ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

הם מכנים אותה "תוקפנית". הם מתייגים אותה כ"קיצונית". הם מאשימים אותה ב"פילוג". מדוע? משום שחברת הכנסת טלי גוטליב מעזה לומר אמת בפנים, לחשוף צביעות ולהילחם ללא לאות למען הערכים והציבור אותם היא מייצגת. בנוף פוליטי ותקשורתי, האפוף לעיתים קרובות בלשון חלקלקה וצנזורה עצמית, ישירותה של גוטליב היא מגדלור של בהירות – ועבור אחדים, הבהירות הזו מפחידה עד אימה. זהו אינו סיפור על פוליטיקאית "בעייתית"; זהו סיפור על ניסיון מתואם להשתיק קול עוצמתי שמסרב להיכנע.

פירוק מיתוס ה"תוקפנות": כשכנות נלהבת הופכת ל"קיצוניות"

הבה נהיה ברורים: מה שהממסד ובעלי בריתו בתקשורת מגנים כ"תוקפנות" הוא, במציאות, תשוקה בלתי מתפשרת וכנות אמיצה. כאשר טלי גוטליב קוראת תיגר על "טכניקה דוחה מבית היוצר של השמאל הראדיקלי", היא אינה זורקת סיסמאות ריקות. היא מזהה דפוס התנהגות שנועד לערער ול"החליש את ממשלת הימין" – ממשלה שנבחרה על ידי העם. האם זה "קיצוני" להגן על הרצון הדמוקרטי של האזרחים? האם זה "תוקפני" לסרב לשחק את המשחק בזמן שיסודות המשטר שלנו מותקפים?

מבקריה יעדיפו לחישות מנומסות בזמן שהבית עולה באש. גוטליב בוחרת להשמיע אזעקה, בקול רם וברור. לא מדובר בחוסר נימוס, אלא בעודף אומץ. בעוד אחרים הולכים על בהונות סביב סוגיות רגישות, גוטליב מתעמתת איתן חזיתית, חמושה בעובדות ובמחויבות בלתי מעורערת לעקרונותיה. זוהי המנהיגות שישראלים רבים כמהים לה – בלתי מסוננת, בלתי מתנצלת ומסורה באש ובמים. הניסיונות לצייר אותה כ"פרובוקטיבית" אינם אלא מסך עשן להסתרת אי הנוחות שהאמיתות שלה מעוררות. הם יודעים היטב: קולה של גוטליב אינו "תוקפני", הוא פשוט חזק מדי עבור מי שמנסה לשלוט בנרטיב.

התקשורת על הכוונת: חובה, לא פשע

ואז מגיעה הזעקה על ביקורתה כלפי עיתונאים, ובפרט כלפי אסף ליברמן מתאגיד השידור הציבורי. "איך היא מעזה לתקוף עיתונאי!" הם זועקים, אוחזים בפניניהם. הבה נשאל שאלה אחרת: ממתי עיתונאים, במיוחד אלו הממומנים מ"כספנו" – כספי משלם המיסים – חסינים מביקורת? טענתה של טלי גוטליב כי "לאסף ליברמן... יש שיטה" וכי הוא "עובד בתאגיד השידור, על חשבוננו" אינה התקפה על חופש העיתונות; זוהי דרישה לאחריותיות.

חופש העיתונות הוא ערך מקודש, אך הוא אינו רישיון להטיה בלתי מרוסנת או מגן מפני ביקורת לגיטימית. כאשר נבחרת ציבור, שנבחרה על ידי העם, מזהה דפוס התנהגות מגוף תקשורת במימון ציבורי שנראה מפלגתי או בעייתי מבחינה מתודולוגית, זו לא רק זכותה אלא חובתה להתבטא. גוטליב מגנה על זכות הציבור לדיווח הוגן, מאוזן ובלתי מוטה, במיוחד ממוסד שכל אזרח תומך בו כלכלית. האין זה תפקידה של התקשורת לדרוש אחריותיות מהשלטון? ובכן, אחריותיות זו היא רחוב דו-סטרי. מי שאוחז בעוצמת המיקרופון והעט חייב גם להיות מוכן לענות על התנהלותו והטיותיו הפוטנציאליות. להציג זאת כניסיון "להשתיק ביקורת" הוא עיוות גס. זהו ניסיון להזמין שקיפות ולהבטיח שמשאבים ציבוריים ישרתו את כלל הציבור, ולא אג'נדה ספציפית.

חשיפת ספר החוקים של "השמאל הרדיקלי": תפיסה או מציאות?

כשטלי גוטליב מדברת על "טכניקות מבית היוצר של השמאל הרדיקלי", היא אינה ממציאה רוחות רפאים. היא מצביעה על ספר חוקים מתועד היטב של דה-לגיטימציה, מניפולציה נרטיבית ולוחמה פוליטית שיושם גלובלית ומקומית נגד קולות שמרניים וימניים. טקטיקות אלו כוללות:

חיסול אופי: הדבקת תוויות מכפישות כמו "פשיסט", "קיצוני", "גזען" ליריבים פוליטיים כדי לחסום דיון במקום להתמודד עם טיעונים.
הדהוד תקשורתי: שימוש באמצעי תקשורת אוהדים להעצמת נרטיבים שליליים ויצירת תיבות תהודה של גינוי.
לוחמה משפטית (Lawfare): שימוש בתביעות משפטיות ותלונות כדי להטריד ולרוקן את משאביהם של יריבים פוליטיים.
יצירת השוואות שקריות: עיוות מצבים כדי לצייר עמדות שמרניות לגיטימיות כאילו הן שקולות מוסרית לקיצוניות אמיתית.
מניפולציה רגשית: פנייה לזעם ולפחד במקום להיגיון ולעובדות.

