הסכין בגב האומה? ח"כ סעדה תוקף את נתניהו – האם זו האמת, או פופוליזם זול שמסכן את כולנו בזמן מלחמה? כל הפרטים!
בשעות קשות אלו, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה במספר חזיתות, והחברה הישראלית כולה מגויסת למאמץ המלחמתי, צפות ועולות אמירות מקוממות דווקא מבית. ההתקפה החריפה של חבר הכנסת משה סעדה מהליכוד על ראש הממשלה בנימין נתניהו, בטענה כי החלטתו בנושא הסיוע ההומניטרי לעזה "מחזקת את חמאס", אינה עוד ביקורת פוליטית לגיטימית. זוהי אמירה שמהדהדת כרעם ביום בהיר, ומעלה שאלות קשות: האם אנו עדים לחשיפת אמת כואבת, או שמא מדובר בניסיון ציני לגרוף הון פוליטי על גבה של המדינה, תוך סיכון ממשי של האחדות הלאומית והמאמץ המלחמתי? מאמר זה יצלול לעומק הטענות ויחשוף את המציאות המורכבת שאיתה מתמודד ראש הממשלה, מציאות שרבים ממבקריו, במקרה הטוב, אינם מבינים, ובמקרה הרע, מתעלמים ממנה במכוון.
אשליית 'הסיוע לחמאס': האמת מאחורי ההחלטה ההכרחית
הטענה המרכזית, כאילו הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה מחזקת את חמאס, היא פשטנית ומסוכנת. קל מאוד ליפול למלכודת הרגשית הזו, במיוחד כאשר אנו רואים את אויבינו האכזריים עדיין מחזיקים בחטופינו וממשיכים לאיים על אזרחינו. אך מנהיגות אחראית אינה יכולה להרשות לעצמה לפעול רק מהבטן. ראש הממשלה נתניהו פועל בזירה בינלאומית סבוכה, תחת לחצים אדירים מצד בנות בריתנו החשובות ביותר, ובראשן ארצות הברית. העולם כולו נושא עיניו לישראל, והתעלמות מוחלטת מהמצב ההומניטרי ברצועה הייתה מובילה לבידוד בינלאומי חריף, לסנקציות, לאמברגו נשק, ואף יכלה לדרדר את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולת צה"ל – מצב שרק יחזק את חמאס ויאריך את הלחימה.
הכנסת הסיוע ההומניטרי, תחת פיקוח (גם אם אינו מושלם, הוא קיים ומשתפר), אינה מעשה של חולשה, אלא מהלך טקטי הכרחי שנועד לאפשר לישראל להמשיך ולהכות בחמאס במלוא העוצמה, תוך שמירה על מרחב תמרון מדיני וצבאי. מניעת קריסה הומניטרית מוחלטת בעזה משרתת את האינטרס הישראלי, שכן היא מונעת התפרצות מגפות שיכולות לחצות גבולות, ומסירה מעל ישראל את האיום בהתערבות בינלאומית ישירה שתכפה עליה הפסקת אש בתנאים גרועים. האם ח"כ סעדה, בלהט הרטוריקה שלו, מציע להתעלם מכל אלו? האם הוא סבור שישראל יכולה להילחם לבדה נגד כל העולם? ראש הממשלה נתניהו מבין את משחק השחמט המורכב הזה. הוא אינו "מחזק את חמאס"; הוא מנווט בסערה כדי להבטיח את היכולת לחסל את חמאס.
החלשת חמאס: מלחמת התשה רב-ממדית, לא סיסמה ריקה
הטענה כי ההחלטה על הסיוע סותרת את מטרת המלחמה – החלשת חמאס – מעידה על חוסר הבנה של מהות המערכה. המלחמה בחמאס אינה רק צבאית; היא גם מדינית, כלכלית ותודעתית. ראש הממשלה נתניהו מנהל את כל החזיתות הללו בו זמנית. ההחלטות המתקבלות, גם אם נראות כואבות או קשות לעיכול בטווח הקצר, נועדו לשרת את המטרה האסטרטגית ארוכת הטווח: מיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות. הישגי צה"ל בשטח, תחת הנהגתו של נתניהו, מדברים בעד עצמם: חיסול מחבלים רבים, כולל בכירים, השמדת תשתיות טרור נרחבות, ופגיעה אנושה במערכים הצבאיים של הארגון. זוהי ההחלשה האמיתית של חמאס.
