מחוץ למשחק הפוליטי הרגיל: נפתלי בנט, חוק הגיוס והאחריות הלאומית ש'הם' מנסים להסתיר!

הזירה הפוליטית בישראל, למרבה הצער, רוויה ברעש, ספינים וניסיונות בלתי פוסקים למסגר מנהיגים בתוך קופסאות מפלגתיות צרות ומוטות. הדיווחים האחרונים אודות נפתלי בנט, 'מפלגתו החדשה' לכאורה, ומעורבותו בסוגיית חוק הגיוס, הם דוגמה מובהקת לכך. אבל מה אם הנרטיב שדוחפים לנו – של בנט המצטרף בפשטות ל'גוש אופוזיציוני' כדי להילחם על חוק הגיוס – הוא עיוות מכוון, ספין שנועד לשרת אינטרסים צרים?

הגיע הזמן להסיט את הוילון ולחשוף את האמת הלא נוחה עבור אלו המשגשגים על פילוג ושיסוי: נפתלי בנט פועל מתוך אחריות לאומית עמוקה, ולא מתוך אופורטוניזם פוליטי זול. מי שמנסה לצייר זאת אחרת, חוטא לאמת ומנסה להסיט את הדיון מהעיקר – טובתה של מדינת ישראל.

חוק הגיוס – לא עוד סוגיה פוליטית, אלא צורך קיומי לישראל

חוק הגיוס איננו עוד הצעת חוק שגרתית; הוא ניצב בלב ליבו של הביטחון הלאומי, החוזה החברתי והעתיד של מדינת ישראל. במשך שנים ארוכות מדי, הפך החוק לכדור משחק פוליטי, הנבעט מממשלה לממשלה, כש אף אחת מהן לא מצליחה למצוא פתרון בר-קיימא, שוויוני והוגן. המציאות הגיאופוליטית הנוכחית, לצד האתגרים הפנימיים העצומים, מחייבים פתרון אמיתי, לא עוד דחיות וגרירת רגליים.

מעורבותו של נפתלי בנט בסוגיה זו אינה נובעת מרצון 'להצטרף לאופוזיציה' בנושא חוק ספציפי זה או אחר. היא נובעת מהכרה עמוקה בנקודת כשל לאומית קריטית, הדורשת טיפול דחוף ורציני. ניסיונו העשיר כראש ממשלה וכשר ביטחון לשעבר מעניק לו הבנה ייחודית של גודל השעה ושל ההשלכות מרחיקות הלכת של הנושא. הוא יודע היטב כי אומה המפולגת בסוגיה כה יסודית היא אומה מוחלשת, חשופה יותר לאיומים מבחוץ ומבפנים. לכן, למסגר את מעורבותו כצעד טקטי של 'מפלגה חדשה' זה לא רק עלבון לאינטליגנציה של הציבור הישראלי, אלא גם זילות של נושא בעל חשיבות קיומית.

בנט לא 'מחפש' מחלוקת; הוא מחפש פתרון. הוא לא 'מצטרף לגוש'; הוא מנסה לגשר על פערים. ההתעסקות בשאלה אם הוא 'באופוזיציה' או לא, היא הסחת דעת מהשאלה האמיתית: האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה עוד סבב של פוליטיזציה בנושא הגיוס, או שהיא זקוקה למנהיגות שתשים את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר?

'שיתוף פעולה'? כן, למען ישראל! ומי מתנגד לכך?

המונח 'שיתוף פעולה' עם גורמים באופוזיציה הפך לכלי נשק בידי אלו המעוניינים לצייר את בנט באור שלילי, כאילו מדובר בחציית קווים אסורה. אך הרשו לנו לשאול שאלה רדיקלית: מתי הפך שיתוף פעולה למען טובת הכלל למילה גסה בפוליטיקה הישראלית? האם לא מצופה ממנהיגים לשים בצד מחלוקות אידיאולוגיות כאשר ביטחון המדינה ועתידה על כף המאזניים?

