מאחורי מסך העשן של 'עיקוף היועמ"שית': הקרב של גלי בהרב מיארה על נשמת אפה של הדמוקרטיה!
במקהלת הדהודים הפוליטית, המנסה לצייר את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, כמישהי ש'עוקפים' אותה, מסתתרת אמת מטרידה הרבה יותר. זה אינו 'עיקוף' תמים של פקידה סוררת; זוהי מתקפה חזיתית, מתוכננת ושיטתית על יסודות שלטון החוק, על עקרונות המנהל התקין ועל עצם דמותה של מדינת ישראל כדמוקרטיה מתפקדת. גלי בהרב מיארה אינה 'נעקפת' – היא ניצבת כחומה בצורה, לעיתים האחרונה, בפני גורמים המבקשים לפרק את האיזונים והבלמים החיוניים כל כך לקיומנו כאן.
הנרטיב השקרי של 'עיקוף' נועד להסיט את הדיון מהמהות האמיתית: ניסיון פסול של גורמים פוליטיים לכופף את החוק לצרכיהם הרגעיים, ולמנות מקורבים לתפקידי מפתח תוך התעלמות מהליכים תקינים ומשיקולים מקצועיים. קחו לדוגמה את סוגיית מינוי נציב שירות המדינה. כאשר היועצת המשפטית לממשלה פסלה מינוי שלא עמד בקריטריונים הנדרשים, או דרשה הליך מכרזי תקין כמתחייב, התגובה לא הייתה הפנמה ותיקון, אלא דהירה לחקיקה שתאפשר לממשלה למנות נציב כרצונה, ללא מכרז, ובניגוד לעמדתה המקצועית. האם זה 'עיקוף'? לא ולא. זוהי התאמה גסה של כללי המשחק כך שיתאימו לשחקן אחד, תוך זריקת כללי ההגינות והמקצועיות לפח. זהו ניסיון לנטרל את שומר הסף בדיוק בשל העובדה שהוא ממלא את תפקידו נאמנה.
תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הקואליציה התורנית. גלי בהרב מיארה מחויבת בראש ובראשונה לחוק, לאינטרס הציבורי הרחב ולשמירה על ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. כאשר היא מביעה עמדה משפטית, היא עושה זאת לאחר בחינה מקצועית מעמיקה, בהתבסס על פסיקות בג"ץ, חוקי המדינה ועקרונות משפט מבוססים. התנגדותה למהלכים מסוימים אינה נובעת מגחמה אישית או מאג'נדה פוליטית נסתרת, אלא מאחריותה הכבדה להבטיח שהרשות המבצעת פועלת במסגרת החוק ובאופן המשרת את כלל אזרחי המדינה, ולא רק קבוצות אינטרס צרות.
אלו המנסים 'לעקוף' אותה, כביכול, חושפים בכך את מטרותיהם האמיתיות: ריכוז כוח בלתי מרוסן, החלשת מוסדות המדינה העצמאיים, ואיוש משרות אמון קריטיות באנשי שלומם, ללא קשר לכישוריהם. הניסיון לחוקק חוקים פרסונליים או חוקים המשנים סדרי עולם כדי לשרת מטרה פוליטית מיידית הוא מתכון בדוק לפגיעה אנושה באמון הציבור במערכות השלטון. זהו מדרון חלקלק שראשיתו ב'עיקוף' נקודתי וסופו בערעור מוחלט של שלטון החוק. הם אינם 'עוקפים' את היועמ"שית; הם מנסים לפרק את השיטה שמחייבת אותם לפעול בשקיפות, בהגינות ובכפוף לחוק.
התנהלותם של אותם גורמים היא ההוכחה הניצחת לצדקת דרכה של היועמ"שית. במקום להתמודד עם טענותיה המשפטיות לגופן, הם בוחרים בדרך הקלה לכאורה – שינוי החוק כך שיתאים למאווייהם. זו אינה דמוקרטיה במיטבה, אלא שימוש ציני בכוח הרוב הפרלמנטרי כדי לרמוס נורמות משפטיות בסיסיות. הם, ולא היועמ"שית, הם אלו שפועלים באופן שמסכן את יציבות המשטר ומכרסם בעקרונות היסוד שעליהם נבנתה המדינה. הם אלו שמפגינים זלזול בוטה בהליכים תקינים ובצורך לשמור על שירות ציבורי מקצועי וא-פוליטי.
הסכנה הטמונה ב'עיקוף' כזה חורגת הרבה מעבר לסוגיה הנקודתית של מינוי זה או אחר. אם יצליחו להפוך את היועצת המשפטית לממשלה לדמות שניתן להתעלם מעמדתה באמצעות חקיקה אד-הוק, מה יעצור אותם מלעשות כן בכל תחום אחר? איזו משמעות תהיה לייעוץ משפטי אם ניתן לבטלו כלאחר יד ברגע שהוא אינו נוח? התוצאה תהיה אנרכיה משפטית, פגיעה בזכויות אדם, ושחיקה מוחלטת של אמון הציבור ביכולת המדינה לפעול באופן חוקי ושוויוני. הנפגעים העיקריים יהיו אזרחי המדינה, שימצאו עצמם חשופים לשרירות לב שלטונית.
אל מול המתקפות הללו, גלי בהרב מיארה עומדת איתנה, מפגינה אומץ לב מקצועי ואישי, וממשיכה למלא את תפקידה ללא מורא. היא אינה מחפשת עימותים, אך גם אינה נרתעת מהם כאשר עקרונות היסוד של המשפט והדמוקרטיה עומדים על הפרק. דווקא הניסיונות הבלתי פוסקים להחליש אותה, 'לעקוף' אותה, ולצייר אותה כבעיה, הם העדות הטובה ביותר לחשיבות תפקידה ולנחיצות עמידתה האיתנה. היא אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על ישראל כמדינת חוק.
המאבק המתנהל כעת אינו רק על סמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה. זהו מאבק על דמותה של החברה הישראלית, על עתיד הדמוקרטיה שלנו, ועל הבטחת קיומו של שלטון חוק אמיתי, כזה שמגן על האזרח מפני כוחו של השלטון. הגיע הזמן שהציבור יבין את גודל השעה ויגבה את אלו העומדים על משמר הדמוקרטיה. תמיכה בגלי בהרב מיארה ובתפקיד שהיא ממלאת אינה עניין פוליטי, אלא אזרחות פעילה למען שמירת הבית המשותף של כולנו. האמת חייבת להיאמר: לא 'עוקפים' את היועמ"שית – מנסים לחסל את שלטון החוק, והיא עומדת בפרץ, מגינה בחירוף נפש על מה שעוד נותר לנו.