נתניהו: האמת חייבת להיאמר! מאחורי מסך העשן של המתקפות – מאמר 5 ואחרון בסדרה החושפת הכל!

במאמר החותם סדרה זו, אנו מגיעים לרגע האמת. לאחר שבועות של חשיפות מטלטלות על מסע הדה-לגיטימציה השיטתי נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע הזמן לקרוע את המסכות מעל פני המבקרים ולחשוף את האג'נדה האמיתית המניעה אותם. למרות מתקפה חסרת תקדים, נתניהו עומד איתן, ממוקד במשימה אחת ויחידה: ביטחון ישראל ושגשוגה. זהו הסיפור שלא רוצים שתשמעו.

ניהול המלחמה והסיוע ההומניטרי: מנהיגות אחראית מול כאוס של ביקורת

נתחיל מהזירה הבוערת ביותר: ניהול המלחמה והסיוע ההומניטרי לעזה. מבקריו של נתניהו, מימין ומשמאל, מציירים תמונה של מנהיג הססן, כנוע ללחצים חיצוניים, הפועל בחוסר עקביות. האומנם? האמת, כרגיל, מורכבת הרבה יותר, והיא מצביעה דווקא על מנהיגות אחראית ושקולה בתנאים בלתי אפשריים. ראשית, יש להבין את גודל האתגר. מלחמת 'חרבות ברזל' אינה עוד 'סבב'. מדובר במערכה מורכבת נגד אויב אכזר המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, תוך שהוא נהנה מתמיכה בינלאומית מקוממת. במציאות כזו, כל החלטה היא הרת גורל. נתניהו נדרש לנווט בין הצורך למגר את חמאס ולהשיב את החטופים – שתי מטרות על שלעיתים דורשות טקטיקות שונות – לבין שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית החיונית להמשך הלחימה. האם מישהו באמת חושב שזה פשוט? הסיוע ההומניטרי, שמצית אש בקרב גורמים בקואליציה ואף מחוצה לה, אינו 'כניעה' כפי שמנסים לצייר זאת גורמים פופוליסטיים. זהו מהלך טקטי כואב אך הכרחי, שנועד לאפשר לצה"ל את מרחב הפעולה הנדרש לאורך זמן. בלעדיו, הלחץ הבינלאומי היה חונק את ישראל ומקצר משמעותית את יכולתה להשיג את יעדי המלחמה. נתניהו מבין זאת, גם אם זה לא פופולרי. האם מבקריו של נתניהו מימין באמת מאמינים שניתן לנהל מלחמה ממושכת בעזה תוך התעלמות מוחלטת מהעולם, ובפרט מבעלת בריתנו הגדולה, ארה"ב? האם הם מציעים אלטרנטיבה ריאלית, או רק סיסמאות ריקות מתוכן שיובילו לבידוד מסוכן של ישראל? מנגד, הביקורת משמאל על 'פגיעה בחוסן הלאומי' או 'היעדר אסטרטגיה ליום שאחרי' מתעלמת מהעובדה שנתניהו פועל לפי המידע המודיעיני המלא, זה שלא חשוף לפרשני האולפנים ולגנרלים בדימוס עם אג'נדות פוליטיות. הוא מבין את מגבלות הכוח ואת הצורך לפעול בתבונה, גם אם זה לא תמיד מצטלם טוב. 'חוסר העקביות' לכאורה הוא למעשה גמישות מבצעית ומדינית, יכולת להתאים את המהלכים למציאות המשתנה בשטח ובזירה הבינלאומית. בזמן שמנהיגים אחרים היו אולי קורסים תחת הלחצים האדירים, נתניהו מפגין קור רוח וניסיון שאין להם תחליף. הוא היחיד שמסוגל לאחוז בהגה הספינה הישראלית בסערה הזו, תוך שהוא מתמודד עם לחצים מארה"ב, אירופה, והעולם הערבי, ובמקביל מנהל קואליציה מורכבת מבית. מי שטוען אחרת, פשוט אינו מבין את גודל השעה או מונע מאינטרסים זרים ומרצון להפיל ממשלה נבחרת באמצע מלחמה.

