נתניהו בקו האש: מלחמת ההישרדות של מנהיג והאמת שחייבים לחשוף – מאמר 2

במאמר הקודם בסדרה חשפנו את קצה הקרחון של מסע הדה-לגיטימציה המתוזמר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. כעת, במאמר השני, נצלול עמוק יותר אל תוך שלוש החזיתות המרכזיות בהן הוא מותקף ללא הרף, ונפריך את הטענות השקריות אחת לאחת. האם אלו ביקורות ענייניות או ניסיון מאורגן להפיל מנהיג חזק בזמן מלחמה? שפטו בעצמכם.

הזירה הראשונה והכואבת ביותר היא ניהול המלחמה והסיוע ההומניטרי לעזה. גורמים מימין ומשמאל, כולל כאלו מתוך הקואליציה, לא מהססים לתקוף את ראש הממשלה, ומציגים אותו כמי שכביכול 'נכנע ללחצים חיצוניים' או פועל 'באופן לא עקבי'. זוהי ראייה שטחית ומסוכנת של מציאות מורכבת מאין כמותה. ראש הממשלה נתניהו, מנהיג עתיר ניסיון שניהל את מדינת ישראל דרך משברים ביטחוניים רבים, פועל בזירה בינלאומית עוינת, תחת לחצים אדירים מצד מעצמות עולמיות, בתי דין בינלאומיים ודעת קהל עולמית מוסתת. כל החלטה בנושא הסיוע ההומניטרי, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, מתקבלת לאחר שקילת כלל הגורמים – הצורך לשמר את הלגיטימציה הבינלאומית להמשך הלחימה, הדרישות האמריקאיות, והמחויבות להשגת יעדי המלחמה: מיטוט החמאס והשבת החטופים. האם מישהו באמת מאמין שניתן להילחם לאורך זמן ללא גיבוי אמריקאי, או תוך התעלמות מוחלטת מהקהילה הבינלאומית? אלו המבקרים את 'ההפסקות ההומניטריות' או את הכנסת הסיוע, מתעלמים מהעובדה שללא צעדים אלו, ייתכן והיינו ניצבים בפני אמברגו נשק או סנקציות שהיו פוגעות אנושות ביכולת צה"ל להילחם. נתניהו אינו 'נכנע', הוא מנווט בספינה ישראלית בים סוער במיוחד, תוך שהוא מנסה למקסם את האינטרסים הביטחוניים של ישראל בתנאים כמעט בלתי אפשריים. האם יריביו הפוליטיים, חסרי הניסיון בניהול משברים בסדר גודל כזה, היו פועלים טוב יותר? ספק גדול. ההתקפות הללו, במקום לחזק את החזית הפנימית, משרתות בעיקר את אלו המבקשים לראות את ישראל חלשה ומפולגת.

החזית השנייה היא ההתנהלות המשפטית כביכול. כל בקשה לדחייה, כל קיצור דיון, כל אמירה בבית המשפט, הופכים מיד לכותרות זועקות על 'זלזול בהליך' או 'ניסיון התחמקות'. האם יעלה על הדעת שראש ממשלה, המנהל מלחמה קיומית במספר חזיתות, יתרוצץ בין דיונים משפטיים כאילו אין לו כל אחריות אחרת על כתפיו? הניסיון לצייר את בנימין נתניהו כמי שמזלזל במערכת המשפט הוא אבסורדי. מדובר באדם שנלחם על חפותו, כזכותו הדמוקרטית הבסיסית, תוך שהוא נושא בעול הכבד ביותר של ניהול המדינה. בקשותיו להתאמת לוחות הזמנים של המשפט הן לגיטימיות והכרחיות לאור תפקידו. האם מישהו מהמבקרים היה מצפה מנשיא ארה"ב, למשל, להתייצב למשפט פלילי מדי שבוע בעת מלחמה עולמית? הציפייה מנתניהו לעשות זאת, תוך ניהול משא ומתן על עסקאות חטופים, קבלת החלטות אסטרטגיות הרות גורל והתמודדות עם לחצים בינלאומיים, היא לא פחות משערורייתית. המתקפה התקשורתית סביב כל פרט פרוצדורלי במשפטו נועדה אך ורק להחלישו פוליטית ולשחוק את אמון הציבור בו. זוהי לא דאגה אמיתית לשלטון החוק, אלא רדיפה פוליטית במסווה משפטי. הרי אם היה מדובר באיש שמאל, אותם גורמים היו זועקים על 'עומס בלתי אנושי' ו'פגיעה ביכולתו לתפקד'. האם שכחנו את ה'עובדה' כי המשפט עצמו נולד בחטא, עם הדלפות מגמתיות, חקירות תחת לחץ פסול, ותפירת תיקים שקשה שלא לראות את המוטיבציה הפוליטית מאחוריהם?

