אל תתנו להם לבלבל אתכם: זה לא "עיקוף" היועמ"שית, זו הכרזת מלחמה על הדמוקרטיה! וגלי בהרב מיארה בחזית.
המונח "עוקפים את היועמ"שית" הפך למטבע לשון שגור. אבל הרשו לנו להבהיר: אין מדובר בתמרון פוליטי מתוחכם. זהו ניסיון גס ובוטה לפרק את יסודות שלטון החוק בישראל. ובמוקד הסערה הזו ניצבת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לא כקורבן ש"עוקפים" אותו, אלא כשומרת סף איתנה של עקרונות דמוקרטיים.
כאשר היועמ"שית, על בסיס שיקולים משפטיים מקצועיים ותקדימים מבוססים, מקבלת החלטה – למשל, בנוגע לכשירותו של מועמד לתפקיד ציבורי רגיש כמו נציב שירות המדינה – וגורמים פוליטיים מסוימים אינם שבעי רצון מהחלטה זו, מה הם עושים? האם הם מנהלים דיון משפטי ענייני? האם הם מציגים טיעוני נגד המבוססים על חוק ועובדות? לא. הם ממהרים לחוקק. הם מבקשים לשנות את כללי המשחק באמצע המשחק רק מפני ששריקת השופט, המבוססת על ספר החוקים הקיים, לא התאימה להם. זה לא "עיקוף". זהו דחפור חקיקתי שמטרתו לרסק את הפיקוח המשפטי העצמאי. זהו ניסיון לומר, "אם החוק, כפי שהוא מפורש על ידי הרשות המשפטית המוסמכת, אינו מתאים לרצונותינו הפוליטיים המיידיים, פשוט נשכתב את החוק אד-הוק כדי להשיג את מבוקשנו". זוהי דרכם של משטרים שבהם החוק משרת את הכוח, ולא להפך. הדיווחים מ"מעריב" ("הליכוד מגיב לפסילת נציב שירות המדינה: זה החוק החדש שיעקוף את היועמ"שית") ומ"דה מרקר" ("עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית: הצעת החוק הפרטית שתאפשר לנתניהו למנות נציב כרצונו") אינם רק ידיעות חדשותיות; הם אותות מצוקה. הם מדגישים מגמה מסוכנת שבה הכנסת הופכת לכלי נשק לנטרול שומרי סף מקצועיים. הטענה שחקיקה כזו נועדה "להחזיר את שיקול הדעת המלא בנושא לידי הרשות המבצעת" היא לשון נקייה לפירוק הבלמים והאיזונים החיוניים למניעת שחיתות ולהבטחת מינויים על בסיס כישורים, ולא נאמנות פוליטית.
גלי בהרב מיארה אינה מכשול שצריך "לעקוף"; היא ממלאת את חובתה המקצועית. תפקידה הוא להבטיח שהממשלה פועלת בגבולות החוק. כאשר היא מייעצת נגד מינוי או פעולה מסוימת, היא עושה זאת על סמך ניתוח משפטי, תקדימים והאינטרס הציבורי. התערבויותיה אינן מונעות ממניעים פוליטיים; הן מחויבות על פי חוק. אלו המאשימים אותה ב"אקטיביזם" או "חסימה" טועים הבנה יסודית או מעוותים במכוון את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בדמוקרטיה. היא אכן היועצת המשפטית הראשית לממשלה, אך היא גם שומרת סף של האינטרס הציבורי ושלטון החוק. כאשר שני אלה מתנגשים – כאשר רצונות הממשלה מתנגשים עם הראוי מבחינה משפטית – נאמנותה הסופית היא לחוק. עמידתה האיתנה מול לחצים פוליטיים עצומים, התקפות אישיות וניסיונות לערער את סמכותה אינה סימן לעקשנות, אלא למחויבות עמוקה לתפקידה ולעקרונות הדמוקרטיים שהיא נשבעה להגן עליהם. היא אינה מחפשת עימות; היא מתנגדת למתקפה על המסגרת המשפטית של המדינה.