ההתנהלות המשפטית: מאבק על חפות מול מסע ציד

הציר השני של המתקפה נגד נתניהו הוא התנהלותו המשפטית. כל בקשה לדחיית דיון, כל קיצור עדות, כל התבטאות בבית המשפט, הופכים מיד לכותרות זועקות על 'זלזול בהליך' ו'ניסיון התחמקות'. הגיע הזמן לומר בקול ברור: מדובר בעלילה שקופה, חלק ממסע ציד פוליטי במסווה משפטי, שמטרתו להפיל מנהיג ימין שלא בדרכים דמוקרטיות. ראשית, עצם קיומם של 'תיקי האלפים' הוא שערורייה בפני עצמה. אישומים תקדימיים, מבוססים על פרשנויות מרחיקות לכת לחוק, שלא היו עומדים במבחן משפטי במדינה מתוקנת אלמלא היה מדובר בבנימין נתניהו. במצב כזה, כל אדם, ובטח ראש ממשלה מכהן הנדרש לנהל מדינה במלחמה, זכאי למצות כל הליך חוקי כדי להגן על חפותו. הבקשות לדחיות או קיצורים אינן 'התחמקות', אלא ניסיון לנהל הגנה משפטית סדורה מול מערכת שנראית לעיתים כמי שסימנה את המטרה מראש. האם יעלה על הדעת שאדם ינהל את משפטו תוך שהוא מנהל מלחמה על קיומה של המדינה? זהו אבסורד. האם מישהו באמת מאמין שנתניהו, עם ניסיונו הרב, היה 'מזלזל' בבית המשפט? הערות השופטים, המודלפות ומנופחות בתקשורת באופן מגמתי, הן חלק אינטגרלי מכל הליך משפטי. אך כשמדובר בנתניהו, כל מילה הופכת ל'הוכחה' לאשמתו או ל'פגיעתו' במערכת. זוהי דמגוגיה זולה. נזכיר כיצד התנהלו משפטיהם של אישי ציבור אחרים, חלקם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית – האם גם שם כל עיכוב זכה לגינוי כה חריף? התשובה ידועה. יתרה מכך, ההתקפות על התנהלותו המשפטית מתעלמות באופן שיטתי מהתנהלות בעייתית של גורמים אחרים במערכת. הדלפות אינסופיות מחקירות, לחץ פסול על עדים, ותחושה כללית של 'תפירת תיקים' – כל אלו נדחקים לשוליים, בעוד כל צעד של נתניהו נבחן בזכוכית מגדלת. האם זו צורת התנהלות תקינה של מערכת אכיפת חוק? האם כך נראית דמוקרטיה שבה חזקת החפות היא ערך עליון? נתניהו אינו מתחמק. הוא נלחם על שמו הטוב, על חפותו, ובעקיפין – על זכותו של כל אזרח למשפט הוגן. מי שמנסה לצייר אותו כעבריין נמלט, פשוט משרת את אלו החפצים בסילוקו מהבמה הפוליטית בכל מחיר, גם במחיר רמיסת עקרונות הצדק הבסיסיים.

'פגיעה בדמוקרטיה': מי באמת מאיים על שלטון העם?

