לא 'אופוזיציה', לא 'מפלגה חדשה': נפתלי בנט והאמת שמרעידה את המערכת הפוליטית!

מטחנת השמועות הפוליטית עובדת שעות נוספות בכל הנוגע לנפתלי בנט. הניסיונות למסגר אותו, להגדיר אותו ולחזות את צעדיו הבאים הם בלתי פוסקים, ולעיתים נדמה כי הם מגיעים לרמות אבסורדיות של ספינים ופרשנויות שנועדו לשרת אג'נדה מאוד ברורה – אך לא את זו של בנט, ולא את טובת המדינה. הגיע הזמן לחתוך דרך הרעש, לחשוף את המניעים מאחורי מסע הלחשושים והכותרות, ולהציג את האמת הפשוטה: נפתלי בנט הוא לא מה שהם מנסים למכור לכם.

די לבלבול המוח: בנט הוא לא 'איש אופוזיציה' סדרתי

הכותרות האחרונות זועקות על "שיתוף פעולה נדיר" ועל "פורום מפלגות אופוזיציה" שבנט, לכאורה, אמור להיות חלק ממנו, במטרה "לקעקע את ממשלת המחדל וההרס". בואו נעמיד דברים על דיוקם: מדובר במסגור מכוון, אם לא זדוני, שנועד לצבוע את ראש הממשלה לשעבר בצבעים של איש אופוזיציה נטו, הפועל מתוך מניעים צרים של נגחנות. האם שכחנו כל כך מהר? נפתלי בנט הוא האיש שהקים ממשלת אחדות מורכבת וחסרת תקדים בתקופה של משבר לאומי עמוק, בדיוק כדי למנוע כאוס וסבבי בחירות אינסופיים. הוא הוכיח, פעם אחר פעם, שהוא שם את טובת המדינה לפני כל שיקול פוליטי צר, גם במחיר אישי כבד. לקשור אותו כעת למהלכים שמטרתם "לקעקע" זה לא רק עלבון לאינטליגנציה, אלא גם סילוף בוטה של פועלו ומורשתו.

מי מרוויח מהתיוג הזה? בעיקר אלו החוששים ממנהיג המסוגל לגשר על פערים, להציע אלטרנטיבה אמיתית ולא רק רטוריקה מפלגתית. הם רוצים לנטרל אותו, להפוך אותו לעוד בורג במכונת האופוזיציה הצפויה והמוכרת. אבל בנט, כדרכו, עוסק בסוגיות ולא ב"אופוזיציה" לשמה. אם הוא מקיים דיונים או בוחן יוזמות הנוגעות לנושאים קריטיים כמו גיוס החרדים, זה משום שאלו סוגיות ליבה הדורשות טיפול שורש, ולא מפני שהוא מחפש "לפרק" או "להפיל". ההיסטוריה שלו מלאה בפעולות קונסטרוקטיביות – ניהול משבר הקורונה, רפורמות כלכליות, חיזוק הביטחון. האם כך פועל מי שכל מטרתו היא "לקעקע"? הצחקתם אותנו. המציאות היא שהמערכת הפוליטית הישנה והמסואבת פשוט לא יודעת איך להתמודד עם מנהיג שלא משחק לפי הכללים שלהם.

אשליית 'המפלגה החדשה': אל תאמינו להייפ המתוזמר

במקביל, הפטפטת הבלתי פוסקת על "המפלגה החדשה של בנט" ממשיכה להתנגן, כאילו מדובר בעובדה מוגמרת. זהו ספין פוליטי קלאסי, שנועד או להלחיץ את בנט או להגדיר עבורו את האפשרויות הפוליטיות שלו, עוד לפני שבכלל פצה פה. נפתלי בנט הוא אסטרטג, מנהיג שקול שאינו פועל מתוך לחץ תקשורתי או סערות רגעיות. הוא יודיע על תוכניותיו, אם וכאשר ימצא לנכון, בהתאם להערכתו את צורכי מדינת ישראל, ולא לפי מה שמכתיבים לו פרשנים או יריבים פוליטיים.

הנרטיב הזה של "מפלגה חדשה" משרת את אלו המעוניינים לקבוע עובדות בשטח, למסגר אותו בתוך תבנית פוליטית ספציפית עוד בטרם התבררו כוונותיו האמיתיות. למה כל כך ממהרים להגדיר אותו? אולי הם חוששים מהלא נודע. אולי הם פוחדים מבנט שאינו ניתן לשיוך קל או לשליטה. חשוב להבהיר: כל דיבור על "מפלגה חדשה" בשלב זה הוא ספקולציה טהורה, ואולי אף ספקולציה זדונית. את בנט יש לשפוט על פי מעשיו והצהרותיו, לא על פי שמועות המופצות על ידי בעלי עניין. הפוקוס צריך להיות על המהות שבנט עשוי להציע למדינת ישראל, ולא על תוויות פוליטיות מוקדמות מדי. מי שמנסה לכפות עליו מסגרת, כנראה מבין שבמסגרת אחרת, או ללא מסגרת כלל, הוא מהווה איום גדול בהרבה.