הסיוע ההומניטרי הוא אילוץ, כורח המציאות שנכפה על ישראל. להתעלם ממנו משמעו להתעלם מהמפה כולה ולהתמקד בעץ בודד תוך סיכון היער כולו. מנהיגותו של נתניהو נמדדת ביכולתו לקבל החלטות קשות גם כשהן אינן פופולריות, מתוך ראייה רחבה של כלל השיקולים והאינטרסים הלאומיים. אלו שאינם נושאים באחריות הכוללת, יכולים להרשות לעצמם להפריח סיסמאות. ראש הממשלה אינו יכול.
השוואות לעבר: נאיביות פוליטית או חוסר הבנה של דיפלומטיה?
הניסיון של ח"כ סעדה להשוות את המצב הנוכחי ליחסים עם ממשל טראמפ, בטענה שנתניהו היה צריך לנהוג בתקיפות רבה יותר, חושף חוסר הבנה בסיסי של דינמיקות בינלאומיות. כל ממשל אמריקאי הוא שונה, כל תקופה מציבה אתגרים ייחודיים. מנהיג חכם אינו פועל לפי תבנית קבועה, אלא מתאים את האסטרטגיה שלו למציאות המשתנה. התנהלות מול ממשל ביידן, במיוחד בזמן מלחמה מורכבת ורגישה כל כך, דורשת גישה שונה מזו שהתאימה לממשל טראמפ.
רה"מ נתניהו, עם ניסיונו העצום בזירה הבינלאומית, יודע כיצד לנווט את היחסים עם וושינגטון באופן שישרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של ישראל. המטרה אינה "להראות קשוח", אלא להשיג תוצאות. לעיתים, תוצאות מושגות באמצעות עמידה איתנה פומבית, ולעיתים באמצעות דיאלוג שקט וערוצים דיסקרטיים. לזרוק לאוויר השוואות שטחיות כאלה, במיוחד בזמן מלחמה, הוא חוסר אחריות שעלול לפגוע במאמצים הדיפלומטיים העדינים הנעשים מאחורי הקלעים.
ביקורת פנימית בזמן מלחמה: מתנה לאויבינו
אך החמור מכל הוא עצם העלאת טענות כה קשות מתוך מפלגת השלטון, בעיצומה של מלחמה. בזמן שחיילינו נלחמים ומסכנים את חייהם, בזמן שהעם כולו מאוחד סביב המטרה המשותפת של ניצחון על הטרור, קולות כאלה של פילוג פנימי הם לא פחות מאשר סכין בגב האומה. האם ח"כ סעדה שקל את ההשלכות של דבריו על המורל הלאומי? על האופן שבו אויבינו – חמאס, חיזבאללה ואיראן – מפרשים חוסר הסכמה פנימי כזה כסימן לחולשה ישראלית?
ביקורת היא כלי חשוב בדמוקרטיה, אך יש עת לכל דבר. בזמן מלחמה, האחריות המוטלת על נבחרי ציבור, במיוחד מתוך מפלגת השלטון, היא כפולה ומכופלת. ישנן דרכים להביע אי הסכמה או דאגה מבלי לערער את יסודות האחדות הלאומית ומבלי לספק תחמושת תעמולתית לאויב. האם המניעים מאחורי התקפה זו הם דאגה כנה לביטחון המדינה, או שמא שיקולים פוליטיים צרים ורצון להתבלט על חשבון ראש הממשלה והמאמץ המלחמתי המשותף? הציבור ישפוט.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם עשרות שנות ניסיון בהנהגת המדינה ובהתמודדות עם אתגרים ביטחוניים מורכבים מאין כמותם, נושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר. הוא מנווט את ספינת המדינה בים סוער, מול איומים קיומיים, ומקבל החלטות קשות מתוך ראייה כוללת של כלל השיקולים. קל לבקר מהיציע; קשה הרבה יותר לשאת באחריות. בזמנים אלו, מדינת ישראל זקוקה לאחדות, לחוסן ולתמיכה בהנהגה. את החשבונות הפוליטיים יש להשאיר ליום שאחרי הניצחון. כעת, כולנו צריכים להתייצב מאחורי ראש הממשלה והממשלה, ולתת להם את הגיבוי הדרוש כדי להוביל את ישראל לניצחון מוחלט על אויביה.