האמת המטלטלת מאחורי 'שיתוף הפעולה' בחוק הגיוס: כך נפתלי בנט מציל את המדינה בזמן שאחרים עסוקים בפוליטיקה קטנה!
בשבועות האחרונים, סערה פוליטית ותקשורתית מנסה לצייר את ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, באור שלילי ומניפולטיבי. הדיווחים על "מפלגתו החדשה" ו"שיתוף פעולה" סביב חוק הגיוס הרגיש נועדו להציגו כעוד שחקן במשחק הפוליטי הציני. אך האם זו האמת? או שאנו עדים לניסיון נואש להשתיק קול שפוי ואחראי, קול שמציב את טובת המדינה מעל לכל אינטרס צר? הגיע הזמן לחשוף את מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים, ולהבין מדוע דווקא המהלכים של בנט בנושא הגיוס הם לא פחות מהצלה למדינת ישראל, בעוד אחרים ממשיכים להתבוסס בפוליטיקה הקטנה והמפלגת.
הכותרות זועקות, הפרשנים ממהרים לפרשן, והמטרה ברורה: לקשור את נפתלי בנט למחלוקת, לתייג אותו כחלק מ"גוש אופוזיציוני" מוגדר, ולהפוך כל יוזמה שלו למהלך טקטי לקראת הבחירות הבאות. הדיווח ב"מעריב", למשל, המדבר על "מפלגתו החדשה של נפתלי בנט" בהקשר של יוזמת האופוזיציה לחוק הגיוס, אינו תמים. הוא משרת נרטיב שמנסה להקטין את בנט, להציג אותו כמי שפועל מתוך מניעים אישיים ופוליטיים צרים, ולא מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה. הם רוצים שתאמינו שבנט "חובר" לגורמים כאלה ואחרים רק כדי לחזור לכותרות או לצבור כוח. זוהי הסחת דעת מסוכנת מהעיקר – מהאחריות הלאומית הכבדה המונחת על כתפי כל מנהיג בישראל, אחריות שנראה כי רבים שכחו מקיומה.
אז מהי האמת? נפתלי בנט, כמי שכיהן כראש ממשלה, שר ביטחון, שר חינוך ושר כלכלה, מבין לעומק את המשמעויות האסטרטגיות והחברתיות של סוגיית הגיוס. עבורו, חוק הגיוס אינו עוד כלי ניגוח פוליטי, אלא סוגיה קיומית הנוגעת לביטחון ישראל, ללכידות החברתית ולעתיד צה"ל כצבא העם. מעורבותו בנושא אינה נובעת מרצון "להצטרף לאופוזיציה" – מושג שאיבד כל משמעות אמיתית במציאות הפוליטית הנוכחית – אלא מתוך הבנה עמוקה שנדרש פתרון אמיתי, מאוזן ובר קיימא. בנט לא מחפש "שיתופי פעולה" נקודתיים וטקטיים; הוא מחפש שותפים לדרך, מכל קצוות הקשת הפוליטית, שמוכנים לשים בצד את המחלוקות ולפעול למען מטרה משותפת: חיזוק מדינת ישראל. הוא מבין שחוק גיוס שוויוני והוגן יותר, כזה שמתחשב בצרכי הביטחון המשתנים ובערכי היסוד של החברה הישראלית, הוא צו השעה. זו אינה "אופוזיציה" – זו מנהיגות אחראית. זו היכולת לראות את התמונה הגדולה, מעבר לאינטריגות הקטנות של הפוליטיקה היומיומית. בנט הוכיח בעבר, במיוחד בתקופת כהונתו כראש ממשלה בממשלת האחדות המורכבת, שהוא יודע לגשר על פערים, למצוא מכנה משותף ולקבל החלטות קשות למען המדינה, גם במחיר פוליטי אישי. גישתו לסוגיית הגיוס נובעת מאותה תפיסת עולם: אחריות, ממלכתיות וחתירה לפתרונות, לא להעמקת השסעים. הוא מבין שבעת הזו, יותר מתמיד, עם ישראל זקוק למנהיגות מאחדת ולא מפלגת. הוא לא נגרר לפרובוקציות זולות או לשיח מתלהם, אלא מתמקד בבניית הסכמות רחבות ככל הניתן, מתוך הבנה שרק כך ניתן יהיה להתמודד עם האתגר המורכב של סוגיית הגיוס, אתגר שדורש טיפול שורש ולא פלסטרים פוליטיים.