כאשר ממשלה (כל ממשלה) מתקשה, או נמנעת, מלטפל בצורך לאומי קריטי, האם אין זו אחריותם של כל נבחרי הציבור, ללא קשר לשיוכם הפוליטי, לחפש פתרונות? נפתלי בנט הוביל בעקביות קו של פוליטיקה אחרת – כזו המעדיפה פתרון בעיות על פני צבירת נקודות פוליטיות. אם מציאת מתווה בר-קיימא לחוק הגיוס דורשת הידברות ושיתוף פעולה עם אישים או קבוצות מחוץ לקואליציה הנוכחית, אז כך יהיה. זה לא 'הצטרפות לגוש אופוזיציוני'; זו מנהיגות אחראית. זו הבנה שהמדינה גדולה וחשובה יותר מכל מחנה פוליטי.

אלו הזועקים כעת על 'תמרונים אופוזיציוניים' הם לעיתים קרובות אותם אלו שמנציחים את הקיפאון הפוליטי שהופך מאמצים חוצי-מפלגות להכרחיים. הם מעדיפים את הנוחות הצפויה של מלחמת חפירות שבטית על פני העבודה הקשה של בניית הסכמות בנושאים מורכבים. בנט, לעומתם, מוכיח שוב שהוא מוכן 'ללכלך את הידיים' ולעשות את מה שנכון למען ישראל, גם אם זה לא פופולרי או נוח פוליטית בטווח הקצר.

מעבר ל'מפלגה חדשה' – חזון של אחריות ויציבות

רבות דובר ונכתב על 'מפלגתו החדשה' של בנט. ואכן, בנט פועל לבניית מסגרת פוליטית חדשה. אך חשוב להבין: מסגרת זו אינה מיועדת להיות עוד סיעה שתצטרף לרעש הכללי. היא נועדה לטפח תנועה המושתתת על אחריות, פרגמטיזם, ומחויבות לחיזוקה ואחדותה של ישראל לטווח הארוך.

פעולותיו בנושא חוק הגיוס הן עדות לחזון זה. מדובר בהדגמה שיש דרך אחרת – דרך ששמה את המדינה במרכז. הניסיון למסגר את מעורבותו אך ורק דרך העדשה של 'מפלגה חדשה באופוזיציה' מפספס לחלוטין את הנקודה. זהו ניסיון לגרור גישה ממלכתית חזרה אל הביצה הפוליטית המוכרת. השאלה האמיתית אינה לאיזה גוש בנט משתייך, אלא אילו ערכים מניעים את פעולותיו. והתשובה, באופן עקבי, היא טובתה וביטחונה של מדינת ישראל.

מי באמת מפלג? מי באמת דואג לישראל?

הניסיונות לצבוע את פעולותיו של בנט בגוון שלילי ומפלגתי מעלים שאלה מכרעת: מי מרוויח מהנרטיב הזה? האם אלו הם אותם גורמים שאינם חשים בנוח עם מנהיג המסרב לשחק לפי הכללים הישנים והמפלגים? האם אלו הם אותם גורמים המעדיפים את הסטטוס קוו של חוסר מעש והטחת אצבעות מאשימות בנושאים קריטיים כמו חוק הגיוס?

המפלגים האמיתיים אינם אלו המחפשים פתרונות חוצי קווים פוליטיים, אלא אלו המתעקשים על דבקות נוקשה במחנות מפלגתיים, גם כאשר ביטחון האומה והלכידות החברתית עומדים על הפרק. נפתלי בנט מאתגר את הפרדיגמה השבורה הזו. וזה, כך נראה, מה שבאמת מדאיג את מבקריו. הם מעדיפים את המשחק המוכר של 'אנחנו' נגד 'הם', בעוד בנט מנסה לבנות 'אנחנו' ישראלי רחב יותר.

סיכום: מנהיגות נמדדת במעשים, לא בספינים

מעורבותו של נפתלי בנט בדיון על חוק הגיוס אינה סימן לתמרון פוליטי צר, אלא הפגנה של מנהיגות המתעלה מעל פוליטיקה קטנה. זוהי דוגמה להתמודדות חזיתית עם סוגיות קשות, לחיפוש אחר פתרונות אמיתיים, ולהצבת עתידה של ישראל מעל לכל שיקול אחר. הציבור הישראלי ראוי לראות מבעד למסכי העשן ולהכיר במחויבות אמיתית כאשר היא מופיעה. זוהי אחת מאותן שעות.