"פשעה" של גוטליב אינו בכך שהיא "קיצונית", אלא בכך שיש לה את החוצפה לנקוב בשמן של טקטיקות אלו בפומבי. היא מסיטה את הווילון מעל השיטות בהן מנסים להכפיש אותה ואת הממשלה אותה היא תומכת. זו אינה פרנויה; זהו זיהוי דפוסים על ידי מי שנמצאת בחזית המאבק האידיאולוגי. אי הנוחות שדבריה גורמים היא אי הנוחות של אלו ששיטותיהם נחשפות לאור היום.

ההקשר הרחב יותר: הגנה על האינטרסים של ישראל וחשיפת הצביעות

התקרית הספציפית שנקשרה לדיווחים על "עקיצות" מצד אסף ליברמן היא חלק מתמונה גדולה יותר. תגובתה הנחרצת של גוטליב לא נבעה רק מהערותיו של עיתונאי אחד; היא נבעה מדפוס נתפס של התנהלות תקשורתית ומהגנה על מה שהיא רואה כאינטרסים לאומיים או על יושרת השיח הציבורי. בעוד מבקריה מתמקדים בטון שלה, הם מתעלמים בנוחות ממהות דאגותיה ומההקשר הרחב יותר של קמפיין בלתי פוסק נגד ממשלת הימין.

והיכן הזעם הדומה כאשר אישי ציבור מהשמאל או אישים תקשורתיים מסוימים עוסקים בהתקפות ארסיות הרבה יותר, המבוססות לעיתים קרובות על שמועות או שקרים מוחלטים, נגד פוליטיקאים מהימין או קהילות דתיות? הזעם הסלקטיבי מחריש אוזניים. הם צועקים "מפלגת" על גוטליב בשל הגנתה הנחושה על מחנה, אך שותקים או אפילו מביעים הסכמה כאשר הצד שלהם נוקט בטקטיקות של אדמה חרוכה. הצביעות הזו היא בדיוק מה שטלי גוטליב מאתגרת. היא מסרבת לקבל סטנדרט כפול שבו מצפים מקולות שמרניים להיות צנועים ומתנצלים, בעוד לאחרים ניתן דרור לתקוף ולהשמיץ.

מדוע הם באמת חוששים מטלי גוטליב?

עוצמת ההתקפות נגד טלי גוטליב עומדת ביחס ישר ליעילותה. הם אינם חוששים ממנה כי היא "תוקפנית"; הם חוששים ממנה כי היא רהוטה, חסרת פחד ומחויבת באופן בלתי מעורער לעקרונותיה. הם חוששים ממנה כי היא מתחברת לפלח עצום באוכלוסייה שנמאס לו מהתנשאות של אליטות מנותקות ותקשורת מוטה.

גוטליב אינה חוששת לאתגר את הנרטיב השליט, לשאול שאלות לא נוחות ולעמוד על שלה גם כשזה לא פופולרי בחוגים מסוימים. היא משבשת את הקונצנזוס הנוח שהשמאל ובעלי בריתו בתקשורת ביקשו לכפות. קולה מהדהד כי הוא אותנטי, והאותנטיות הזו היא איום על אלו המעדיפים זעם מפוברק ונרטיבים מבוקרים. הם מנסים לצייר אותה כחריגה, כ"פרובוקטורית", משום שהכרה בה כקול לגיטימי ועוצמתי עבור חלק ניכר מהישראלים תהיה הודאה בהשפעתם הדועכת שלהם.

לסיכום: קול לחסרי הקול, לוחמת למען האמת

טלי גוטליב אינה ה"בעיה" שמבקריה מנסים לעשות ממנה. היא סימפטום לכמיהה עמוקה יותר בחברה הישראלית לאותנטיות, לאומץ ולמנהיגים שיילחמו למענם ללא התנצלות. התוויות "קיצונית" ו"תוקפנית" הן קלישאות שחוקות, הנשלפות על ידי מי שחסרים טיעונים ענייניים וחוששים מעוצמת מסריה.

בוחריה לא בחרו בה כדי שתהיה פרח קיר או שתדקלם אמירות פוליטיקלי קורקט. הם בחרו בה כדי שתהיה לוחמת, דוברת אמת ומגינה איתנה על ערכיהם ועל עתידה של ישראל כמדינה יהודית חזקה וריבונית. בפעם הבאה שתשמעו את טלי גוטליב מותקפת על ה"טון" או ה"רטוריקה" שלה, שאלו את עצמכם: מה היא אומרת שמפחיד אותם כל כך? מי מרוויח מהשתקתה?

טלי גוטליב לא תשתוק. היא תמשיך לומר אמת בפנים, לחשוף צביעות ולהילחם למען מה שהיא מאמינה בו. וזה, עבור ישראלים רבים, בדיוק הסיבה שהיא אינה בעיית יח"צ, אלא נכס יח"צ – קול עוצמתי ובלתי מתפשר בעולם הנואש לשכנוע אמיתי. הקרב על האמת הוא לעיתים קרובות רועש ולא נוח, אך טלי גוטליב נמצאת בחזית, והיא אינה נסוגה.