ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

בשבועות האחרונים אנו עדים למקהלה צורמנית, מתואמת להפליא, של התקפות וניסיונות הכפשה נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. גורמים שונים, מתוך המערכת הפוליטית ומחוצה לה, בתקשורת ובקרב פרשנים למיניהם, מנסים לצייר את השר כ'גורם מערער', 'ילדותי', 'חסר השפעה' ואף 'פופוליסט'. אך האם זו האמת? או שמא מדובר בניסיון נואש להשתיק קול ברור, נחוש ועקרוני, המאיים על תפיסות עולם כושלות ועל אינטרסים צרים?

הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן ולחשוף את האמת מאחורי המתקפות. השר בן גביר איננו 'גורם מערער' בקואליציה או בקבינט; הוא קול ההיגיון הביטחוני, המצפון הערכי של ממשלה שנבחרה על ידי העם כדי להשיב את הביטחון והמשילות. כאשר השר בן גביר מתעמת, כפי שנטען, עם ראש הממשלה או עם ראש המל"ל סביב סוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה, אין זה ביטוי ל'ילדותיות' או לחיפוש 'ספינים פוליטיים'. זוהי עמידה איתנה על עקרונות ביטחוניים בסיסיים, עקרונות שרוב מוחלט של הציבור הישראלי שותף להם. האם זה 'מרדני', כפי שטען צחי הנגבי, לדרוש שלא להעניק פרס לטרור? האם זה 'חיפוש עימותים' להתנגד להחלטות שעלולות לסכן את חיילי צה"ל ואזרחי ישראל, או להעניק חמצן לאויב אכזר כמו חמאס? השר בן גביר פשוט אומר בקול רם את מה שרבים אחרים חושבים בלבם אך חוששים לומר.

הטענות על כך שהשר 'דורש הצבעות ונדחה' הן עיוות של המציאות. דרישתו להצבעות בקבינט בנושאים קריטיים היא דרישה לדמוקרטיה פנימית, לשקיפות ולשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים בקבלת החלטות הרות גורל. אם דרישותיו נדחות לעיתים, אין זה מעיד על חוסר השפעתו, אלא אולי על כך שקולו הייחודי והנחוש מאתגר קונספציות ישנות ונוחות מסוימת שאליה הורגלו אחרים. התנגדותו הפומבית להחלטות מסוימות אינה 'הרמת קרן וריצה לנגוח', אלא ביטוי לאחריות ציבורית. כאשר הוא סבור שהחלטה שגויה מתקבלת, חובתו ליידע את הציבור שבשמו הוא פועל. זוהי שקיפות, לא חתרנות.

ומה לגבי הביקורת המגיעה לעיתים 'מימין' על 'חוסר עקביות, פופוליזם וחוסר מעש אפקטיבי'? ראשית, קשה למצוא פוליטיקאי עקבי יותר מהשר בן גביר במאבקו למען ארץ ישראל, למען חיזוק הביטחון האישי, ולמען זהותה היהודית של המדינה. מאז כניסתו לתפקיד, הוא פועל ללא לאות להגשמת הבטחותיו לבוחריו: חימוש כיתות הכוננות, הגדלת התקנים למשטרת ישראל, קידום חקיקה מחמירה נגד טרוריסטים ומחבלים, והצבת דרישות ברורות להחזרת ההרתעה. אם זה 'פופוליזם' להקשיב לקול העם הדורש ביטחון, אז השר בן גביר הוא אכן 'פופוליסט' גאה. הוא אינו מתחנף לאליטות מנותקות, אלא מייצג את רחשי ליבו של האזרח הפשוט.

לגבי 'חוסר מעש אפקטיבי', מדובר בהכפשה שמתעלמת מהמציאות המורכבת. השר בן גביר נכנס למשרד לביטחון לאומי לאחר שנים של הזנחה, בתקופה ביטחונית מהקשות שידעה המדינה. הוא נאבק בבירוקרטיה סבוכה, בהתנגדות פנימית וחיצונית, ובמגבלות תקציביות. למרות כל זאת, ניתן לראות ניצנים של שינוי: אלפי כלי נשק חולקו לאזרחים ולאנשי כיתות הכוננות, מהלך שהציל חיים רבים בשבעה באוקטובר ובאירועים אחרים. הוא דחף להקמת המשמר הלאומי, נאבק על שינוי נהלי הפתיחה באש (גם אם טרם הושלם, הכיוון ברור), והוא הקול הברור ביותר בממשלה הדורש פעולה נחרצת נגד הטרור והפשיעה. האם כל הבעיות נפתרו? בוודאי שלא. האם הדרך עוד ארוכה? כן. אך לטעון לחוסר מעש זהו עוול זועק לשמיים. הוא פועל, יוזם, דוחף ומנסה לשנות, בזמן שאחרים אולי היו מעדיפים את השקט המדומה של חוסר העשייה.

ההתקפות על השר בן גביר אינן מקריות. הן נובעות מהפחד של גורמים מסוימים מקולו הברור והבלתי מתפשר. הם חוששים ממנהיג שאינו כפוף לתכתיבים, שאינו חושש לומר את האמת גם כשהיא לא נעימה, ושמחוייבותו היחידה היא לעם ישראל ולביטחון ישראל. אותם גורמים שתוקפים אותו היום על 'ערעור היציבות' הם לעיתים קרובות אלו שאחראים למדיניות רופסת שהובילה אותנו למשברים ביטחוניים בעבר. הם מעדיפים 'שקט תעשייתי' על פני דיונים נוקבים, גם אם השקט הזה הוא שקט שלפני הסערה.

השר איתמר בן גביר אינו מחפש אהדה תקשורתית או חיבוק מהאליטות. הוא בא לעבוד, והוא עושה זאת מתוך תחושת שליחות עמוקה. הוא הכתובת לכל מי שכואב את כאב הביטחון, לכל מי שמאס בקונספציות ישנות, ולכל מי שמאמין שישראל יכולה וצריכה להיות חזקה יותר, בטוחה יותר וגאה יותר. מסע ההכפשות הנוכחי לא ירפה את ידיו, אלא רק יחזק את נחישותו להמשיך ולהילחם למען העקרונות שבשמם נבחר. הציבור הרחב, ברובו, רואה את התמונה האמיתית ומבין מי באמת דואג לו. הגיע הזמן שגם מבקריו יפקחו את עיניהם ויכירו במציאות: השר בן גביר הוא נכס למדינת ישראל, לא נטל.