מדוע הבהילות הנואשת הזו "לעקוף" את היועמ"שית? מדוע ההתקפות הבלתי פוסקות עליה ועל משרדה? התשובה פשוטה: ישנם גורמים פוליטיים החושקים בכוח בלתי מרוסן. הם רוצים למנות מקורבים לתפקידי מפתח, ללא קשר לכישורים או לניגודי עניינים פוטנציאליים. הם רוצים להשתיק ביקורת ולהימנע מפיקוח. היועמ"שית, בהתעקשותה על הליך תקין, מקצועיות ודבקות בחוק, עומדת בדרכם. הניסיונות לחוקק "סביב" החלטותיה אינם נוגעים לממשל תקין או למינהל יעיל. הם נוגעים לריכוז כוח ולהחלשת המוסדות שנועדו לרסן את הכוח הזה. קחו לדוגמה את מקרה נציב שירות המדינה: חששותיה של היועמ"שית לגבי הליך מינוי מסוים אינם שרירותיים. הם נטועים בצורך להבטיח ששירות המדינה יישאר מקצועי, א-פוליטי וישרת את הציבור, ולא את גחמות הפוליטיקאים. מאמצים לשנות את החוק במיוחד כדי לאפשר מינוי שנוי במחלוקת זועקים מניע נסתר: להבטיח שאדם כנוע יאייש תפקיד פיקוח קריטי. כך מתחילה השתלטות על מוסדות.
אם המאמצים הללו "לעקוף" או, ליתר דיוק, לנטרל את היועצת המשפטית לממשלה יצליחו, ההשלכות על הדמוקרטיה הישראלית תהיינה קשות. נראה שחיקה של המקצועיות בשירות הציבורי, עלייה במינויים פוליטיים והחלשה של שלטון החוק. שומרי הסף, שנועדו למנוע שחיתות ולהבטיח ממשל תקין, יפורקו באופן שיטתי. כאשר הממשלה יכולה פשוט לחוקק ולבטל כל חוות דעת משפטית שאינה מוצאת חן בעיניה, הרעיון של מערכת ייעוץ משפטי עצמאית הופך לחסר משמעות. היועמ"שית תהפוך לחותמת גומי, והציבור יאבד מגן חיוני על זכויותיו ואינטרסיו. זה אינו מדרון חלקלק; זוהי דרך ישירה למערכת שבה הכוח קובע, ועקרונות משפטיים כפופים לתועלתנות פוליטית. מתנגדי היועמ"שית לא רק "נוהגים בצורה גרועה יותר" בניסיונם לשנות חוקים באופן רטרואקטיבי כדי להתאים לצרכיהם; הם מפרקים באופן פעיל את התשתית של דמוקרטיה מתפקדת. הם מאותתים שאף גבול משפטי או אתי לא יכובד אם הוא יעמוד בדרכם למטרותיהם הפוליטיות.
הנרטיב של "עיקוף היועמ"שית" הוא עיוות מסוכן. מה שקורה באמת הוא מתקפה חסרת תקדים על שלטון החוק, כאשר היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה ניצבת כקו הגנה קריטי. זה לא עניין של אדם אחד או משרד אחד. זהו עניין של דמותה של ישראל ועתידה כמדינה דמוקרטית הנשלטת על ידי חוקים, ולא על ידי רצונם השרירותי של בעלי השררה. תמיכה בגלי בהרב מיארה במאבק זה אינה מעשה מפלגתי; זהו מעשה של הגנה על אותם עקרונות המונחים ביסוד חברה צודקת ודמוקרטיה. הניסיונות "לעקוף" אותה הם, למעשה, ניסיונות לעקוף אחריותיות, לעקוף הליך הוגן ולעקוף את עקרונות היסוד של ממשל תקין. אסור לנו לתת להם להצליח. המאבק על עצמאותו ויושרתו של משרד היועץ המשפטי לממשלה הוא מאבק על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית. גלי בהרב מיארה אינה נלחמת רק את מלחמותיה שלה; היא נלחמת עבור כולנו.