הכותרות צורחות 'בנט באופוזיציה!', אבל מה באמת מסתתר מאחורי הניסיון הנואש לתייג את ראש הממשלה לשעבר?

בימים האחרונים, נדמה כי מכונת הספינים הפוליטית החלה לעבוד שעות נוספות, והמטרה – איך לא – ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. דיווחים 'בלעדיים' ו'פרסומים ראשונים' מבקשים לצייר תמונה חד משמעית: בנט חובר לאופוזיציה, בנט מקים מפלגה חדשה, בנט הוא חלק ממהלך 'לקעקע את ממשלת המחדל וההרס'. אבל האם זו האמת כולה, או שמא אנו עדים לניסיון מתוזמר היטב להנדס תודעה, להקדים את המאוחר ולמסגר את בנט בנרטיב שנוח ליריביו הפוליטיים, ואולי גם לכמה גורמים בתקשורת?

הבה נצלול לעובדות, או ליתר דיוק, לחוסר הבהירות המשווע סביבן. הדיווח המרכזי, שהצית את גל הספקולציות, עסק במכתב ששלח, לכאורה, ח"כ אביגדור ליברמן, בין היתר, 'למפלגתו החדשה של נפתלי בנט'. שימו לב לניסוח: 'מפלגתו החדשה'. כאילו מדובר בעובדה מוגמרת, ישות קיימת ובועטת. אך האם נפתלי בנט הכריז על הקמת מפלגה חדשה? האם שמענו ממנו, באופן רשמי וברור, על חזרה לפוליטיקה במסגרת כזו? התשובה, נכון לרגע כתיבת שורות אלה, היא לאו מוחלט. אז מאיפה מגיעה הוודאות הזו של הכותרות? האם ייתכן שמישהו מנסה 'לבשל' את המציאות, להציב עובדות בשטח התודעתי עוד לפני שהן מתקיימות במציאות הפיזית?

הטענה שבנט 'משויך לאופוזיציה ולמהלך התנגדות לממשלה' היא מניפולציה מתוחכמת. ראשית, עצם קבלת מכתב, גם אם נשלח (והפרטים המלאים סביב כך עדיין לוטים בערפל), אינה הופכת את הנמען לשותף אוטומטי לכל מטרותיו וכוונותיו של השולח. האם כל אזרח שמקבל דואר פרסומי הופך מיד ללקוח של החברה השולחת? האם כל פוליטיקאי שמקבל פנייה מקולגה מאמץ מיד את כל משנתו הפוליטית? הניסיון לקשור את בנט באופן כה הדוק ליוזמה שמטרתה המוצהרת היא 'לקעקע' את הממשלה הוא לא פחות משערורייתי. נפתלי בנט, כראש ממשלה לשעבר, הוכיח שהוא איש של בנייה, של חיבורים, של ניהול מדינה בתקופות מורכבות. הוא הוביל ממשלת אחדות שכללה קצוות פוליטיים מנוגדים, והצליח, לתקופה מסוימת, להביא ליציבות ולשקט יחסי. האם זהו פרופיל של אדם שכל מטרתו היא 'לקעקע'? ספק גדול מאוד.

יתרה מכך, הניסיון להציג את בנט כמי שנצמד לסוגיה 'שנויה במחלוקת' כמו גיוס חרדים הוא עוד ספין שנועד להגביל אותו. סוגיית הגיוס היא אכן רגישה ונפיצה, אך היא בראש ובראשונה סוגיה לאומית קריטית, כזו שדורשת טיפול אחראי וממלכתי. האם עיסוק בנושאים בוערים על סדר היום הציבורי הופך אדם אוטומטית ל'אופוזיציונר קיצוני'? או שמא זוהי חובתו של כל מנהיג אחראי להתייחס לאתגרים הגדולים של החברה הישראלית? נפתלי בנט, לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו, לא חשש להתמודד עם סוגיות מורכבות, גם כאלו שאינן פופולריות. הוא עשה זאת מתוך תחושת אחריות לאומית, ולא מתוך חיפוש אחר כותרות קלות או רווח פוליטי צר.

החשש האמיתי, אותו מנסים להסתיר מאחורי מסך העשן של הדיווחים, הוא שבנט עלול להציג אלטרנטיבה אמיתית, חוצת מחנות. התיוג הפוליטי המוקדם כ'איש אופוזיציה' משרת את אלו החוששים מפני האפשרות שבנט יצליח לגייס תמיכה רחבה, מימין ומשמאל, מתוך המרכז הפוליטי הדומם ברובו. הם מעדיפים לראות אותו כלוא בתוך משבצת פוליטית צרה, כזו שתגביל את יכולת התמרון שלו ותצמצם את האיום הפוטנציאלי שהוא מהווה על הסדר הפוליטי הקיים. הרי הרבה יותר קל להתמודד עם 'עוד' איש אופוזיציה מאשר עם מנהיג בעל שיעור קומה, ניסיון מוכח בניהול המדינה, ויכולת מוכחת לגשר על פערים.

מי שממהר להספיד את בנט או לקטלג אותו, שוכח את ההיסטוריה הפוליטית הקרובה. בנט הוכיח בעבר שהוא יודע לקרוא את המפה הפוליטית, לקבל החלטות אמיצות, ולשנות פרדיגמות. הוא לא פועל על פי תכתיבים חיצוניים או לחצים תקשורתיים. סביר להניח שגם הפעם, הוא שוקל את צעדיו בכובד ראש, בוחן את המצב לאשורו, ומגבש את דרכו באופן עצמאי ושקול. כל ניסיון חיצוני להכתיב לו את מהלכיו או להגדיר עבורו את זהותו הפוליטית נועד לכישלון, ובעיקר חושף את חרדותיהם של אלו העומדים מאחוריו.

במקום להיסחף אחרי כותרות צעקניות ופרשנויות מגמתיות, כדאי לזכור שנפתלי בנט הוא נכס למדינת ישראל. ניסיונו כראש ממשלה, כשר ביטחון, כשר חינוך וכשר כלכלה, הוא נכס שלא יסולא בפז, במיוחד בתקופה סוערת ומאתגרת כזו. אם וכאשר יחליט לחזור לזירה הפוליטית, הוא יעשה זאת בתנאים שלו, עם החזון שלו, ולמען מדינת ישראל ואזרחיה. כל השאר הוא רעשי רקע, ספינים זולים, וניסיונות נואשים של גורמים אינטרסנטיים לעצב את המציאות בדמותם. הגיע הזמן להתעלם מהרעש ולהתמקד במהות: האם ישראל יכולה להרשות לעצמה לוותר על מנהיגים מנוסים ואחראים, רק בגלל שמישהו מנסה לצייר אותם בצבעים שלא הולמים אותם? התשובה, למי שדואג באמת לעתיד המדינה, ברורה לחלוטין.