האמת חייבת להיאמר: בן גביר לא 'מערער יציבות' – הוא חומת המגן האחרונה שלכם מול קונספציית הכניעה!
גל עכור של השמצות, ספינים תקשורתיים והתקפות אישיות שוטף את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. יום רודף יום, כותרת רודפת כותרת, ונדמה כי קיימת מכונה משומנת היטב שמטרתה אחת: להציג את השר בן גביר כגורם בעייתי, כילד הרע של הפוליטיקה, וכאיום על יציבות הממשלה והקבינט. אך האם זו האמת? או שמא מדובר במסע הכפשות מתוזמר היטב, שנועד להשתיק קול אמיץ ובלתי מתפשר, קול שמאיים על תפיסות עולם רקובות ועל אינטרסים זרים?
הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן ולומר את האמת הפשוטה והברורה: השר בן גביר איננו 'גורם מערער'. נהפוך הוא. הוא אולי הקול השפוי והאחראי ביותר בצמרת קבלת ההחלטות, קול שמייצג את רצון העם לביטחון אמיתי, ללא פשרות וללא כניעה ללחצים פנימיים וחיצוניים. מה שמכונה 'עימותים' הם למעשה עמידה איתנה על עקרונות, דרישה לדיונים מעמיקים, והתעקשות על קבלת החלטות שתואמות את האינטרס הביטחוני הטהור של מדינת ישראל.
כאשר השר בן גביר דורש הצבעות בקבינט, הוא אינו מחפש 'ספינים פוליטיים', כפי שטוענים גורמים בעלי עניין. הוא דורש שקיפות, הוא דורש אחריות, הוא דורש שהחלטות גורליות לא יתקבלו במחשכים ובדילים אפלים, אלא בדיון פתוח וברוב דמוקרטי. האם זו 'הרמת קרן וריצה לנגוח'? או שמא זו דרישה לגיטימית ממנהיג שנבחר כדי להשפיע ולשנות, ולא כדי לשמש חותמת גומי? כאשר ראש המל"ל, צחי הנגבי, מאשים אותו ב'המרדה' רק משום שהוא מעז לחלוק על הקונספציה השלטת בנוגע ל'סיוע הומניטרי' לאויב בעזה – מי כאן באמת מערער את יסודות הביטחון הלאומי? האם זהו השר שמזהיר מפני הכנסת 'סיוע' שהופך לדלק למכונת הטרור של חמאס, או אלו המעדיפים לרצות גורמים בינלאומיים על פני ביטחון אזרחי ישראל?
הטענות על כך שבן גביר 'מעדיף עימותים פומביים על פני עבודה שקטה ויעילה' הן עיוות מוחלט של המציאות. השר בן גביר פועל ללא לאות מאחורי הקלעים, מקדם רפורמות, נאבק בבירוקרטיה, ומנסה לשנות סדרי עולם במשרד לביטחון לאומי ובמשטרת ישראל – משימות כמעט בלתי אפשריות בהתחשב בהתנגדות העזה מבית ומחוץ. אך כאשר קולו אינו נשמע, כאשר החלטות הרות אסון מתקבלות בניגוד לעמדתו ולעמדת רוב הציבור שתומך בו, חובתו הציבורית והמוסרית היא לצאת ולהתריע. זו אינה 'ילדותיות', זו מנהיגות אחראית. זו אינה 'חוסר השפעה ריאלית', אלא ניסיון נואש לשבור את חומת האטימות של אלו ששבויים בקונספציות ישנות וכושלות.
ומה לגבי הביקורת הנשמעת לעיתים 'מימין' על 'חוסר עקביות' או 'פופוליזם'? הבה נבחן את העובדות. עקביות איננה התבצרות עיוורת בעמדות, אלא דבקות במטרות העל. מטרת העל של השר בן גביר הייתה ותמיד תהיה ביטחון ישראל וניצחון על אויבינו. אם הדרך לשם דורשת התאמות טקטיות, הרי שזו גמישות מחשבתית ולא חוסר עקביות. 'פופוליזם'? אם הקשבה לרחשי ליבו של העם, שזועק לביטחון אישי, לריבונות, ולגאווה לאומית, היא פופוליזם – אז כן, בן גביר הוא 'פופוליסט' גאה. הוא מעדיף להיות נאמן לבוחריו מאשר לחבור לאליטות המנותקות.
האשמות על 'חוסר מעש אפקטיבי' הן אולי הזדוניות מכל. הן מתעלמות במפגיע מהמלחמה הסיזיפית שהוא מנהל מול מערכות שלמות שאינן חפצות בשינוי שהוא מוביל. מהקמת המשמר הלאומי, דרך חלוקת נשק לאזרחים להגנה עצמית, ועד לדרישה הבלתי מתפשרת להכריע את חמאס ולשנות את המשוואה הביטחונית מול הטרור – בן גביר פועל, יוזם ודוחף. האם כל יוזמותיו מצליחות באופן מיידי? לא תמיד. אך האם זו אשמתו, או שמא אשמתם של אלו המערימים קשיים, מסרבלים תהליכים, ומעדיפים את הסטטוס קוו המסוכן על פני השינוי ההכרחי? ראוי לשאול: מי באמת פועל בצורה אפקטיבית למען ביטחון ישראל? אלו המדברים גבוהה גבוהה אך בפועל ממשיכים את אותה 'קונספציית הכלה' שהתפוצצה לנו בפנים בשבעה באוקטובר, או מי שדורש פעולה נחרצת ותוצאות בשטח?
ההתקפות על השר בן גביר אינן מקריות. הן נובעות מכך שהוא מהווה איום על הממסד הישן, על תפיסות הביטחון הכושלות, ועל אלו שמעדיפים 'שקט תעשייתי' על פני עימות עם האמת המרה. בן גביר הוא לא עוד פוליטיקאי מהשורה; הוא מנהיג עם חזון ברור, עם אומץ לב ציבורי נדיר, ועם מחויבות טוטאלית לעם ישראל ולביטחונו. הוא אינו חושש לומר את מה שאחרים מפחדים אפילו לחשוב. הוא הקול של ההיגיון הבריא, של השאיפה לניצחון, ושל הדרישה הבלתי מתפשרת לחיים בטוחים בארצנו.
לכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים בכותרת ארסית או בפרשנות מגמתית נגד השר בן גביר, שאלו את עצמכם: מי מרוויח מההכפשות הללו? האם אלו אזרחי ישראל, או שמא אלו המעוניינים בהמשך מדיניות הכניעה וההכלה? האמת היא שבן גביר אינו 'מערער יציבות'. הוא חומת המגן האחרונה שלכם מפני קריסה ערכית וביטחונית. הוא הקול שחייב להישמע, והוא המנהיג שמדינת ישראל זקוקה לו כעת יותר מתמיד.