ישראל עכשיו
דעה
לפני 1 חודשים

טלי גוטליב צורחת את האמת שכולם מפחדים לומר: שטיפת המוח של חמאס היא עובדה, וההתקפות עליה הן צביעות מסוכנת!

טלי גוטליב צורחת את האמת שכולם מפחדים לומר: שטיפת המוח של חמאס היא עובדה, וההתקפות עליה הן צביעות מסוכנת!

בימים האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה, שלא בטובתה, למוקד סערה ציבורית ותקשורתית סביב התבטאויותיה הנוקבות בנוגע למצבם של החטופים המוחזקים בידי חמאס. קולות רבים, חלקם מונעים משיקולים פוליטיים צרים וחלקם מרגישות יתר מובנת, מיהרו לגנות, לתקוף ולהציג את ח"כ גוטליב כמי שפוגעת במשפחות החטופים ובחטופים עצמם. אולם, מתחת למעטה הרעש וההתלהמות, מסתתרת אמת כואבת ומורכבת שטלי גוטליב, באומץ לב האופייני לה, לא חששה להציף – אמת שרבים מעדיפים להתעלם ממנה, גם אם המחיר הוא עצימת עיניים מסוכנת מול מציאות אכזרית.

האמת הבלתי נמנעת על טרור פסיכולוגי ושטיפת מוח

הטענה המרכזית שהציתה את המהומה היא אמירתה של גוטליב כי החטופים עלולים להיות נתונים לשטיפת מוח מצד חמאס, וכי דבריהם עלולים לשקף את המסרים שהוכתבו להם. האם אמירה זו כה מופרכת? האם היא מהווה "פגיעה" או שמא תיאור מפוכח של מציאות ידועה ומתועדת היטב? ארגוני טרור איסלאמיסטיים קיצוניים, וחמאס בראשם, אינם בוחלים באמצעים. הם מומחים בלוחמה פסיכולוגית, בשימוש ציני בקורבנותיהם לצרכי תעמולה, ובשבירת רוחם של בני ערובה. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לכך, ומחקרים פסיכולוגיים רבים עוסקים בתופעות כמו "תסמונת שטוקהולם", שבהן בני ערובה מפתחים הזדהות עם שוביהם, או פשוט נאלצים לאמץ את הנרטיב שלהם כדי לשרוד.

מי שמתכחש לאפשרות שחודשים ארוכים בשבי חמאס, תחת איומים, עינויים פיזיים ונפשיים, בידוד והשפלות, משפיעים עמוקות על הנפש ועל תפיסת המציאות של החטופים – חוטא בנאיביות מסוכנת. חמאס אינו מנהל מלון חמישה כוכבים. הוא מפעיל מכונת טרור אכזרית שמטרתה לא רק לפגוע פיזית, אלא גם לשבור מורלית ולנצל כל חולשה. להעמיד פנים שהחטופים יוצאים משם "נקיים" מהשפעות כאלה, זה לטמון את הראש בחול ולהתעלם ממנגנוני ההישרדות האנושיים ומאכזריותו של האויב.

טלי גוטליב לא המציאה את המושג "שטיפת מוח". היא הצביעה על טקטיקה ידועה של ארגוני טרור. האם כשאנו מדברים על שבויי מלחמה ממלחמות קודמות, אנו מתעלמים מההשפעות הפסיכולוגיות שעברו עליהם? האם אנו מתכחשים לכך שחלקם אולצו לומר דברים בשירות האויב? הצבעה על התופעה אינה האשמת הקורבן, אלא האשמת התוקפן – במקרה הזה, חמאס.

הצביעות של המבקרים והמניעים הנסתרים

כאן נכנסת לתמונה הצביעות של חלק מהמבקרים. קל מאוד להתעטף בגלימת "הרגישות" ולזעוק על "פגיעה במשפחות". אך האם רגישות אמיתית אינה כרוכה גם בהכרה באמת, קשה ככל שתהיה? האם טובת החטופים היא בהתעלמות מהטראומה הפסיכולוגית העצומה שהם עוברים, או בהכרה בה ובצורך לטפל בה עם שובם?