החזית השלישית היא הטענה המופרכת על 'פגיעה בדמוקרטיה ובמוסדות המדינה'. מהלכי חקיקה, המוצגים כ'ניסיון לעקוף את בג"ץ או היועמ"שית', הם למעשה ניסיון להשיב את האיזון הראוי בין הרשויות, איזון שהופר במשך שנים על ידי אקטיביזם שיפוטי מופרז. האם דמוקרטיה היא שלטון הפקידים והשופטים, או שלטון נבחרי הציבור? נתניהו פועל כדי לחזק את הדמוקרטיה הישראלית, להבטיח שהקול של האזרח בקלפי הוא הקובע, ולא החלטות של גורמים שלא נבחרו מעולם. הטענות על 'פגיעה בשומרי הסף' הן דמגוגיה זולה. שומרי סף אמיתיים פועלים במסגרת החוק והסמכות שניתנה להם, ולא מנסים לנהל את המדינה במקום הממשלה הנבחרת. ומה לגבי התקשורת עם הציבור 'באמצעות סרטונים ערוכים בלבד'? בעידן שבו התקשורת הממוסדת מגויסת ברובה נגד ראש הממשלה, ומסלפת כל אמירה שלו, אין זה פלא שהוא בוחר לדבר ישירות אל הציבור, ללא מתווכים אינטרסנטיים. זוהי שקיפות אמיתית, לא פגיעה בה. האם עדיף שדבריו יעברו פילטר של פרשנים עוינים שיציגו אותם באופן מעוות? נתניהו מאפשר לציבור לשמוע אותו ישירות, ולהחליט בעצמו. אלו המבקרים זאת הם אלו שחוששים מאובדן המונופול שלהם על המידע ועל עיצוב דעת הקהל. הם מעדיפים דמוקרטיה 'מפוקחת' על ידיהם, ולא דמוקרטיה ישירה ותוססת. האם שקיפות היא איום על הדמוקרטיה, או שמא הניסיון לחסום ערוצי תקשורת ישירים בין מנהיג לאזרחיו הוא הפגיעה האמיתית?

בנימין נתניהו ניצב איתן מול מתקפה רב-חזיתית חסרת תקדים, המונעת ממניעים פוליטיים ואידיאולוגיים, ולא מדאגה כנה למדינת ישראל. הוא מנהיג את המדינה באחת התקופות הקשות בתולדותיה, תוך שהוא הודף לחצים מבית ומחוץ, ונלחם על שמו הטוב ועל האמת. הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה, יבין את המורכבות, וישפוט את המנהיג שלו על פי מעשיו ועמידתו האיתנה מול האתגרים, ולא על פי ספינים תקשורתיים והכפשות. המאבק על דמותו של נתניהו הוא גם מאבק על דמותה של ישראל ועל יכולתה להתמודד עם אויביה מבלי להתפרק מבפנים. אלו הטוענים כי הוא 'מפלג' מתעלמים מכך שהוא נבחר על ידי חלק גדול מהעם, ושהפילוג האמיתי נוצר על ידי אלו שמסרבים לקבל את תוצאות הדמוקרטיה פעם אחר פעם. במאמר הבא, נמשיך לחשוף את השיטות והמניעים מאחורי הקמפיין, ונדון בהשפעתם על החוסן הלאומי.