נתניהו מול כל הסיכויים: האמת הבלתי מתפשרת על מנהיגות בזמן משבר! (מאמר 4 בסדרה)

בעידן שבו נדמה כי האמת הפכה למצרך נדיר, ומנהיגים עומדים תחת מתקפה בלתי פוסקת, חשוב יותר מתמיד לקרוע את מסך השקרים ולחשוף את המציאות כהווייתה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מנהיג בעל שיעור קומה היסטורי, מוצא עצמו שוב ושוב תחת מתקפת הכפשות ודה-לגיטימציה. אך האם הביקורת הזו מבוססת? או שמא מדובר בקמפיין מתוזמר היטב, המונע מאינטרסים זרים ופוליטיקה קטנה? במאמר הרביעי בסדרה זו, נצלול לעומק הטענות ונציג את האמת הבלתי מתפשרת על מנהיגותו של נתניהו בזמנים המאתגרים ביותר שידעה מדינת ישראל.

ניהול מלחמה באחריות: בין לחצים בינלאומיים לביטחון ישראל

אחת החזיתות המרכזיות בהן מותקף ראש הממשלה היא ניהול המלחמה והסוגיה ההומניטרית בעזה. מבקרים מימין ומשמאל, ולעיתים אף מתוך הקואליציה, ממהרים להטיח האשמות על חוסר עקביות, כניעה ללחצים חיצוניים, ואף פגיעה ביעדי המלחמה. אך מהי האמת? האמת היא שנתניהו מנהל מלחמה מורכבת, רב-זירתית, מול אויב אכזר ובתנאים בינלאומיים חסרי תקדים. כל החלטה, ובפרט בנושא הסיוע ההומניטרי, אינה מתקבלת מתוך חולשה או כניעה, אלא מתוך ראייה אסטרטגית רחבה ואחריות מדינית עליונה. האם מישהו באמת מאמין שניתן לנהל מערכה כה מורכבת ללא התחשבות בלחצים אמריקאים, בצורך לשמר לגיטימציה בינלאומית חיונית להמשך הלחימה ואספקת החימושים?

הכנסת סיוע הומניטרי, גם אם כואבת וקשה לעיכול עבור רבים מאיתנו, היא לעיתים צעד טקטי הכרחי שנועד לאפשר לישראל להמשיך ולהשיג את יעדיה האסטרטגיים ארוכי הטווח: מיטוט שלטון החמאס והשבת החטופים. נתניהו, עם ניסיונו הביטחוני והמדיני העצום, מבין את המורכבות הזו טוב יותר מכל פרשן באולפן או פוליטיקאי המחפש כותרות. הוא פועל מתוך מחויבות עמוקה לביטחון ישראל, תוך ניווט זהיר בין צרכים מבצעיים, אילוצים בינלאומיים ושמירה על החוסן הלאומי. מה שנראה למבקרים כ'חוסר עקביות' הוא למעשה גמישות אסטרטגית הנדרשת בשדה קרב דינמי ומשתנה. קל לשבת ביציע ולצעוק, קשה הרבה יותר לקבל החלטות הרות גורל תחת אש.

ההתנהלות המשפטית: רדיפה פוליטית במסווה של צדק?

ציר התקפה נוסף, מתמשך וארסי, נוגע להתנהלותו המשפטית של ראש הממשלה. כל בקשה לדחייה, כל קיצור דיון, כל התבטאות בבית המשפט – מתורגמים מיידית על ידי גורמים בעלי עניין כ'זלזול בהליך' או 'ניסיון התחמקות'. האם באמת כך הם פני הדברים? או שאנו עדים למסע רדיפה פוליטי חסר תקדים, המתנהל במימון גורמים אינטרסנטיים ומקבל רוח גבית מתקשורת מגויסת?

