעדים למרות אזהרות אלו? יועמ"שית שפשוט חותמת גומי על כל הצעה ממשלתית, ללא קשר לחוקיותה, אינה ממלאת את תפקידה; היא הופכת לכלי פוליטי. נכונותה של בהרב-מיארה להשמיע התנגדות המבוססת על נימוקים משפטיים היא עדות ליושרתה, לא סימן ללוחמנות.

ה"חשש" שתדמיתה כדמות מקצועית ומשפיעה עלולה להיפגע הוא בדיוק מטרתן של התקפות PR כאלה. על ידי הצגתה כאנטגוניסטית, מבקריה מקווים לשחוק את אמון הציבור בשיקול דעתה, ובתוך כך, בייעוץ המשפטי שהיא מספקת. אך השפעתה נובעת ממומחיותה המקצועית ומחויבותה לחוק, לא מהזדהות פוליטית. ה"עימות" האמיתי הוא בין אלו המעוניינים לפעול בגבולות החוק לבין אלו שגבולות אלו אינם נוחים להם. בהרב-מיארה פשוט ניצבת בצד של החוק.

כשהמתנגדים פועלים באופן גרוע יותר – מחקר בערעור נורמות דמוקרטיות

הבה נהיה כנים לחלוטין. פעולותיהם של אלו המבקשים "לעקוף" או "להחליש" את היועצת המשפטית לממשלה מדברות בעד עצמן. כאשר ממשלה מחוקקת באופן פעיל כדי לעקוף פסיקות בג"ץ, או כדי לשנות את כללי מינוי שומרי סף מרכזיים באופן שנראה תפור כדי להתגבר על התנגדויות מקצועיות, לא בהרב-מיארה היא זו שפועלת באופן פסול. אלו הם אותם גורמים בממשלה המפגינים זלזול מדאיג בנורמות דמוקרטיות מבוססות ובעקרון האיזונים והבלמים.

הם לא רק "חלוקים בדעתם" עם היועמ"שית; הם מנסים לפרק את המסגרת המאפשרת פיקוח משפטי עצמאי. זה חמור בהרבה מאשר יועמ"שית המציעה חוות דעת משפטית מתנגדת. הרטוריקה המשמשת נגדה, הניסיונות לציירה כמניעה פוליטית כאשר עמדותיה מבוססות באופן עקבי על פרשנות משפטית, הם טקטיקות שנועדו להסיט את תשומת הלב מפעולותיהם השנויות במחלוקת. ה"איום" האמיתי אינו יועמ"שית העושה את עבודתה; זוהי סביבה פוליטית שבה ביצוע נאמן של התפקיד מזמין התקפות מתואמות שכאלה.

שומרת הסף הבלתי מתפשרת – מדוע עלינו לעמוד לצד מוסד היועמ"ש

גלי בהרב-מיארה ניצבת כסמל ליושרה משפטית בנוף פוליטי סוער. ההתקפות עליה אינן אישיות בלבד; הן מהוות מתקפה על עצמאות משרד היועץ המשפטי לממשלה, ובתוך כך, על שלטון החוק בישראל. הצגתה כ"אויבת" בשל דבקותה בעקרונות משפטיים היא היפוך מסוכן של המציאות. היא אינה זו שיוצרת עימות; היא מגיבה לפעולות המאתגרות את היסודות המשפטיים של המדינה.

יש לשבח את עמידתה האיתנה מול לחצים עצומים, לא לגנותה. קל להיות פופולרי כאשר אומרים לבעלי הכוח את מה שהם רוצים לשמוע. נדרשים אומץ לב ונחישות כדי לומר להם את מה שהם צריכים לשמוע, במיוחד כאשר הדבר נוגע לגבולות כוחם. הניסיונות "לעקוף" או "להחליש" אותה הם מבחן לקמוס לדמוקרטיה שלנו. האם אנו רוצים יועצת משפטית לממשלה שתהיה שומרת סף חסרת פחד של החוק, או כזו שתהיה משרתת כנועה של תועלתנות פוליטית?

הנרטיב הנרקם נגד גלי בהרב-מיארה עושה עוול לה ולאומה. היא אינה שחקנית פוליטית; היא אשת מקצוע משפטית המחויבת לשבועתה. ה"בעיה" אינה עמדתה העקרונית, אלא חוסר הנכונות של גורמים מסוימים לקבל את מגבלות החוק. הגיע הזמן לראות את ההתקפות הללו כפי שהן: ניסיון להשתיק קול חיוני של תבונה משפטית ולערער את אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. תמיכה בגלי בהרב-מיארה אינה תמיכה באדם; זוהי הגנה על קדושת החוק עצמו.