האמת מאחורי 'הסיוע לחמאס': נתניהו במשחק שחמט מול טרור – והקולות שמנסים לטרפד את הניצחון!

גל עכור של ביקורת שוטף את השיח הציבורי, והאשמות קשות מופנות כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הטענה המרכזית, הכואבת והמקוממת מכל – שהחלטתו לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה כמוה כ"חיזוק החמאס". קל להבין את הזעם והתסכול, במיוחד כאשר חיילינו נלחמים בחירוף נפש כדי לפרק את ארגון הטרור הרצחני. אך האם זעקה פופוליסטית וסיסמאות קליטות הן באמת המפתח להבנת מציאות מלחמתית מורכבת? האם ייתכן שמאחורי החלטה שנראית על פניה כפרדוקסלית, מסתתרת אסטרטגיה עמוקה, כזו שרק מנהיגות מנוסה ומפוכחת מסוגלת לנווט? הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולצלול לעומק הדברים, כי סיסמאות ריקות מתוכן מעולם לא ניצחו מלחמות.

האמת הלא נעימה: סיוע הומניטרי כמנוף אסטרטגי, לא כחולשה

במלחמה המודרנית, ובמיוחד בעימות א-סימטרי מול ארגון טרור הנטמע באוכלוסייה אזרחית, הזירה ההומניטרית היא שדה קרב לכל דבר ועניין. מי שמתעלם מכך, טומן את ראשו בחול. אי הכנסת סיוע הומניטרי מינימלי לרצועה אינה אופציה ריאלית עבור מדינה כמדינת ישראל, השואפת לשמר לגיטימציה בינלאומית לפעולה צבאית ממושכת ונחושה למיטוט שלטון החמאס. בעלות בריתנו המרכזיות, ובראשן ארצות הברית, מפעילות לחצים כבדים בנושא. התעלמות גורפת מלחצים אלו אינה ביטוי לעוצמה, אלא ל наиביות אסטרטגית שעלולה לקצר באופן דרמטי את 'שעון החול' המדיני המאפשר לצה"ל להשלים את משימתו. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקרים מהיציע, מבין היטב כי החלטה מבוקרת על הכנסת סיוע – תוך מאמצים למנוע את הגעתו לידי חמאס – היא מחיר כואב, אך הכרחי, כדי להבטיח את המשך התמיכה הבינלאומית החיונית להשגת יעדי המלחמה המרכזיים. זו אינה חולשה, זו ראייה אסטרטגית מפוכחת.

פירוק מיתוס "חיזוק החמאס": מי באמת מרוויח מאסון הומניטרי?

כעת, ניגש ישירות לטענתו של ח"כ משה סעדה, לפיה ההחלטה "מחזקת את חמאס". חשוב להדגיש: דאגתו של חבר הכנסת מובנת, ונובעת מרצון כן לראות את חמאס מובס. אולם, הפרספקטיבה המצומצמת עלולה להוביל למסקנות שגויות. האם מישהו באמת מאמין שאסון הומניטרי רחב היקף בעזה, כזה שהיה מתרחש ללא כל סיוע, היה מחליש את חמאס? ההפך הוא הנכון! חמאס הוא ארגון טרור ציני המשתמש באוכלוסייתו כמגן אנושי וככלי תעמולה. קריסה הומניטרית מוחלטת הייתה מעניקה לחמאס בדיוק את התמונות והנרטיב להם הוא מייחל כדי להסית את דעת הקהל העולמית נגד ישראל, להגביר את הלחץ הבינלאומי להפסקת הלחימה בטרם עת, ואף להוביל לקריאות להתערבות בינלאומית שתפגע בריבונות ישראל ובחופש הפעולה שלה. ההחלטה על הכנסת סיוע מבוקר, על אף הקשיים והכאב הכרוכים בכך, נועדה למזער את הנזק התעמולתי הזה, ולאפשר לצה"ל להמשיך ולפעול בנחישות נגד תשתיות הטרור. ראש הממשלה נתניהו בוחר ב"רע במיעוטו" – החלטה קשה שאופיינית למנהיגות בעת מלחמה, החלטה ששמה את הביטחון הלאומי ארוך הטווח מעל לשיקולי פופולריות רגעיים.