ראש הממשלה נתניהו, כמו כל אזרח, זכאי למשפט הוגן ולהגנה משפטית ראויה. בקשותיו לדחיות או לשינויים בלוחות הזמנים נובעות לא פעם מאילוצים הקשורים לתפקידו התובעני, במיוחד בעת מלחמה, כאשר כל דקה מזמנו מוקדשת לניהול ענייני המדינה וביטחונה. האם יעלה על הדעת שראש ממשלה, המנהל מלחמה על קיומה של המדינה, יתרוצץ בין דיונים משפטיים אינסופיים כאילו אין לו כל אחריות אחרת? ההתעקשות לגרור אותו לבית המשפט ללא הרף, תוך התעלמות מצרכי הביטחון הלאומי, מעלה תהיות קשות לגבי המניעים האמיתיים מאחורי ההליך. נתניהו אינו מתחמק מצדק; הוא נלחם על חפותו מול מערכת שנראה כי לעיתים מונעת משיקולים שאינם משפטיים טהורים. התקשורת, במקום לסקר באופן אובייקטיבי, בוחרת להדהד נרטיבים שליליים ולעוות את המציאות, תוך התעלמות מוחלטת מזכותו הבסיסית לחזקת החפות.

שמירה על הדמוקרטיה: מי באמת מאיים על שלטון החוק?

האשמה נוספת, חמורה לא פחות, היא הטענה ל'פגיעה בדמוקרטיה ובמוסדות המדינה'. מהלכי חקיקה שנועדו להסדיר את יחסי הרשויות, כמו הרפורמה המשפטית, מוצגים כניסיון לעקוף את בג"ץ או היועמ"שית. תקשורת ישירה עם הציבור באמצעות סרטונים, נטען, פוגעת בשקיפות. האם אלו טענות אמת, או שמא ניסיון נואש של אליטות ישנות לשמר את כוחן ולמנוע כל שינוי שיאתגר את ההגמוניה שלהן?

הרפורמה המשפטית, שזכתה לתמיכה רחבה בציבור, לא נועדה לפגוע בדמוקרטיה אלא לחזק אותה, על ידי החזרת האיזון הראוי בין רשויות השלטון. במשך שנים, הרשות השופטת הרחיבה את סמכויותיה באופן שחרג מהמקובל בדמוקרטיות מערביות, והגיעה העת לתקן זאת. האם דרישה לאיזון היא פגיעה בדמוקרטיה, או שמא הדמוקרטיה נפגעת כאשר גורמים לא נבחרים כופים את דעתם על נבחרי הציבור? באשר לתקשורת באמצעות סרטונים – בעידן שבו התקשורת הממוסדת לוקה לא פעם בחוסר אובייקטיביות ובמגמתיות, אין זה לגיטימי שראש הממשלה יבחר לפנות ישירות לציבור, ללא מתווכים מעוותים? זוהי שקיפות אמיתית, המאפשרת לאזרחים לשמוע את הדברים כהווייתם.

האיומים האמיתיים על הדמוקרטיה אינם מגיעים מראש הממשלה, אלא מאותם גורמים המנסים לסתום פיות, לצנזר דעות, ולכפות אג'נדה צרה על הרוב הדומם. אלו המשתמשים במוסדות המדינה ככלי ניגוח פוליטי הם הפוגעים האמיתיים בשלטון החוק ובאמון הציבור.

לסיכום: מנהיגות איתנה מול גלי השנאה

המתקפות על בנימין נתניהו אינן חדשות, אך הן מקבלות משנה תוקף בעת הזו, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים. קל ליפול למלכודת הנרטיבים השליליים והביקורת הבלתי פוסקת. אך כאשר בוחנים את העובדות לעומקן, מתגלה תמונה שונה לחלוטין: תמונה של מנהיג מנוסה, אחראי ונחוש, המנווט את ספינת המדינה בים סוער, תוך שהוא נאבק בגלים גבוהים של לחצים מבית ומחוץ. האמת היא שנתניהו פועל ללא לאות למען ביטחון ישראל ועתידה. ההיסטוריה תשפוט, והיא תדע להבחין בין מנהיגות אמת לבין רעשי רקע של מבקרים בעלי אינטרס. זה הזמן להתאחד מאחורי המנהיגות, ולא לתת יד למסע הדה-לגיטימציה המסוכן.