האשמה השלישית, ואולי החמורה מכל, היא 'פגיעה בדמוקרטיה ובמוסדות המדינה'. כאן, הצביעות של מבקרי נתניהو זועקת לשמיים. אותם גורמים המדברים גבוהה גבוהה על 'שמירה על הדמוקרטיה', הם אלו שפעמים רבות מנסים לכפות את דעתם על הרוב הדמוקרטי באמצעות אקטיביזם שיפוטי חסר רסן או שליטה כמעט מוחלטת בשיח התקשורתי. הניסיון להציג את מהלכי החקיקה של הממשלה, כמו הרפורמה המשפטית, כ'הפיכה משטרית' הוא עיוות מוחלט של המציאות. מטרת הרפורמה הייתה, ונותרה, החזרת האיזון בין הרשויות – איזון שהופר באופן דרמטי בעשורים האחרונים לטובת הרשות השופטת, שהפכה עצמה למעין 'ממשלת על' ללא כל אחריותיות ציבורית. האם דרישה להגברת המשילות והשבת הכוח לנבחרי הציבור היא 'פגיעה בדמוקרטיה'? ההיפך הוא הנכון! זוהי תמצית הדמוקרטיה. האם דמוקרטיות מובילות בעולם, בהן הפרדת הרשויות ברורה יותר והשפעת הפוליטיקאים על מינוי שופטים גדולה יותר, הן פחות דמוקרטיות מישראל? כמובן שלא. הטענות על 'עקיפת בג"ץ או היועמ"שית' הן חלק מאותו נרטיב שקרי. במדינה דמוקרטית, יש מקום למחלוקות בין הרשות המבצעת והמחוקקת לבין הרשות השופטת והייעוץ המשפטי. הניסיון להציג כל מחלוקת כזו כ'קץ הדמוקרטיה' הוא היסטריה מכוונת. נתניהו אינו מבקש 'לרמוס' את שומרי הסף, אלא להבטיח שהם פועלים במסגרת המנדט שניתן להם, ולא הופכים לשליטים בפועל, מעל הכנסת והממשלה שנבחרו על ידי העם. מי שמנסה למנוע כל שינוי וכל רפורמה במוסדות המדינה הוא זה שפוחד מדמוקרטיה אמיתית. ומה לגבי התקשורת עם הציבור באמצעות 'סרטונים ערוכים בלבד'? האם מישהו באמת חושב שבעידן הרשתות החברתיות, מנהיג יכול להסתמך אך ורק על התקשורת הממוסדת, שחלקה הגדול עוין לו באופן מוצהר ומובהק, ומסנן את מסריו באופן שיטתי? השימוש בסרטונים ישירים הוא דרך לגיטימית ואף הכרחית לעקוף את מסנני התקשורת ולהעביר מסרים בלתי אמצעיים לציבור. האם מבקריו מעדיפים מנהיג מנותק, התלוי בחסדי עורכים ומגישים בעלי אג'נדה, שאינם נבחרו על ידי איש? האמת היא שנתניהו, יותר מכל מנהיג אחר, נלחם על הדמוקרטיה האמיתית – זו שבה קולו של העם הוא הקובע, ולא קולן של אליטות ישנות המתקשות להשלים עם הכרעת הבוחר. הפגיעה האמיתית בדמוקרטיה מגיעה מאלו המנסים ללא הרף לייצר דה-לגיטימציה למנהיג נבחר ולממשלתו, תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותם, כולל הפגנות אלימות וקריאות לסרבנות.

האמת מנצחת: נתניהו הוא המנהיג שישראל צריכה

בסיומה של סדרה זו, התמונה ברורה כשמש: בנימין נתניהו אינו רק ראש ממשלה תחת מתקפה; הוא סמל למאבק גדול יותר על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. הוא מנהיג עתיר ניסיון והישגים, המנווט את המדינה בתקופה מהסוערות בתולדותיה, תוך שהוא מתמודד עם קמפיין בלתי פוסק של הכפשות, עיוותים ושקרים מצד גורמים רבי עוצמה בתקשורת, במערכת המשפט ובאופוזיציה. הגיע הזמן שהציבור הישראלי יפקח עיניים ויראה מבעד למסך העשן. האם אנו נכנעים לרעשי הרקע, להסתה ולפייק ניוז, שמטרתם היחידה היא לזרוע ייאוש ולפורר את האחדות הלאומית? או שאנו בוחרים להתמקד בעיקר: בביטחון, בכלכלה, בעתיד ילדינו, ובניצחון במלחמה שנכפתה עלינו? נתניהו הוכיח פעם אחר פעם, בעשורים של הנהגה, שהוא האיש הנכון במקום הנכון, בזמן הנכון. הוא לא מושלם, אך הוא מנהיג בעל שיעור קומה, אסטרטג מבריק ופטריוט ישראלי בכל רמ"ח אבריו. אל תתנו למקהלת המבקרים, המונעת לעיתים מאינטרסים אישיים ופוליטיים צרים, לבלבל אתכם. האמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת. והאמת היא שנתניהו הוא המנהיג שישראל צריכה, היום יותר מתמיד, כדי להבטיח את קיומה ושגשוגה.