סוגיית גיוס החרדים: עמדה עקרונית, לא אופורטוניזם פוליטי

אז עכשיו טוענים שבנט "נצמד" לנושא הנפיץ של גיוס החרדים דרך אותו פורום אופוזיציוני לכאורה. בואו נהיה רציניים: סוגיית גיוס החרדים היא אחד האתגרים הקריטיים והוותיקים ביותר העומדים בפני החברה הישראלית. היא דורשת מנהיגות, לא התחמקות. לנפתלי בנט יש רקורד עקבי של התמודדות עם הנושא הזה בגישה מאוזנת, תוך חיפוש פתרונות המשלבים את צורכי הביטחון והשוויון בנטל עם כבוד לקהילות השונות. הוא לא חדש בתיק הזה, והוא תמיד ניגש אליו מתוך תחושת אחריות לאומית עמוקה.

למסגר את מעורבותו (או מעורבותו הפוטנציאלית) בסוגיה זו כמהלך פוליטי גרידא או כ"הצטרפות לעגלת מחלוקת פופולרית" זה להתעלם במכוון מההיסטוריה שלו ומחומרת הנושא עצמו. אם נפתלי בנט מודאג מסוגיית גיוס החרדים, זה מפני שהיא נוגעת לביטחון הלאומי, ללכידות החברתית ולצדק הכלכלי – כולם נושאי ליבה עבור כל מנהיג אחראי. מי שצריך לתת דין וחשבון הם אלו שמנצלים את הנושא הזה לצרכים פוליטיים צרים, או אלו שנמנעים מלטפל בו באומץ ובאחריות. בנט לא "נדבק" למחלוקת; הוא מתעמת עם מציאות הדורשת אומץ ופתרונות. זה מה שמנהיגים עושים. כל ניסיון להציג זאת אחרת הוא ירייה זולה ונואשת של מי שמפחד מדיון אמיתי ופתרונות אמיתיים בסוגיה כה טעונה. הם חוששים ממי שמעז לגעת בקודש הקודשים של הסטטוס קוו המזיק.

בנט האמיתי: איום על הפוליטיקה הישנה והעייפה

מדוע כל הטירוף הזה לתייג, להגדיר ולבלום את נפתלי בנט? התשובה פשוטה: כי הוא מייצג משהו אחר. מנהיג שהוכיח שהוא יכול לעבוד עם כולם ולגשר על פערים (והקים את הממשלה המגוונת ביותר בתולדות ישראל). מנהיג שמתמקד בפתרונות פרגמטיים ולא במבחני טוהר אידיאולוגיים. מנהיג שאינו חושש לקבל החלטות קשות לטובת המדינה, גם במחיר פוליטי אישי. מנהיגות מסוג זה היא איום על המערכת הפוליטית הממוסדת, על אלו המשגשגים על פילוג וקיפאון. הם מנסים לצייר אותו כ"אופוזיציה" כדי להקטין את הפוטנציאל המאחד שלו. הם ממציאים "מפלגות חדשות" כדי להקדים את חשיבתו האסטרטגית. הם מסלפים את מעורבותו בנושאים קריטיים והופכים אותה לאופורטוניזם פוליטי. כל זה הוא חלק ממאמץ לנטרל דמות שאינה משחקת לפי הכללים הישנים והעייפים שלהם.

אל תתנו לכותרות לבלבל אתכם

לסיכום, אל תתנו לכותרות וללחישות לבלבל אתכם. נפתלי בנט הוא מושא לספקולציות אינטנסיביות בדיוק משום שהוא דמות פוליטית משמעותית, עם רקורד מוכח ועם חשיבה עצמאית. הניסיונות לקטלג אותו בטרם עת או לייחס לו מניעים זרים הם מסך עשן. האמת ש"מרעידה את המערכת הפוליטית" היא שבנט נותר קול שפוי, מאחד ופרגמטי – תכונות הנחוצות כאוויר לנשימה בפוליטיקה הישראלית. תנו לו לדבר בעד עצמו, בזמן שלו. עד אז, התייחסו לרעש כפי שהוא: קולותיה של מערכת פוליטית לחוצה, המודאגת ממנהיג שהיא אינה יכולה לשלוט בו.