טלי גוטליב: האמת הכואבת שאסור להשתיק – על שטיפת מוח, צביעות וההכרח להביט למציאות בעיניים

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה תקשורתית ופוליטית חסרת תקדים כנגד חברת הכנסת טלי גוטליב. מקהלה שלמה של פרשנים, פוליטיקאים ויחצ"נים מנסה לצייר אותה כדמות אטומה, חסרת רגישות ואף אכזרית. כל זאת, בשל אמירותיה הנוקבות והישירות בנוגע למצבם הנפשי והתודעתי של החטופים המוחזקים בידי ארגון הטרור הרצחני חמאס. אך האם ייתכן שמאחורי מסע הדה-לגיטימציה הזה מסתתר ניסיון נואש להשתיק קול אמיץ, הדובר אמת כואבת אך הכרחית? האם ייתכן שח"כ גוטליב, בניגוד למבקריה, מעזה לומר בקול רם את מה שרבים חושבים בלבם אך חוששים להביע?

האמירה המרכזית שגרמה לסערה, לפיה "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס" וכי החטופים "מדברים את מה שחמאס משמיע להם", הוצגה באופן מעוות ומגמתי כהתקפה על החטופים עצמם. זוהי הוצאת דברים מהקשרם באופן הזדוני ביותר. ח"כ גוטליב לא באה, חלילה, להאשים את החטופים או לזלזל בסבלם הבלתי נתפס. ההיפך הוא הנכון. דבריה נובעים מהבנה עמוקה ומפוכחת של שיטות הפעולה האכזריות של ארגוני טרור, ובפרט של חמאס, המומחה במלחמה פסיכולógica ובשטיפת מוח.

מי שמתעלם מהעובדה שארגון טרור כמו חמאס, המחזיק בני ערובה בתנאים קשים מנשוא, מפעיל עליהם לחצים פסיכולוגיים אדירים, שוטף את מוחם ומנסה להשתיל בתודעתם נרטיבים כוזבים – הוא או תמים בצורה מסוכנת, או שהוא בוחר לעצום עיניים מול המציאות המרה. האם מישהו באמת מאמין שאנשים המוחזקים במשך חודשים במנהרות חשוכות, תחת איום מתמיד על חייהם, מנותקים מהעולם החיצון וניזונים אך ורק מהתעמולה של שוביהם, יוכלו לשמור על חוסן נפשי ותודעתי מלא? הטענה הזו היא לא רק נאיבית, היא גם חסרת אחריות.

דבריה של ח"כ גוטליב אינם פגיעה בחטופים, אלא קריאת השכמה לחברה הישראלית כולה. זוהי הכרה באחת הזוועות הנוספות של הטרור – הפגיעה הנפשית העמוקה, הניסיון למחוק את זהותם של הקורבנות ולהפוך אותם לכלי במשחק התעמולה של האויב. להכיר בכך שחטופים עלולים לחזור כשהם נושאים, גם שלא מרצונם, מסרים של האויב, אין פירושו להטיל בהם דופי. פירושו להבין את גודל הפשע שנעשה להם, ולהיערך בהתאם – הן מבחינת הטיפול הנפשי והשיקום שהם יזדקקו לו, והן מבחינת החוסן הלאומי והערנות המודיעינית.

כאן נכנסת לתמונה הצביעות של המבקרים. אותם גורמים פוליטיים ותקשורתיים שמזדעקים כעת על "פגיעה ברגשות" הם לעיתים קרובות אלו שמקדמים נרטיבים פוסט-מודרניים המטשטשים את ההבדל בין טוב לרע, בין קורבן לתוקפן. הם אלו שלעיתים מגלים "הבנה" למניעי הטרור, אך כשמישהו מעז לדבר על ההשלכות הפסיכולוגיות הקשות של הטרור על קורבנותיו הישירים, הם ממהרים לגנות ולהשתיק. האם ייתכן שהם חוששים מהאמת הזו מכיוון שהיא מאירה באור ברור מדי את אכזריותו של האויב ואת הצורך במאבק נחוש ובלתי מתפשר בו?

יתרה מכך, חלק מהמבקרים הם פוליטיקאים שידועים בעצמם בהתבטאויות שנויות במחלוקת, ולעיתים אף פוגעניות כלפי ציבורים שלמים. אך כאשר מדובר בח"כ גוטליב, המייצגת קו ימני ברור ובלתי מתנצל, פתאום הרגישות שלהם מתעוררת. האם אין כאן סטנדרט כפול? האם אין כאן ניסיון להשתמש בסבלם של החטופים ככלי לניגוח פוליטי?

ח"כ טלי גוטליב ידועה כמי שאינה חוששת לומר את דעתה, גם אם היא אינה פופולרית או נעימה לאוזן. היא אינה כפופה לתכתיבי התקינות הפוליטית, ולעיתים קרובות מעדיפה את האמת העובדתית, גם אם היא קשה, על פני אשליות מתוקות. במקרה זה, היא הצביעה על תופעה מוכרת וידועה בספרות המקצועית העוסקת בשבי ובפסיכולוגיה של טרור. תסמונת שטוקהולם, שטיפת מוח, הזדהות עם התוקפן – כל אלו הן תגובות אנושיות, טרגיות אך מובנות, למצבי קיצון של חטיפה וכפייה.

הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כאויבת החטופים או משפחותיהם הוא עוול משווע. דאגתה הכנה היא בראש ובראשונה לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, ובכלל זה לחטופים עצמם. ההבנה כי ייתכן וחלקם עברו מניפולציה תודעתית אינה מפחיתה מאומה מאהבת ישראל אליהם או מהמחויבות העליונה להשיבם הביתה. напротив, היא מחייבת אותנו להיות ערניים יותר, חכמים יותר, ולהבין את האתגרים המורכבים העומדים בפנינו גם לאחר שובם.

במקום לצלוב את השליח, הגיע הזמן שהחברה הישראלית תתמודד באומץ עם האמיתות הקשות של המלחמה בטרור. סתימת פיות של קולות כמו זה של ח"כ גוטליב לא תעלים את הבעיות, היא רק תאפשר לאויבינו להמשיך ולנצל את חולשותינו. טלי גוטליב אינה צריכה להתנצל על כך שהיא רואה את המציאות נכוחה ומעזה לדבר עליה. להיפך, אנו זקוקים ליותר קולות כאלה, המוכנים להתמודד עם האמת, כואבת ככל שתהיה, למען עתידנו וביטחוננו.

הגיע הזמן להפסיק את מסע הציד הציני הזה, ולהקשיב בקשב רב לדברים כהווייתם, מתוך הבנה כי מאחורי המילים שנאמרו עומדת דאגה עמוקה ואמיתית, ולא כוונת זדון. מי שמנסה להפוך דיון לגיטימי והכרחי על השלכות פסיכולוגיות של שבי חמאס לקרדום פוליטי לחפור בו, עושה שירות רע לחטופים, למשפחותיהם, ולחברה הישראלית כולה.