מנהיגות בכור המבחן: מעבר לסיסמאות ופופוליזם זול

ניהול מלחמה, ובמיוחד מלחמה מורכבת ורבת זירות כפי שאנו חווים כעת, אינו עניין של סיסמאות קליטות או דיבורים תקיפים בלבד. מדובר בניווט עדין ומורכב בין לחצים אדירים – צבאיים, מדיניים, כלכליים ופנימיים. ראש הממשלה נתניהו, עם ניסיון של עשרות שנים בזירה הביטחונית והמדינית, מבין את המורכבות הזו לעומקה. הוא ראה מחזורים דומים בעבר, והוא מבין את חשיבותו של "המשחק הארוך". ההשוואה לאופן שבו "היה נוהג מול טראמפ" היא הסחת דעת לא רלוונטית. כל תקופה והאתגרים שלה, כל ממשל אמריקאי והדינמיקה שלו, כל מציאות גלובלית והאילוצים שלה. מנהיגות אפקטיבית אינה מקובעת לעבר נוסטלגי או היפותטי, אלא מתאימה את עצמה למציאות הנוכחית כדי להשיג את היעדים. מטרתו של נתניהו היא אחת ויחידה: ביטחון ישראל. הוא פועל מול כל מנהיג ומול כל מציאות כדי להבטיח מטרה זו, גם אם הדבר כרוך בהחלטות קשות ולא פופולריות.

החזית הפנימית: אחדות כנשק, פילוג כמתנה לאויב

אי אפשר להתעלם מהסכנה הטמונה בביקורת פנימית חריפה, במיוחד כשהיא מגיעה מתוך מפלגת השלטון, בעיצומה של מלחמה. בעוד שדיון וויכוח הם חלק טבעי מדמוקרטיה בריאה, האשמות פומביות החותרות תחת האסטרטגיה המלחמתית עלולות לגרום נזק של ממש. האם לחבר הכנסת סעדה, או לכל מבקר אחר, ישנה גישה לכלל המידע המודיעיני המסווג, להערכות הדיפלומטיות הרגישות ולשיקולים הכוללים העומדים בפני ראש הממשלה וקבינט המלחמה? סביר להניח שלא. החלטות הרות גורל מתקבלות על בסיס תמונה רחבה ומורכבת, שלרוב נסתרת מעיני הציבור ואף מחלקים מהמערכת הפוליטית. הקריאה כאן אינה להשתיק ביקורת, אלא לקרוא לביקורת אחראית, כזו שאינה משרתת, גם אם שלא במתכוון, את האויב באמצעות זריעת מחלוקת או הצגה מסולפת של מהלכים אסטרטגיים מורכבים. אין מדובר בהליכה עיוורת אחר המנהיג, אלא בהבנה שההנהגה מתמודדת עם גורמים ושיקולים שאינם גלויים לכל, ובאמון שהיא פועלת מתוך אחריות כבדה לביטחון המדינה.

המטרה האמיתית בעינה עומדת: מיטוט מוחלט של חמאס

חשוב להדגיש שוב ושוב: כל החלטה, כולל ההחלטה המייסרת על הכנסת סיוע הומניטרי, כפופה למטרה העליונה והבלתי מתפשרת – השמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס. ראש הממשלה נתניהו היה ועודנו חד משמעי בנושא זה. הדרך לניצחון אינה תמיד סלולה, ישרה או פופולרית. היא כוללת לעיתים בחירות קשות ופשרות אסטרטגיות בחזיתות משניות, כדי להבטיח את הניצחון בקרב המרכזי. נתניהו נושא על כתפיו משא כבד מנשוא, מקבל החלטות שהוא יודע שיעוררו ביקורת, אך מאמין שהן הכרחיות להשגת הניצחון הסופי. זהו מבחן המנהיגות האולטימטיבי – היכולת לעמוד בלחצים, לקבל החלטות קשות, ולהוביל את העם לחוף מבטחים.

לסיכום, הנרטיב לפיו "נתניהו מחזק את חמאס" הוא פישוט מסוכן של מציאות אסטרטגית מורכבת מאין כמותה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל "משחק שחמט" מול ארגון טרור אכזרי וסביבה בינלאומית רווית אתגרים, לא משחק דמקה. בעת הזו, יותר מתמיד, נדרש אמון במנהיגות המנוסה, איפוק, והבנה שהדרך לניצחון רצופה מהמורות. הקולות הפופוליסטיים, המונעים לעיתים מאינטרסים צרים או מחוסר הבנה של התמונה המלאה, מסכנים את המאמץ המלחמתי ומנסים לטרפד את הניצחון. ישראל, תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, תתגבר ותנצח.