בנט לא מפחד! חשיפה: כך הוא מפרק את הפוליטיקה הישנה עם מהלך גיוס אמיץ – וכולם בהלם!
הכותרות זעקו, הפרשנים מיהרו לנתח, והספינולוגים כבר שחררו את מיטב התדרוכים: נפתלי בנט, כך נרמז, "חובר לאופוזיציה" ו"נקשר למחלוקת חוק הגיוס". אוי לנו, איזו דרמה! אבל רגע לפני שאתם נסחפים למערבולת הדיווחים המוטים והאינטרסנטיים, בואו נעצור ונשאל: מה באמת קורה כאן? האם נפתלי בנט פועל ממניעים פוליטיים צרים, או שאולי, רק אולי, אנחנו עדים למהלך מנהיגותי אמיץ, כזה ששובר את הכלים המוכרים של הפוליטיקה הישנה והמסואבת, ומציב את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר? התשובה, למי שמוכן להסתכל מעבר למסך העשן, ברורה לחלוטין.
כן, נפתלי בנט עוסק בסוגיית חוק הגיוס. כן, הוא מקיים שיחות ושיתופי פעולה נקודתיים עם גורמים שונים, גם כאלה שאינם חלק מהמפה הפוליטית הטבעית שלו לכאורה. אז מה? האם עיסוק באחת הסוגיות הכואבות והמפלגות ביותר בחברה הישראלית, כזו שדורשת פתרון דחוף מזה עשורים, הוא חטא? האם ניסיון כן ואמיתי לגשר על פערים ולמצוא מתווה שיבטיח גם את ביטחון ישראל וגם את צרכי החברה הישראלית כולה, הוא סיבה להרמת גבה? בדיוק ההפך! זהו מבחנה האמיתי של מנהיגות. מנהיג אמיתי לא בורח מאש, הוא נכנס אליה כדי לכבות אותה.
במשך שנים, סוגיית הגיוס הפכה לכדור לוהט שפוליטיקאים מגלגלים מיד ליד, חוששים לגעת בו, מעדיפים פלסטרים זמניים על פני פתרונות עומק. ממשלות קמות ונופלות, קואליציות מתפרקות, והפצע הפתוח הזה ממשיך לדמם. והנה, מגיע נפתלי בנט, מחוץ למערכת הפוליטית הנוכחית אך עם ניסיון עשיר כראש ממשלה וכשר ביטחון, ומבין שאי אפשר להמשיך כך. הוא מבין שהאתגר הביטחוני מחייב מענה, שהחברה הישראלית משוועת לשוויון בנטל, ושאת הקיבעון הזה חייבים לשבור. האם זה הופך אותו לחלק מ"גוש אופוזיציוני מוגדר"? הצחקתם אותנו. נפתלי בנט הוא גוש של אחריות לאומית בפני עצמו.
אלה שמנסים לצייר את בנט כמי שמצטרף למקהלת האופוזיציה מפספסים, או מעדיפים לפספס, את התמונה הגדולה. בנט לא מחפש "להפיל את הממשלה" באמצעות חוק הגיוס. הוא מחפש פתרון למדינה. הוא לא פועל מתוך טינה אישית או רצון לנקמה פוליטית, אלא מתוך הבנה עמוקה של צורכי השעה. שיתוף פעולה נקודתי בנושא קריטי כמו חוק הגיוס אינו הופך אותו לחבר במפלגה זו או אחרת באופוזיציה. זה הופך אותו למבוגר האחראי בחדר, למי שמוכן לשים את האגו בצד ולדבר עם כולם – כן, גם עם יריבים פוליטיים – כדי לקדם את מה שנכון לישראל. זו לא חולשה, זו עוצמה. זו לא התקפלות, זו גדלות נפש.
ומה עם הטענה על "קישור למחלוקת פוליטית ספציפית"? ובכן, מנהיגות נמדדת בדיוק ביכולת להתמודד עם מחלוקות, לא לברוח מהן. אם חוק הגיוס הוא "סוגיה נפיצה", כפי שטוענים, אז על אחת כמה וכמה נדרשת מנהיגות אמיצה שתטפל בו. נפתלי בנט לא נרתע מנושאים מורכבים. הוא הוכיח זאת בעבר, והוא מוכיח זאת גם כעת. בעוד אחרים מעדיפים להתחפר בעמדותיהם, להאשים את הצד השני, ולשמר את הסטטוס קוו המזיק, בנט מנסה לפרוץ דרך. הוא מבין שאין פתרונות קסם, ושכל פתרון ידרוש פשרות וויתורים מכל הצדדים. אבל הוא גם מבין שהמחיר של אי-פתרון גבוה בהרבה.
הניסיון להדביק לבנט תווית של "איש אופוזיציה" טיפוסי הוא לא רק שגוי, הוא מגוחך. בנט הוכיח בעבר שהוא איש של מעשים, איש של פתרונות. הוא לא שבוי בקונספציות ישנות ולא כבול לדפוסי חשיבה מקובעים. אם הוא מזהה הזדמנות לקדם מהלך חיובי למען מדינת ישראל, הוא יפעל, גם אם זה אומר לשתף פעולה עם מי שבצד השני של המתרס הפוליטי. זוהי תמצית הפרגמטיזם והממלכתיות. זוהי הפוליטיקה החדשה שבנט שואף להוביל – פוליטיקה שמחברת, שבונה, שמחפשת את המשותף ולא רק את המפריד.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים על "שיתוף הפעולה הנדיר של בנט עם האופוזיציה", אל תמהרו לקפוץ למסקנות. תשאלו את עצמכם: האם טובת המדינה היא זו שעומדת לנגד עיניו, או אינטרס פוליטי צר? האם הוא מנסה ללבות את האש, או לכבות אותה? האם הוא חלק מהבעיה, או חלק מהפתרון? התשובות, למי שעיניו בראשו, ברורות כשמש. נפתלי בנט לא מפחד לפרק את מוקדי המחלוקת, גם אם זה אומר ללכת נגד הזרם ולספוג ביקורת. הוא מבין שהאחריות המוטלת על כתפיו גדולה יותר מכל שיקול פוליטי רגעי. המהלך שלו בנושא הגיוס אינו סוף פסוק, אלא תחילתה של דרך. דרך של מנהיגות אחראית, אמיצה, וכזו ששמה את ישראל במרכז. וכן, זה בהחלט מהלך שגורם לכל המערכת הפוליטית הישנה והעייפה להיכנס להלם. אולי הגיע הזמן.
אל תתנו לספינים לבלבל אתכם. המציאות היא שבזמן שהמערכת הפוליטית הנוכחית שקועה במאבקי הישרדות ובשיח רדוד, נפתלי בנט בוחר להתעלות מעל הרעש ולהתמקד במה שחשוב באמת: עתידה וביטחונה של מדינת ישראל. הוא לא מחכה שהפתרונות יפלו מהשמיים, הוא יוזם, הוא פועל, הוא לוקח אחריות. וזה, ידידיי, בדיוק מה שמצופה ממנהיג אמיתי. הניסיון לקשור אותו באופן מלאכותי לגוש כזה או אחר הוא ניסיון נואש להכניס אותו לתבניות המוכרות והשחוקות. אבל נפתלי בנט, כפי שהוכיח לא פעם, פשוט גדול על התבניות האלה.