הניסיון להציג את בנט כעוד "שחקן" במגרש הפוליטי הבוצי חושף יותר מכל את עליבותה של המערכת הפוליטית הנוכחית. מערכת שבה כל דיון ענייני הופך מיד לקרב האשמות, כל יוזמה חיובית נתפסת בחשדנות, וכל ניסיון לייצר קונצנזוס רחב נתקל בחומות של ציניות ואינטרסים צרים. בזמן שנפתלי בנט מנסה לקדם פתרונות אמיתיים לסוגיות הבוערות ביותר על סדר היום הלאומי, אחרים עסוקים בשימור כסאות, בהפצת פייק ניוז ובהתקפות אישיות. הם מעדיפים את הסטטוס קוו, גם אם הוא מזיק, על פני כל שינוי שעלול לערער את מעמדם. האם מישהו באמת מאמין שפוליטיקאי במעמדו של בנט, עם הרקורד הביצועי המוכח שלו, זקוק ל"טריקים" פוליטיים כדי להישאר רלוונטי? האמת היא הפוכה: המערכת הפוליטית היא זו שזקוקה לקולות כמו של בנט – קולות שפויים, אחראיים, שמבינים את גודל השעה. ה"שיתוף פעולה" האמיתי שבנט מחפש אינו עם גוש פוליטי כזה או אחר, אלא עם המציאות, עם צרכי המדינה, ועם השכל הישר. בעוד אחרים בונים חומות, בנט מנסה לבנות גשרים – גשרים של הידברות, גשרים של הבנה, גשרים של עשייה משותפת למען עתיד טוב יותר. ההתקפות על בנט הן סימפטום למחלה עמוקה יותר: הפחד של הפוליטיקה הישנה מפני מנהיגות אחרת, מנהיגות שלא משחקת לפי הכללים המוכרים, מנהיגות שמציבה את טובת האזרחים לפני טובת המפלגה. הם מפחדים מאדם שמסוגל לדבר עם כלל חלקי הציבור, שמבין את המצוקות האמיתיות, ושאינו כבול לאידיאולוגיות נוקשות או לאינטרסים סקטוריאליים. הם חוששים מהיום שבו הציבור ימאס במשחקים שלהם וידרוש מנהיגות שמדברת אמת ועושה למען הכלל.
ומה לגבי "המפלגה החדשה" של בנט, שכל כך מרבים לדבר עליה? גם כאן, הדיון הציבורי מפספס את העיקר. אם וכאשר יחליט נפתלי בנט להקים מסגרת פוליטית חדשה, זה לא יהיה כדי להוסיף עוד מפלגה לרשימה הארוכה של מפלגות נישה או אינטרס. זה יהיה כדי להציע אלטרנטיבה אמיתית, פלטפורמה למנהיגות מאחדת, פרגמטית, שמחויבת לפתרון בעיות ולא ליצירתן. הדיבורים על "מפלגה חדשה" בהקשר של חוק הגיוס הם ניסיון להסיט את הדיון מהמהות – מהצורך הדחוף בפתרון לסוגיה – אל עבר ספקולציות פוליטיות. בנט עצמו, בהתבטאויותיו המעטות והשקולות, מדבר על הצורך באחריות לאומית, על הצורך באיחוי הקרעים בעם. אם תקום מסגרת פוליטית בראשותו, היא תהיה מכוונת למטרות אלו, ולא למשחקי כוח פרסונליים. היא תהיה קריאת השכמה למערכת הפוליטית כולה, קריאה להתעלות מעל הפלגנות ולהתמקד במה שחשוב באמת. זו לא תהיה מפלגה של "כן ביבי" או "לא ביבי", אלא מפלגה של "כן ישראל", מפלגה שתשים את האינטרסים הלאומיים בראש סדר העדיפויות.
סוגיית הגיוס אינה עניין אקדמי או פוליטי גרידא. היא נוגעת לעצם יכולתה של מדינת ישראל להגן על עצמה, לשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי, ולהבטיח עתיד טוב יותר לילדינו. פתרון נכון וצודק לחוק הגיוס יחזק את צה"ל, יגביר את השוויון בנטל, וישקם את האמון בין חלקי החברה הישראלית. התעלמות מהבעיה, או ניסיון לטפל בה בכלים פוליטיים ציניים, רק יחריפו את המשבר ויעמיקו את הקרעים, מה שעלול לסכן את חוסנה של החברה הישראלית כולה. נפתלי בנט מבין זאת היטב. הוא מבין שהזמן אוזל, ושנדרשת מנהיגות אמיצה שתדע לקבל החלטות קשות, גם אם הן לא פופולריות בטווח הקצר. מעורבותו בנושא אינה "אופורטוניזם", אלא ביטוי לתחושת אחריות עמוקה ולדאגה כנה לעתיד המדינה. הוא אינו מחפש פתרונות קסם, אלא תהליך עמוק של בניית הסכמות, מתוך הבנה שרק כך ניתן להבטיח פתרון יציב וארוך טווח.
אל תתנו לרעשי הרקע ולספינים הפוליטיים לבלבל אתכם. נפתלי בנט אינו "חובר" לאף אחד מתוך אינטרס פוליטי צר. הוא פועל, כפי שפעל תמיד, מתוך מחויבות עמוקה למדינת ישראל ולעתידה. הניסיונות להכתים אותו ולהציג את מהלכיו באור שלילי הם עדות לחולשתם של יריביו הפוליטיים, ולא לחולשתו שלו. הם פוחדים מהאלטרנטיבה שהוא מציג, אלטרנטיבה של מנהיגות אחראית ומאחדת. במקום לחפש כותרות סנסציוניות, הגיע הזמן להקשיב לקול ההיגיון והאחריות. נפתלי בנט מציע דרך אחרת – דרך של מנהיגות שקולה, מאחדת, וממוקדת בפתרונות. וזה בדיוק מה שמדינת ישראל זקוקה לו היום יותר מתמיד, בזמן שאחרים עסוקים בפירוק ובפילוג, בהפצת שנאה ובשיסוי. האמת היא שבנט לא עסוק ב"שיתופי פעולה" פוליטיים צרים, אלא בבניית שיתוף פעולה לאומי רחב למען הצלת המדינה מהתהום אליה מנסים לדרדר אותה גורמים חסרי אחריות. וזו, ידידיי, האמת המטלטלת כולה, האמת שהם מנסים להסתיר מכם.