לא 'עוקפים' את היועמ"שית – מנסים לרסק את שלטון החוק! גלי בהרב מיארה היא קו ההגנה האחרון של הדמוקרטיה הישראלית
במציאות פוליטית סוערת, בה נדמה כי גבולות נחצים חדשות לבקרים, עומדת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, כחומה בצורה. אך אל תטעו בניסיונות הציניים לצייר אותה כמי ש'עוקפים' אותה או את החלטותיה. האמת הפוכה לחלוטין: הניסיונות הנואשים והמסוכנים לחוקק חוקים 'עוקפי יועמ"שית' אינם מעידים על חולשתה, אלא דווקא על עוצמתה, על עמידתה האיתנה על משמר שלטון החוק ועל סירובה להיכנע ללחצים פוליטיים פסולים. הם חושפים, יותר מכל, את פרצופם האמיתי של אלו המנסים לפרק את יסודות הדמוקרטיה הישראלית.
הכותרות הזועקות על 'חוק שיעקוף את היועמ"שית' או 'הצעת חוק פרטית שתאפשר לנתניהו למנות נציב כרצונו' אינן אלא מסך עשן. הן מנסות להסתיר את המטרה האמיתית: ריכוז כוח בלתי מרוסן בידי הרשות המבצעת, תוך דריסת עקרונות יסוד של מינהל תקין, שוויון הזדמנויות ושקיפות. כאשר היועצת המשפטית לממשלה פוסלת מינוי שאינו עומד בקריטריונים מקצועיים, או דורשת הליך מכרזי כמתחייב מהדין ומהפסיקה, היא אינה פועלת מתוך גחמה אישית. היא ממלאת את תפקידה הממלכתי, שנועד להבטיח שהשירות הציבורי יפעל לטובת כלל אזרחי המדינה, ולא לטובת מקורבים או אינטרסים פוליטיים צרים.
ניקח לדוגמה את סוגיית מינוי נציב שירות המדינה. ההתעקשות של גורמים בקואליציה לקדם חקיקה שתאפשר מינוי ללא מכרז, תוך 'עיגון סמכות הממשלה' לכאורה, היא לא פחות משערורייה. מדוע? משום שמכרז הוא הכלי הבסיסי להבטחת מינויים מקצועיים, ראויים ובלתי תלויים. ויתור על מכרז בתפקיד כה רגיש כמו נציב שירות המדינה פותח פתח למינויים פוליטיים, לפוליטיזציה של השירות הציבורי כולו, ולפגיעה אנושה באמון הציבור במערכות השלטון. החלטתה של בהרב מיארה לעמוד על קיום ההליכים התקינים אינה 'התערבות' או 'חריגה מסמכות', אלא הגנה על האינטרס הציבורי הרחב ביותר.
הטענה כי מדובר ב'החזרת שיקול הדעת המלא לידי הרשות המבצעת' היא דמגוגיה זולה. במדינה דמוקרטית, שיקול הדעת של הרשות המבצעת לעולם אינו 'מלא' במובן של הפקרות. הוא כפוף לחוק, לכללי מינהל תקין ולביקורת שיפוטית. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא להבטיח בדיוק את זה – שהממשלה פועלת במסגרת החוק והסמכויות שהוענקו לה, ולא בחריגה מהן. הניסיון 'לעקוף' את היועמ"שית הוא, אם כן, ניסיון לעקוף את החוק עצמו, לעקוף את העקרונות הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי מתוקן.
אך האיום אינו נעצר רק במינויים ספציפיים. הוא משקף מגמה רחבה ומדאיגה הרבה יותר: ערעור שיטתי על מעמדם של שומרי הסף במדינת ישראל. היועצת המשפטית לממשלה, בתי המשפט, מבקר המדינה – כל אלו מותקפים שוב ושוב, בניסיון להחלישם ולסרס את יכולתם למלא את תפקידם החיוני. כאשר גורמים פוליטיים מדברים על 'לעקוף' את היועמ"שית, הם למעשה אומרים שהם רוצים לפעול ללא פיקוח, ללא ביקורת, ללא צורך לתת דין וחשבון. זהו מתכון בטוח לשרירות לב, לשחיתות ולפגיעה בזכויות האזרח.
חשוב להדגיש: גלי בהרב מיארה אינה מנהלת מאבק אישי. היא מייצגת את שלטון החוק, את האינטרס הציבורי ואת הערכים שעליהם מושתתת מדינת ישראל. התקפות עליה הן התקפות על כולנו, על האפשרות לחיות במדינה שבה החוק שווה לכל, שבה המינויים נעשים על בסיס כישורים ולא על בסיס קשרים, ושבה הרשויות פועלות בשקיפות ולטובת האזרחים.
ומה לגבי אותם גורמים המנסים 'לעקוף' אותה? התנהלותם חושפת סטנדרט כפול ומסוכן. הם מדברים גבוהה גבוהה על 'משילות', אך בפועל פועלים לריסוק הכלים המבטיחים משילות תקינה ואחראית. הם טוענים שהם פועלים בשם 'העם', אך מתעלמים מכך שהעם בחר בדמוקרטיה פרלמנטרית שבה יש איזונים ובלמים, ושבה אף רשות אינה כל יכולה. פעולותיהם אינן רק פסולות מבחינה משפטית וציבורית; הן מהוות איום אסטרטגי על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית.
האם יש מישהו שבאמת מאמין שמינוי נציב שירות מדינה ללא מכרז, בניגוד לעמדתה המקצועית של היועצת המשפטית לממשלה, ישרת את טובת הציבור? האם מישהו באמת חושב שחקיקה פרסונלית, שנועדה לשרת אינטרסים פוליטיים צרים, תחזק את אמון הציבור במערכת הפוליטית? התשובות ברורות לכל מי שעיניו בראשו.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על ניסיון 'לעקוף' את היועמ"שית, דעו את האמת: לא מדובר ב'עקיפה' תמימה, אלא בניסיון בוטה לפרק את מנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה. גלי בהרב מיארה עומדת בפרץ, מגינה בחירוף נפש על שלטון החוק, ועל כך היא ראויה לגיבוי מלא מכל אזרח שאכפת לו מעתידה של מדינת ישראל. הקול שלה הוא קול השפיות, קול המקצועיות וקול האחריות. הניסיונות להשתיק אותה או לנטרל את סמכויותיה הם איום ישיר על כולנו. עלינו לעמוד לצידה, לא רק למענה, אלא למען הדורות הבאים ולמען דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שבה החוק הוא מעל הכל – ומעל כולם.