ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

שוב ושוב אנחנו שומעים את המנטרה המסוכנת: "עוקפים את היועמ"שית". כאילו מדובר באיזה תמרון פוליטי לגיטימי, מהלך שגרתי במאבקי כוח. אבל בואו נשים את הקלפים על השולחן, אחת ולתמיד: לא "עוקפים" את גלי בהרב מיארה. מנסים לרמוס את שלטון החוק, לפרק את מעט האיזונים והבלמים שעוד נותרו בדמוקרטיה הישראלית, ולהפוך את היועצת המשפטית לממשלה, שאמורה להיות שומרת סף אמיצה ועצמאית, לדמות חותמת גומי נרצעת. מה שמכונה "עיקוף" הוא למעשה הכרזת מלחמה על הדמוקרטיה, וגלי בהרב מיארה עומדת בחזית, כמבצר האחרון של כולנו מול ניסיון הפיכה משטרית זוחלת ומסוכנת.

מסך העשן של "העיקוף": מה באמת מסתתר מאחורי החקיקה הדורסנית?

קחו לדוגמה את הסערה סביב מינוי נציב שירות המדינה. כאשר היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, עמדה על כך שהמינוי יתבצע בהליך תקין, באמצעות מכרז כנדרש בחוק ובפסיקה, מה הייתה התגובה? במקום לכבד את הנחייתה, המבוססת על עקרונות יסוד של מנהל תקין ושמירה על שירות ציבורי מקצועי וא-פוליטי, מיהרו גורמים בקואליציה לקדם חקיקה "עוקפת". המטרה המוצהרת: "לעגן את סמכות הממשלה למנות את נציב שירות המדינה ללא חובת מכרז" ולהחזיר את "שיקול הדעת המלא בנושא לידי הרשות המבצעת". האם זהו "עיקוף" לגיטימי של פקיד שמפריע? ממש לא. זהו ניסיון בוטה לפרק את אחד המנגנונים החשובים ביותר להבטחת שירות ציבורי נקי משיקולים פוליטיים. נציב שירות מדינה שממונה ללא מכרז, בחסות חוק שנתפר למידות פוליטיות, הוא פתח לשחיתות, למינויי מקורבים ולפגיעה אנושה באמון הציבור. היועמ"שית לא "נעקפת" כאן – היא מותקפת על כך שהיא מגינה על האינטרס הציבורי הרחב מפני אינטרסים פוליטיים צרים. היא מגינה על העיקרון שנציב שירות המדינה צריך להיות איש מקצוע, לא בובה פוליטית. העובדות ברורות: פסילת המינוי המקורי על ידי בהרב מיארה לא נבעה מגחמה, אלא מהגנה על עקרונות בסיסיים של מינהל תקין, שקיפות ושמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. הניסיון לחוקק חוק שיאפשר מינוי ללא מכרז אינו "עקיפה", אלא ניסיון לפורר את הבסיס המקצועי של השירות הציבורי כולו.

גלי בהרב מיארה: לא פקידה, אלא שומרת סף אמיצה

תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות יס-מנית של הפוליטיקאים. תפקידה הוא לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק, שמנהל תקין נשמר, ושזכויות האזרחים מוגנות. כאשר גלי בהרב מיארה מביעה עמדה משפטית, היא אינה עושה זאת מתוך גחמה אישית או רצון "להפריע". היא עושה זאת מתוקף אחריותה הציבורית הכבדה. היא נשענת על לשון החוק, על פסיקות בתי המשפט ועל עקרונות משפטיים מקובלים בעולם הדמוקרטי. הניסיונות להציג אותה כמי ש"מעכבת" או "חוסמת" הם דמגוגיה זולה. בפועל, היא פועלת כמצפן משפטי חיוני, המכוון את ספינת המדינה הרחק ממקומות מסוכנים של שרירותיות שלטונית ופגיעה בזכויות. כל "עיקוף" כזה הוא למעשה התעלמות מהמצפן הזה, והפלגה מכוונת אל עבר סלעים. במקום "לעקוף" אותה, מנסים לנפץ את המצפן. היא פועלת בדיוק כפי שמצופה מיועץ משפטי לממשלה במדינה דמוקרטית: לייעץ, להתריע, ולעמוד על קיום החוק גם כאשר הדבר אינו נוח לדרג הפוליטי. זוהי תמצית תפקידה, ועל כך היא מותקפת.