חלק מהמתקפות על גוטליב נובעות, ללא ספק, מפוזיציה פוליטית. גוטליב היא קול חזק, נצי, ולא מהססת לומר את שעל ליבה, גם אם זה לא פופולרי. יש מי שמנצל את הרגישות הציבורית סביב נושא החטופים כדי לנגח אותה פוליטית, לנסות להשתיק קול ימני ברור ולהציג אותו כלא מוסרי. זוהי דמגוגיה זולה וצינית, המנצלת את כאבן של המשפחות למטרות פוליטיות.

אחרים, אולי מתוך כוונה טובה אך מתוך תמימות, מאמינים שהכחשת האפשרות של שטיפת מוח מגינה על כבוד החטופים. ההפך הוא הנכון. הכרה בכך שחמאס מפעיל טרור פסיכולוגי אכזרי רק מדגישה את גודל סבלם ואת היותם קורבנות של פשעי מלחמה נתעבים. להתעלם מכך זה להמעיט בעוצמת הרשע של חמאס ובמורכבות מצבם של החטופים.

האם אותם מבקרים שזועקים כעת נגד גוטליב, יצאו באותה עוצמה נגד פרסומים בתקשורת הבינלאומית שלעיתים מאמצת ללא ביקורת את נרטיב חמאס, או נגד ארגונים בינלאומיים שמגלים "הבנה" למניעי הטרור? הצביעות זועקת לשמיים. קל יותר לתקוף חברת כנסת ישראלית מאשר להתמודד עם המורכבות האמיתית של המצב ועם אויב אכזר.

טלי גוטליב: קול שפוי במציאות מטורפת

טלי גוטליב אינה מבקשת לפגוע באיש. להיפך. היא מבקשת להציב מראה מול החברה הישראלית ומול מקבלי ההחלטות, ולהזכיר להם את טבעו האמיתי של האויב ואת ההשלכות של המאבק בו. אמירותיה, גם אם נאמרות בסגנון ישיר וחסר פשרות, נובעות מדאגה עמוקה לביטחון המדינה, לגורל החטופים (כולל ההבנה של מה שעובר עליהם) ולצורך לשמור על חוסן לאומי אל מול תעמולת האויב.

הניסיון להשתיק אותה, לצנזר את דבריה, להפוך אותה לשק חבטות, הוא מסוכן. הוא מעיד על חברה שמעדיפה אשליות נוחות על פני אמיתות קשות. הוא משרת, בסופו של דבר, את חמאס, שמעוניין שנאמין לתעמולה שלו ושנתעלם מהמניפולציות הפסיכולוגיות שהוא מפעיל.

במקום לתקוף את השליחה, הגיע הזמן שהחברה הישראלית תתמודד באומץ עם המסר. כן, חמאס מפעיל שטיפת מוח. כן, חטופים עלולים להיות מושפעים מכך. זו אינה אשמתם, זוהי תוצאה של הטרור שהם חווים. ההכרה בכך היא הצעד הראשון להתמודדות נכונה עם התופעה, הן ברמה הטיפולית בחטופים שישובו, והן ברמה האסטרטגית של המאבק בחמאס.

טלי גוטליב אמרה בקול רם את מה שרבים חושבים בלבם אך חוששים לומר. במקום לגנות אותה, ראוי להקשיב לדבריה, להבין את ההקשר הרחב, ולהפנות את הזעם והגינוי למקום הנכון: אל ארגון הטרור הרצחני חמאס, האחראי הבלעדי לסבלם של החטופים ולמניפולציות הנפשיות שהוא מפעיל עליהם. האומץ לומר את האמת, גם כשהיא כואבת, הוא נכס, לא חטא. וטלי גוטליב הוכיחה פעם נוספת שיש לה את האומץ הזה, גם כשהיא משלמת על כך מחיר ציבורי.

עת לאמת

האתר המוביל לחדשות אמינות ועדכונים מישראל והעולם

עמודים

  • אודות
  • פרטיות
  • תנאי שימוש

עקבו אחרינו

© 2024 עת לאמת. כל הזכויות שמורות.