האמת הבלתי מצונזרת על השר בן גביר: מדוע הקונספציה הישנה כל כך מפחדת ממנו?
גל ההשמצות וההתקפות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מקרי. הוא מתוזמר, מכוון ונועד לשרת מטרה אחת ברורה: להשתיק את הקול האמיץ והנחוש היחיד בקבינט שמסרב ליישר קו עם קונספציות כושלות ומסוכנות, ומעז לומר בקול רם את מה שרוב הציבור מרגיש וחושב. קוראים לו 'גורם מערער', 'ילדותי', 'מחפש ספינים', 'חסר השפעה'. אבל האמת, כרגיל, הפוכה לחלוטין, והיא מטרידה מאוד את מי שמעדיפים את ישראל חלשה, כנועה ומבולבלת.
לא 'מערער יציבות' – אלא דורש ביטחון אמיתי!
הטענה המרכזית שמושמעת שוב ושוב היא שהשר בן גביר 'מערער את יציבות הקואליציה' ו'גורם לעימותים בקבינט'. בואו נדייק: השר בן גביר דורש הצבעות בקבינט על נושאים קריטיים כמו הכנסת 'סיוע הומניטרי' לרצועת עזה – סיוע שחלקו הארי מגיע לידי מחבלי החמאס ומאפשר להם להמשיך ולהילחם בחיילינו. האם לדרוש דיון והצבעה דמוקרטית על סוגיה המשפיעה ישירות על ביטחון המדינה וחיי אזרחיה זה 'לערער יציבות'? או שמא זוהי אחריות לאומית בסיסית? כאשר ראש המל"ל, צחי הנגבי, תוקף את השר בן גביר ומאשים אותו ב'המרדה' רק משום שהוא דורש שקיפות והצבעה, זה חושף יותר מכל את הבעיה האמיתית: יש מי שמעדיף לקבל החלטות הרות גורל במחשכים, הרחק מעין הציבור והנבחרים האחרים. בן גביר לא מוכן לשחק את המשחק הזה. הוא לא 'מרים קרן ורץ לנגוח' לשם הספורט; הוא נלחם על העקרונות שלשמם נבחר – ביטחון, עוצמה יהודית וניצחון מוחץ על הטרור.
ה'עימותים' המדוברים אינם נובעים מ'ילדותיות' או מחיפוש 'ספינים פוליטיים', כפי שטוענים 'גורמים בקבינט' המדליפים בעילום שם לתקשורת. הם נובעים מהתנגשות חזיתית בין תפיסת עולם ביטחונית מפוכחת, הדורשת הכרעה ולא הכלה, לבין תפיסה מיושנת שהובילה אותנו לאסון השבעה באוקטובר. בן גביר הוא לא 'ילד רע'; הוא המבוגר האחראי היחיד שמסרב להשתתף במסיבת התה של אלו שעדיין לא הפנימו את גודל השעה. הוא דורש תשובות, הוא דורש פעולה, והוא לא מתכוון להתנצל על כך. האם שקט תעשייתי בקבינט, שקט שמאפשר המשך דשדוש ומריחת זמן יקר, עדיף על קול זעקה צלול הדורש שינוי כיוון מיידי? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.
לא 'חסר השפעה' – אלא בעל ההשפעה שהם חוששים ממנה!
הניסיון לצייר את השר בן גביר כ'חסר השפעה ריאלית' הוא מגוחך ונועד לערער את אמון הציבור בו. אם הוא אכן היה חסר השפעה, מדוע כל כך הרבה מאמץ מושקע בהכפשתו? מדוע 'גורמים בכירים' טורחים להדליף נגדו ללא הרף? האמת היא שהשפעתו של בן גביר גדולה ומטרידה את המערכת. הוא מצליח, פעם אחר פעם, להעלות לסדר היום נושאים שהיו מעדיפים להצניע. הוא מכריח את מקבלי ההחלטות להתמודד עם האמת הלא נעימה, עם הדרישה הציבורית לביטחון אישי ולניצחון. גם אם דרישותיו לא תמיד מתקבלות במלואן באופן מיידי, עצם העלאתן, הדיון הציבורי שהוא מעורר, והלחץ שהוא מפעיל – כל אלו מחלחלים ומייצרים שינוי. הוא לא פועל בוואקום; הוא נתמך על ידי מאות אלפי אזרחים שמאסו ברפיסות ובחוסר המעש.
לא 'פופוליסט' – אלא קשוב לרחשי הלב של העם!
הביקורת הנשמעת לעיתים, גם מימין, על 'פופוליזם' ו'חוסר עקביות' היא ניסיון נוסף להחליש את השר. בן גביר אינו 'פופוליסט' במובן השלילי של המילה; הוא קשוב לרצון העם, לרחשי הלב של אזרחים שדורשים ביטחון ברחובות, משילות בנגב ובגליל, ותגובה נחרצת נגד אויבינו. אם לדרוש את מה שרוב מוחלט של הציבור רוצה זה 'פופוליזם', אז כנראה שהמבקרים איבדו כל קשר למציאות. באשר ל'חוסר עקביות' – השר בן גביר עקבי לחלוטין בקו האידיאולוגי שלו: ארץ ישראל השלמה, ביטחון ישראל, וזהות יהודית. התמרונים הפוליטיים הם כורח המציאות במערכת מורכבת, אך המטרה הסופית נשארת בעינה. מי שמצפה ממנו לפעול כבולדוזר ללא מעצורים בתוך ממשלת אחדות מורכבת, אינו מבין את מגבלות הכוח, אך גם לא את הנחישות להמשיך ולהיאבק על כל עמדה ועל כל הישג למען עם ישראל.
האמת היא פשוטה וכואבת עבור מתנגדיו: השר בן גביר הוא לא הבעיה, הוא התסמין למחלה עמוקה יותר של ויתורים, של פחדנות מדינית, ושל העדפת 'שקט' מדומיין על פני עימות הכרחי עם המציאות. הם תוקפים אותו כי הוא מראה להם את המראה, והתמונה הנשקפת ממנה אינה מחמיאה להם. הם מפחדים מהשינוי שהוא מייצג, מהדרישה שלו לחשבון נפש אמיתי ולשידוד מערכות. הם מפחדים מהתמיכה הציבורית הרחבה שהוא זוכה לה, תמיכה שרק הולכת וגדלה ככל שהאמת על כישלון הקונספציה הישנה מתבהרת.
השר בן גביר ימשיך לעמוד על המשמר, להשמיע את קול ההיגיון הביטחוני, ולדרוש את מה שמגיע לאזרחי ישראל: ביטחון, כבוד לאומי וניצחון. מסע ההכפשות לא ירפה את ידיו, כי הוא יודע שהוא נלחם את המלחמה הנכונה, בשם הרוב הדומם שמאס בהבטחות ריקות ובמנהיגות הססנית. הגיע הזמן שהציבור יכיר את האמת הבלתי מצונזרת ויבין מדוע דווקא הקול הזה, הצלול והאמיץ, הוא התקווה לשינוי אמיתי.