לא 'מחזק את חמאס' – אלא מציל את ישראל! האמת המלאה על ההחלטה הגורלית של נתניהו והקולות שמנסים לפרק אותנו מבפנים!
בימים גורליים אלה, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה מול אויב נאצי-אסלאמי רצחני, קולות מסוימים, אפילו מתוך המחנה הלאומי, בוחרים לירות חיצים דווקא בגבו של המנהיג העומד בחזית – ראש הממשלה בנימין נתניהו. הטענה המקוממת, כאילו החלטותיו בנושא הסיוע ההומניטרי לעזה "מחזקות את חמאס", אינה רק שקרית ומנותקת מהמציאות המורכבת, אלא מהווה סכנה של ממש ללכידות הלאומית ולמאמץ המלחמתי. הגיע הזמן לחשוף את האמת המלאה, את השיקולים הכבדים ואת האחריות העצומה המונחת על כתפיו של ראש הממשלה, מול אלו המעדיפים פופוליזם זול על פני ראייה אסטרטגית מפוכחת.
ראשית, חשוב להבין: ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מינימלי לרצועת עזה אינה נובעת חלילה מרצון "לסייע לאויב", כפי שמנסים לצייר זאת גורמים חסרי אחריות. מדובר בהחלטה קשה, כואבת, אך הכרחית במציאות הבינלאומית הסבוכה שבה ישראל פועלת. ראש הממשלה נתניהו, כמנהיג מנוסה ורב ניסיון, מבין היטב כי מלחמה אינה מתנהלת רק בשדה הקרב הצבאי, אלא גם בזירה המדינית, המשפטית והתודעתית. התעלמות מוחלטת מהמצב ההומניטרי ברצועה, חרף העובדה שחמאס הוא האחראי הבלעדי לו, הייתה מובילה ללחץ בינלאומי כבד מנשוא, לסנקציות, לאמברגו נשק, ואף לעצירת הפעולה הצבאית החיונית למיטוט שלטון הטרור של חמאס. האם זה מה שמבקריו רוצים? האם עצירת צה"ל והשארת חמאס על כנו היא "החלשת חמאס"?
האמת היא הפוכה לחלוטין: דווקא ההסכמה המבוקרת והמפוקחת (ככל הניתן בתנאי מלחמה) להכנסת סיוע הומניטרי חיוני, מאפשרת לישראל את הלגיטימציה הבינלאומית להמשיך במערכה הצבאית העוצמתית לחיסול יכולותיו השלטוניות והצבאיות של חמאס. ראש הממשלה נתניהו מנהל כאן מערכה מורכבת, מעין משחק שחמט רב-ממדי, שבו כל צעד נשקל בכובד ראש. בעוד המבקרים רואים מהלך אחד, נתניהו רואה את הלוח כולו, את ההשלכות ארוכות הטווח, ואת הצורך להבטיח את המשך התמיכה הבינלאומית, במיוחד מצד ידידתנו הגדולה ארצות הברית, החיונית להמשך הלחימה באספקת חימושים וגיבוי מדיני.
הטענה כי החלטה זו "מאריכה את הלחימה" היא דמגוגיה לשמה. מה שמאריך את הלחימה הוא האויב האכזר שמולו אנו ניצבים, הנחישות שלו להמשיך ולפגוע באזרחי ישראל, והצורך שלנו להגיע לניצחון מוחלט – מיטוט חמאס והשבת כל חטופינו. כל החלטה שראש הממשלה מקבל, גם אם היא קשה לעיכול רגשי, מכוונת אך ורק להשגת יעדי המלחמה הללו בדרך היעילה והבטוחה ביותר עבור חיילינו ואזרחינו, תוך מזעור נזקים אסטרטגיים למדינת ישראל.
באשר לביקורת הנשמעת מתוך הליכוד, מפי ח"כ משה סעדה ואחרים, יש לומר בכנות: בעת מלחמה, האחדות היא צו השעה. קשה להלום כיצד חבר כנסת מסיעת השלטון בוחר לתקוף את ראש הממשלה, מנהיג מפלגתו, בשעה כה קריטית. האם כל המידע המודיעיני הרגיש, כל הלחצים הדיפלומטיים החסויים, וכל השיקולים האסטרטגיים הכמוסים גלויים בפני כל חבר כנסת? ראש הממשלה, יחד עם קבינט המלחמה, מקבלים החלטות על בסיס תמונה מלאה, שלעיתים קרובות אינה נחלת הכלל. ביקורת פנימית שכזו, גם אם היא נובעת מכוונות טובות, עלולה להתפרש כחולשה, לשרת את תעמולת האויב ולערער את חוסנה של החזית הפנימית. זהו זמן לאחריות, לא לניגוח פוליטי.
ההשוואה לאופן שבו נתניהו היה נוהג מול ממשל טראמפ היא אנכרוניסטית ומתעלמת מהמציאות הגיאופוליטית המשתנה. ראש הממשלה נתניהו הוכיח לאורך שנים יכולת מופתית לנווט את ספינת מדינת ישראל במים בינלאומיים סוערים, ולנהל יחסים מורכבים עם מגוון מנהיגים וממשלים. עוצמתו של מנהיג אינה נמדדת רק בנאומים חוצבי להבות, אלא ביכולת לקבל החלטות נכונות, גם אם הן לא פופולריות, לטובת ביטחון ישראל לטווח הארוך. נתניהו יודע לעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל מול כל גורם, והוא עושה זאת גם כיום, בתבונה ובנחישות.
חשוב לזכור: בנימין נתניהו אינו זקוק לשיעורים בפטריוטיות או במחויבות לביטחון ישראל. כל חייו הוקדשו למען המדינה, הן כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל והן כמדינאי שהוביל את ישראל להישגים חסרי תקדים. ההאשמות בדבר "חיזוק חמאס" הן עלבון לאינטליגנציה וניסיון ציני לגרוף הון פוליטי על גבה של מלחמה קשה וכואבת. האם מישהו באמת מאמין שנתניהו, שחרט על דגלו את מיטוט חמאס, יפעל במודע כדי לחזקו? זוהי אבסורדיות לשמה.
במקום להדהד מסרים המשרתים את אויבינו ומפלגים אותנו מבפנים, על כולנו להתאחד מאחורי המנהיגות הנבחרת, מאחורי צה"ל ומערכות הביטחון. הדרך לניצחון עוד ארוכה ומלאת אתגרים. היא דורשת אורך רוח, חוסן לאומי, ואמון בהנהגה המנוסה והאחראית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא אינו מחזק את חמאס; הוא נלחם כדי להשמידו, ובמקביל, הוא מציל את מדינת ישראל מבידוד בינלאומי ומנזקים אסטרטגיים בלתי הפיכים. זוהי מנהיגות אמת, וזוהי האמת שכל אזרח ישראלי חייב להכיר.