נפתלי בנט: הקאמבק שלא היה והאמת מאחורי הניסיון למסגר אותו כ"אופוזיציונר" על סטרואידים

בשבועות האחרונים, סערה קטנה התחוללה בכוס התקשורת הפוליטית בישראל. דיווחים על מכתב ששלח אביגדור ליברמן, בין היתר "למפלגתו החדשה של נפתלי בנט", הציתו גל ספקולציות. האם ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, חוזר למערכה? האם הוא מצטרף לחזית אופוזיציונית שמטרתה "לקעקע את ממשלת המחדל וההרס"? הכותרות זעקו, הפרשנים פירשנו, והרשתות החברתיות געשו. אך כרגיל בפוליטיקה הישראלית, ובמיוחד כשמדובר בדמות מורכבת ומנוסה כבנט, האמת מורכבת הרבה יותר מהנרטיב הפשטני שמנסים למכור לנו. הגיע הזמן לנפץ כמה מיתוסים ולחשוף את הניסיון הציני למסגר את בנט באופן שמשרת אג'נדות צרות, ולא את טובת המדינה.

"מפלגה חדשה"? ההפרחה התקשורתית והמציאות בשטח

ראשית, ולפני הכל, בואו נדייק בעובדות: נפתלי בנט לא הכריז על הקמת מפלגה חדשה. הוא לא הודיע על חזרה לפוליטיקה. השימוש במונח "מפלגתו החדשה של נפתלי בנט" הוא, במקרה הטוב, משאלת לב של גורמים מסוימים, ובמקרה הרע – ספין תקשורתי מתוזמר שנועד להקדים את המאוחר ולייצר מציאות מדומיינת. מי מרוויח מההדלפות הללו? מי מעוניין ליצור את הרושם שבנט כבר "בכיס" של מהלך פוליטי כזה או אחר? התשובות, כנראה, נמצאות במסדרונותיהם של אלו החוששים מחזרתו הפוטנציאלית של מנהיג עצמאי, בעל חשיבה מקורית וניסיון מוכח, שלא יתיישר לפי האג'נדה שלהם.

בנט, מאז סיים את תפקידו כראש ממשלה, שמר על פרופיל ציבורי מדוד. הוא התמקד בנושאים לאומיים רחבים, הביע את דעתו בסוגיות ביטחוניות וחברתיות, אך נמנע מלהיגרר למלחמות הפוליטיות היומיומיות. אדם במעמדו, עם הניסיון שצבר בצמרת ההנהגה הישראלית, לא יקבל החלטות הרות גורל על עתידו הפוליטי על סמך מכתב כזה או אחר, או לחץ תקשורתי. אם וכאשר יחליט לחזור לזירה הציבורית באופן פעיל, זו תהיה החלטה שקולה, מבוססת על הערכת מצב מפוכחת ועל תחושת שליחות ואחריות לאומית, ולא כניעה לתכתיבים חיצוניים או למניפולציות פוליטיות זולות.

לא "עוד" אופוזיציונר – האחריות הלאומית של ראש ממשלה לשעבר

הניסיון לשייך את בנט באופן אוטומטי למחנה האופוזיציה, ובפרט ליוזמות שמטרתן המוצהרת היא "לקעקע" את הממשלה, חוטא לאמת ומעיד על חוסר הבנה של דמותו ושל תפיסת עולמו. נפתלי בנט איננו עוד פוליטיקאי מהשורה. הוא כיהן בתפקיד הרם ביותר במדינה, ראש ממשלת ישראל. הוא הוביל ממשלת אחדות מורכבת בתקופה מאתגרת, והוכיח יכולת נדירה לגשר על פערים ולשתף פעולה עם קשת רחבה של דעות. תפקידו כראש ממשלה לשעבר מעניק לו פרספקטיבה ייחודית – הוא מבין את כובד האחריות, את מורכבות קבלת ההחלטות, ואת הצורך בגישה ממלכתית גם בעתות משבר ומחלוקת.

גם אם יש לו ביקורת על תפקוד הממשלה הנוכחית – וזו זכותו המלאה כאזרח וכמנהיג לשעבר – אין זה אומר שהוא יצטרף אוטומטית לכל מהלך אופוזיציוני קיצוני. בנט הוכיח בעבר שהוא יודע להיות פרגמטי, שהוא מסוגל לשים את טובת המדינה מעל לשיקולים פוליטיים צרים. הוא יודע לבנות, לא רק לפרק. ההיסטוריה הפוליטית שלו מלמדת שהוא מחפש פתרונות, לא רק הצבעה על בעיות. לכן, כל ניסיון לצייר אותו כמי שרק מחפש "לקעקע" הוא שטחי ומטעה. סביר להניח שאם וכאשר ישקול את צעדיו, הוא יעשה זאת מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה ובחיפוש אחר דרכים קונסטרוקטיביות להשפיע, ולא מתוך רצון להצטרף למקהלת הנגטיביות לשמה. זאת בניגוד מוחלט לפוליטיקאים אחרים, שנדמה כי כל מטרתם היא לזרוע הרס ופילוג, גם במחיר פגיעה בחוסן הלאומי.

