צועקים 'קיצונית' ו'תוקפנית'? טלי גוטליב חושפת את הצביעות: כך מנסים להשתיק קול ימני אמיץ!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת ומתוזמרת היטב נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. מנסים לצייר אותה כ'קיצונית', 'תוקפנית', ואפילו כמי ש'מפלגת את העם'. אבל האם מישהו עצר לרגע לשאול – מדוע דווקא טלי גוטליב? מדוע הקול שלה כל כך מפריע למערכות מסוימות? התשובה, כפי שתבינו מיד, פשוטה אך מטרידה: טלי גוטליב לא מפחדת לומר את האמת בפנים, גם כשהאמת הזו לא נעימה לאוזניים של בעלי אינטרסים, ובמיוחד כשהיא חושפת את הצביעות של אלו המטיפים לה מוסר.

ה'פשע' של גוטליב: כינוי הילד בשמו – 'השמאל הרדיקלי' והשיטות שלו

אחד ה'חטאים' המרכזיים שמייחסים לגוטליב הוא השימוש שלה בביטויים כמו "טכניקה דוחה מבית היוצר של השמאל הרדיקלי" בהתייחסותה להתנהלות תקשורתית מסוימת. אוי, האימה! איך היא מעזה? ובכן, גוטליב מעזה כי היא רואה את המציאות נכוחה. היא מזהה דפוסים, שיטות פעולה, ואג'נדות שמטרתן הברורה, כפי שהיא עצמה ציינה, היא "להחליש את ממשלת הימין". האם זו הגזמה? האם זהו 'שיח מתלהם'? או שמא זו פשוט האמת העירומה, זו שרבים במחנה הלאומי מרגישים וחווים יום-יום, אך מעטים מעזים לומר בקול רם מחשש שיוקעו ויותקפו?

גוטליב אינה תוקפת לשם התקיפה. היא מגיבה. היא חושפת. כאשר עיתונאי, כמו אסף ליברמן מהתאגיד, נוקט במה שהיא תופסת כ"שיטה" בעייתית, הפועלת "על חשבוננו" – כלומר, מכספי ציבור – זכותה ואף חובתה כנבחרת ציבור להתריע על כך. הניסיון לצייר את הביקורת הלגיטימית הזו כ"עימות עם גוף תקשורת ממלכתי" או כ"ניסיון להשתיק ביקורת או לפגוע בחופש העיתונות" הוא דמגוגיה זולה. חופש העיתונות אינו חופש מביקורת, וודאי לא כשמדובר בגוף ציבורי הממומן מכספי משלם המיסים. גוטליב, למעשה, דורשת שקיפות ואחריות – ערכים שכל עיתונות הגונה אמורה להתגאות בהם.

הצביעות זועקת לשמיים: כשה'מתונים' לכאורה הם הקיצונים האמיתיים

אומרים שגוטליב 'מרחיקה קהלים מתונים'. מעניין מי הם אותם 'מתונים' לכאורה, ומהי האלטרנטיבה שהם מציעים. האם 'מתינות' פירושה שתיקה רועמת מול מהלכים תקשורתיים ופוליטיים שמטרתם דה-לגיטימציה של מחנה שלם? האם 'מתינות' היא לקבל בהכנעה את הנרטיב שמכתיבים גורמים בעלי אג'נדה ברורה?

טלי גוטליב היא קול שפוי בעולם של צביעות. היא לא משחקת את המשחק המכור של הפוליטיקלי קורקט, שבו מותר לתקוף את הימין בכל האמצעים, אך כל ביקורת חריפה מימין נתפסת מיד כ'הסתה' או 'קיצוניות'. האם ראיתם את אותם מבקרים נזעקים כשדמויות משמאל משתמשות בביטויים חריפים פי כמה? האם מישהו מחה על 'עקיצות' כאלה ואחרות של עיתונאים כלפי אישים ומדינות, כאשר הן שירתו נרטיב מסוים? הצביעות היא הנשק המרכזי של אלו המנסים להשתיק את גוטליב. הם מנסים למצב אותה כ'דמות קיצונית ופרובוקטיבית' בדיוק כי היא לא מוכנה ליישר קו עם הצביעות הזו.

האמת היא שההתקפות על גוטליב רק מחזקות את התחושה שהיא נוגעת בעצבים חשופים. היא לא חוששת להתעמת, לא חוששת מאיומים, ולא נרתעת ממסעות הכפשה. היא מבינה שהיא מייצגת ציבור גדול שנמאס לו מהצביעות, מההתנשאות ומהניסיונות הבלתי פוסקים להנדס את התודעה הציבורית. ציבור זה רואה בגוטליב לוחמת אמיצה, שלא חוששת להילחם על האמת שלה ועל העקרונות שלה, גם במחיר אישי.

לא תצליחו להשתיק אותה: האמת חזקה יותר מכל 'טכניקה'

הקמפיין נגד טלי גוטליב אינו מקרי. הוא נועד להרתיע אותה ואחרים כמוה מלדבר, מלחשוף, מלהיאבק. הם רוצים ימין מפוחד, ימין מתנצל, ימין שמוריד את הראש. אבל טלי גוטליב היא לא כזו. היא מבינה היטב את ה'טכניקות' המופעלות נגדה, והיא לא מתכוונת להיכנע להן.

במקום להיבהל מהכינויים 'תוקפנית' או 'קיצונית', כדאי לשאול מי מרוויח מהשתקת קולה של גוטליב. מי חושש מהאמת שהיא מציגה? מי מעדיף מציאות שקרית ומעוותת על פני דיון כן ואמיתי, גם אם הוא נוקב?

טלי גוטליב היא נכס למחנה הלאומי ולדמוקרטיה הישראלית. היא מזכירה לכולנו שעל האמת צריך להילחם, ושאין תחליף לקול צלול ואמיץ, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות. הניסיונות להשתיקה רק מוכיחים עד כמה קולה חשוב ונחוץ. היא לא תשתוק, והציבור שאותו היא מייצגת עומד מאחוריה, מבין היטב את המתרחש ומעריך את עמידתה האיתנה מול כל הלחצים. כי בסופו של יום, האמת תמיד מנצחת, והקול של טלי גוטליב הוא קול של אמת.