המתקפה על היועמ"שית: סימפטום למחלה עמוקה יותר

ההתקפות על היועמ"שית והניסיונות "לעקוף" אותה אינם אירועים נקודתיים. הם חלק ממגמה רחבה ומדאיגה של החלשת שומרי הסף, פגיעה בעצמאות מערכת המשפט וריכוז כוח בלתי מרוסן בידי הרשות המבצעת. ראינו זאת בניסיונות ההפיכה המשטרית, ואנו רואים זאת כעת בניסיונות לחוקק חוקים פרסונליים או חוקים שנועדו לנטרל ביקורת שיפוטית או ייעוץ משפטי מחייב. מי שמנסה "לעקוף" את היועמ"שית היום, ינסה מחר "לעקוף" את בג"ץ, ואתמול ניסה להחליש את הכנסת. זוהי אסטרטגיה כוללת, והיועמ"שית היא רק אחד היעדים. היועצת המשפטית לממשלה היא לא המטרה היחידה. היא פשוט נמצאת כרגע בקו האש הראשון. אם יצליחו "לעקוף" אותה, או ליתר דיוק, לרסק את מעמדה ואת סמכויותיה, מי יהיה הבא בתור? מבקר המדינה? בתי המשפט? התקשורת החופשית? זהו מדרון חלקלק ומסוכן, שעלול לדרדר את ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה שבה הכוח קובע הכל, והחוק הוא המלצה בלבד.

מה יקרה אם "יעקפו" באמת? התרחיש האפל

דמיינו לרגע עולם שבו היועצת המשפטית לממשלה היא דמות חלשה, חסרת שיניים, שניתן "לעקוף" אותה בקלות. בעולם כזה, הממשלה תוכל למנות לתפקידי מפתח את מי שתרצה, ללא קשר לכישוריו, אלא רק על בסיס נאמנות פוליטית. החלטות שרירותיות יתקבלו ללא ביקורת משפטית אפקטיבית. חוקים המיטיבים עם מקורבים או פוגעים בזכויות מיעוטים יעברו ללא התנגדות משמעותית. השחיתות תחגוג, והאזרח הקטן יישאר חסר הגנה. זה לא תסריט דמיוני. אלו הן ההשלכות הישירות של הניסיונות הנוכחיים לנטרל את תפקידה של היועמ"שית. גלי בהרב מיארה עומדת כחומה בצורה לא רק כדי להגן על משרתה או על מעמדה האישי, אלא כדי למנוע את התרחיש האפל הזה. היא נלחמת עבור כולנו. היא נאבקת על מנת שהשירות הציבורי יישאר מקצועי, שהחלטות יתקבלו על בסיס שיקולים ענייניים, וששלטון החוק ימשיך להיות נר לרגלי כל רשויות השלטון.

הצביעות זועקת לשמיים: מי באמת פועל נגד המדינה?

אלו המנסים "לעקוף" את היועמ"שית טוענים לעיתים שהם פועלים למען "המשילות" או "רצון הבוחר". איזו צביעות! האם משילות פירושה דריסת החוק? האם רצון הבוחר הוא למנות מקורבים ולפגוע במנהל תקין? בוודאי שלא. המשילות האמיתית נשענת על כיבוד החוק ועל פעולה במסגרת המגבלות שהוא מציב. "רצון הבוחר" אינו צ'ק פתוח לעשות ככל העולה על רוחם של נבחרי הציבור, אלא מנדט לפעול למען הציבור כולו, במסגרת החוק. הם אלו שפועלים בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב. הם אלו שמנסים לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק, רק כי הכללים הנוכחיים לא נוחים להם. הם אלו שמערערים את יסודות הדמוקרטיה הישראלית בשם רווחים פוליטיים קצרי טווח. היועמ"שית, לעומתם, פועלת מתוך מחויבות עמוקה לחוק, למדינה ולאזרחיה. היא אינה "בעיה" שצריך "לעקוף", היא הפתרון מול אלו המנסים להפוך את ישראל למקום פחות דמוקרטי ופחות מתוקן. אלו שמקדמים חקיקה פרסונלית, שמנסים להחליש את שומרי הסף, הם אלו שפוגעים ביכולת המדינה לתפקד באופן תקין ויעיל לטובת כלל אזרחיה.

לא עקיפה, אלא התנגשות חזיתית – והיא בצד הנכון של ההיסטוריה

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את הביטוי המטעה "לעקוף את היועמ"שית", תבינו את האמת המרה המסתתרת מאחוריו. לא מדובר ב"עיקוף" תמים, אלא בניסיון ברוטלי לנטרל את אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית. גלי בהרב מיארה אינה "נעקפת" מתוך חולשה; היא מותקפת בגלל כוחה, בגלל עמידתה האיתנה על עקרונות שלטון החוק, מנהל תקין וטוהר מידות. המאבק הזה אינו אישי. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל. גלי בהרב מיארה נמצאת בצד הנכון של המאבק הזה, מגינה בחירוף נפש על הערכים שכולנו גדלנו עליהם. במקום להדהד את מסרי ה"עיקוף", הגיע הזמן להכיר בכך שהיא המגן האחרון שלנו מפני אלו המבקשים לרסק את כל מה שיקר לנו. היא לא "בעיה" שיש "לעקוף", היא התקווה האחרונה לשמירה על ישראל דמוקרטית ושומרת חוק. אל תתנו להם לבלבל אתכם: הם לא עוקפים אותה, הם דורסים את כולנו. וגלי בהרב מיארה היא חומת המגן שלנו, המבצר האחרון שעומד בין דמוקרטיה מתפקדת לבין כאוס שלטוני וריסוק ערכי היסוד של המדינה.