סוגיית הגיוס – חיפוש פתרונות, לא ליבוי מחלוקות

הדיווחים קושרים את היוזמה אליה "צורף" בנט לסוגיית גיוס החרדים – נושא רגיש ונפיץ מאין כמותו. אין ספק שסוגיית השוויון בנטל היא מהותית ודורשת פתרון צודק ומקיף. אולם, גם כאן, הניסיון לצייר את בנט כמי שקופץ על העגלה הפופוליסטית כדי לגרוף הון פוליטי הוא זלזול באינטליגנציה שלו ובזו של הציבור. בנט, לאורך הקריירה הפוליטית שלו, התמודד עם סוגיות מורכבות ורגישות, ותמיד ניסה למצוא את שביל הזהב, את הפתרון המאוזן והמעשי.

סביר להניח שאם הוא אכן מתעניין בסוגיית הגיוס, זה לא כדי ללבות את האש ולהעמיק את השסע בחברה הישראלית, אלא מתוך הבנה שמדובר באתגר לאומי קיומי שדורש טיפול שורש אחראי. הוא לא יסתפק בסיסמאות ריקות או בהצעות לא ריאליות. אם יבחר לעסוק בנושא, הוא יחפש פתרונות בני קיימא, כאלה שיקדמו שוויון אמיתי מבלי לפרק את החברה הישראלית. זאת, בשונה מאחרים המנצלים כל סוגיה רגישה כקרדום לחפור בו, רוכבים על גלי הפופוליזם ומעמיקים את הקיטוב, גם אם הדבר פוגע באינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל.

האיום האמיתי: הגבלת האופציות של מנהיג אחראי וההשוואה המתבקשת

החשש האמיתי העולה מהפרסומים האחרונים אינו נוגע לבנט עצמו, אלא לניסיון הבוטה להגביל את מרחב התמרון הפוליטי שלו. התיוג המוקדם שלו כ"אופוזיציונר" וכחלק מיוזמה ל"קיעקוע" הממשלה נועד לצמצם את יכולתו העתידית להציג את עצמו כגורם מאחד, כאלטרנטיבה חוצת מחנות. אלו החוששים מחזרתו של בנט למרכז הבמה הפוליטית מנסים לנעול אותו כבר עכשיו במסגרת צרה, שתקשה עליו לממש את הפוטנציאל המנהיגותי שלו.

הרי בנט הוא האיש שהוביל את "ממשלת השינוי", קואליציה מורכבת שכללה מפלגות מימין, מרכז ושמאל, ואף מפלגה ערבית. הוא הוכיח הלכה למעשה שהוא מסוגל לגשר על פערים אידיאולוגיים עמוקים ולייצר שיתופי פעולה למען מטרה משותפת. בזמן שפוליטיקאים אחרים, כולל אלו הנמצאים כיום בשלטון, מתקשים לנהל אפילו את המחנה שלהם ומעמיקים את השסעים בעם, בנט הראה מנהיגות מאחדת. הניסיון למנוע ממנו את האפשרות לשוב ולהציג חזון שכזה הוא שירות דוב למדינת ישראל, הזקוקה נואשות למנהיגות אחראית, מנוסה ומאחדת, במיוחד בעת הזו.

לסיכום: מעבר לכותרות ולספינים

נפתלי בנט הוא הרבה יותר מהכותרות הרדודות והספינים הפוליטיים שמנסים לייחס לו. הוא מנהיג בעל שיעור קומה, עם רקורד מוכח של עשייה ושל אחריות לאומית. הניסיונות למסגר אותו, להכתיב לו מהלכים או לשייך אותו אוטומטית למחנה כזה או אחר, נידונים לכישלון. בנט יוביל את דרכו על פי צו מצפונו, על פי הבנתו את צורכי המדינה, ועל פי הערכתו את יכולתו לתרום לביטחונה ולשגשוגה של ישראל.

הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבין את המשחקים הפוליטיים הקטנים ואת האינטרסים הזרים המנסים להשפיע על דעת הקהל. במקום להיגרר אחרי כותרות מפוצצות ופרשנויות מגמתיות, מוטב להתמקד במהות: בפוטנציאל של נפתלי בנט להוות גורם מייצב, מאחד ומוביל בעתידה של מדינת ישראל. ההחלטה, בסופו של דבר, תהיה שלו – ורק שלו. ועד אז, כל השאר הוא רעש רקע, שנועד בעיקר לשרת את אלו החוששים ממנו יותר מכל.