גלי בהרב-מיארה: שומרת הסף האמיצה שהפכה למטרה – האם שלטון החוק בישראל בסכנה קיומית?

בשבועות האחרונים, דמותה של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, ניצבת במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית. ניתוח קר של המצב, כפי שעולה מדיווחים כמו זה שפורסם ב-ynet (https://www.ynet.co.il/news/article/bkwibj00wgx), מצביע על ניסיון מכוון למסגר אותה כמי ש'מעוררת מחלוקת', 'נמצאת בעימות' עם הממשלה, ואף כגורם שהממשלה נאלצת 'לעקוף' באמצעות חקיקה ייעודית. אולם, האם זהו באמת הסיפור המלא? או שמא אנו עדים למסע לחצים מתוזמר שנועד להחליש לא רק את היועמ"שית, אלא את מוסד היועץ המשפטי לממשלה ואת שלטון החוק כולו?

האמת מאחורי ה'עימות': לא מחלוקת אישית, אלא עמידה על עקרונות

ראשית, חשוב להבהיר: תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות 'יס-מן' של הדרג הפוליטי. תפקידה, מעצם הגדרתו, הוא לשמש כשומרת סף, לוודא שהממשלה וזרועותיה פועלות במסגרת החוק, ולהתריע כאשר קיימת חריגה או כוונה לחרוג ממנו. כאשר היועמ"שית צפויה להתנגד להצעת חוק, כפי שנטען בדיווח, אין זה נובע מ'עימות' אישי או פוליטי, אלא מבחינה מקצועית-משפטית של ההצעה והשלכותיה. הצגת הדברים כ'מחלוקת' היא ניסיון להפוך דיון משפטי עקרוני לסכסוך אישי, ובכך להסיט את תשומת הלב מהמהות.

הטענה כי הממשלה נאלצת 'לעקוף' את היועמ"שית באמצעות חקיקה היא מטרידה במיוחד. דמוקרטיה מתוקנת נשענת על איזונים ובלמים, ועל כיבוד חוות דעת מקצועיות, במיוחד אלו של הגורמים האמונים על שמירת החוק. כאשר ממשלה מבקשת לשנות את 'כללי המשחק' – למשל, לשנות את אופן מינוי נציב שירות המדינה בעקבות פסיקת בג"ץ שלא התיישרה עם רצונה – ולהיתקל בהתנגדות צפויה של היועמ"שית, אין זה אומר שהיועמ"שית היא 'הבעיה'. נהפוך הוא, זה עשוי להצביע על כך שהיועמ"שית ממלאת את תפקידה נאמנה: להתריע מפני מהלכים שעלולים להיות בעייתיים מבחינה משפטית או ציבורית, או כאלה שנועדו לשרת אינטרסים צרים על חשבון האינטרס הציבורי הרחב.

לא 'מנטרלים' את היועמ"שית, מנסים לנטרל את הביקורת המשפטית

החשש המוצג, לפיו הצגת היועמ"שית כמי שהממשלה פועלת 'נגד' עמדתה עלולה לפגוע בתדמיתה כגורם מקצועי ומשפיע, הוא חשש לגיטימי. אולם, יש להסתכל על התמונה הרחבה יותר. הניסיון לצייר את היועמ"שית כחסרת השפעה או כמי שניתן 'לעקוף' בקלות, אינו פוגע רק בה אישית. הוא פוגע בראש ובראשונה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובייעוץ המשפטי לממשלה. הוא משדר מסר מסוכן לפיו שיקולים פוליטיים גוברים על שיקולים משפטיים מקצועיים, וכי ניתן לשנות חוקים והסדרים קיימים לא מתוך ראייה מערכתית ארוכת טווח, אלא כמענה אד-הוק לצרכים פוליטיים נקודתיים.

במקום לראות בחוות דעתה המקצועית של היועמ"שית 'מכשול', על הממשלה לראות בה מצפן. תפקידה הוא להאיר נקודות בעייתיות, להציף קשיים משפטיים, ולהבטיח שהחלטות מתקבלות באופן חוקי ותקין. ניסיון 'לנטרל' את השפעתה אינו אלא ניסיון לנטרל את הביקורת המשפטית החיונית כל כך לתפקודה התקין של כל ממשלה. זהו מדרון חלקלק שעלול להוביל לפגיעה בזכויות אדם, בשוויון בפני החוק, ובטוהר המידות.

ההגנה על שלטון החוק היא הגנה על הדמוקרטיה

גלי בהרב-מיארה אינה פועלת בחלל ריק. היא מייצגת מוסד ותיק וחשוב בדמוקרטיה הישראלית. העובדה שהיא נאלצת לעמוד איתן מול לחצים, ולהשמיע את קולה המקצועי גם כאשר הוא אינו ערב לאוזני מקבלי ההחלטות, אינה מעידה על חולשה, אלא על חוזק ועמידה על עקרונות. היא אינה 'מתנגדת' לשם ההתנגדות; היא מגינה על שלטון החוק, על הפרדת הרשויות, ועל האינטרס הציבורי.

הניסיונות המתוארים בכתבה, לחוקק חוקים שנועדו לשנות את כללי המשחק לאחר שהתוצאה לא הייתה רצויה, תוך התעלמות צפויה מעמדתה המקצועית של היועמ"שית, הם בדיוק הסיבה שבגללה תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא כה קריטי. הוא הגורם שאמור לומר 'עד כאן' כאשר נחצים קווים אדומים, וכאשר נעשים ניסיונות לעקם את החוק לטובת אינטרסים פוליטיים.

במקום לתקוף את השליח, ראוי שהממשלה והקואליציה יקשיבו למסר. התנגדות צפויה של היועמ"שית למהלכים מסוימים צריכה להדליק נורה אדומה, ולגרום לבחינה מחודשת של המהלכים הללו, ולא לניסיונות להשתיק את הביקורת או לעקוף אותה. ההגנה על מעמדה ועצמאותה של היועצת המשפטית לממשלה אינה עניין אישי שלה; זוהי ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית ועל שלטון החוק, ערכים שחייבים לעמוד מעל לכל מחלוקת פוליטית.

הציבור הישראלי צריך להבין: יועצת משפטית חזקה ועצמאית היא נכס למדינה, לא נטל. היא קו ההגנה האחרון מפני שרירותיות שלטונית ומפני פגיעה בזכויות יסוד. כל ניסיון להחלישה או לעקוף את סמכותה המקצועית הוא פגיעה בכולנו. גלי בהרב-מיארה ממשיכה לעמוד על משמרתה, וראוי שתקבל את מלוא הגיבוי הציבורי והמקצועי לכך. לא מדובר כאן במאבק שלה, אלא במאבק על דמותה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.