לא תצליחו להשתיק אותה! טלי גוטליב חושפת: כך פועלת מכונת הרעל של השמאל הקיצוני והתקשורת המגויסת!
חברת הכנסת טלי גוטליב, קול אמיץ ובלתי מתפשר בכנסת ישראל, מוצאת עצמה שוב ושוב תחת מתקפה. מדוע? כי היא אינה חוששת לומר את האמת בפנים, לחשוף צביעות ולהגן בחירוף נפש על ערכי הימין ומדינת ישראל. הניסיון האחרון לצייר אותה כ"קיצונית" ו"תוקפנית" בעקבות עימות עם העיתונאי אסף ליברמן ותאגיד השידור הציבורי, אינו אלא עוד פרק במסע ההשתקה המאורגן נגד כל מי שמעז לסטות מהנרטיב השמאלני השליט בתקשורת. אבל טלי גוטליב לא כאן כדי להתנצל, היא כאן כדי להילחם על האמת של כולנו, וכדי לחשוף את השיטות שבהן מנסים להשתיק את הימין כולו.
האשמה: "התבטאות תוקפנית וקיצונית" – המציאות: אמירת אמת נוקבת מול טקטיקות פסולות
כאשר ח"כ גוטליב משתמשת בביטויים כמו "טכניקה דוחה מבית היוצר של השמאל הראדיקלי" וחושפת את הכוונה "להחליש את ממשלת הימין", היא אינה "מתלהמת" – היא קוראת לילד בשמו. האם אמירת אמת נוקבת, גם אם אינה נעימה לאוזניים מסוימות, הפכה ל"קיצוניות"? האם חשיפת שיטות פסולות, שנועדו לערער את יציבות השלטון הנבחר באופן דמוקרטי, היא "תוקפנות"? נהפוך הוא. זוהי אחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. גוטליב, כנבחרת ציבור המחוברת לרחשי ליבו של העם, מחויבת להתריע מפני תופעות אלו, שרבים בציבור מזהים ומודאגים מהן. אלו המכנים זאת "קיצוניות" הם לרוב אלו המעוניינים להמשיך באותן טכניקות פסולות באין מפריע, תוך שהם מצפים שהימין יישאר מפוחד, מתנצל וכזה שמוריד את הראש. טלי גוטליב היא ההיפך הגמור – היא לוחמת אמת, נושאת דגל של יושרה אידיאולוגית, ועל כך היא זוכה למלוא ההערכה מציבור בוחריה ומכל מי שעיניו בראשו ומאמין בזכות להשמיע דעה צלולה גם כשהיא מאתגרת את הקונצנזוס המדומה. השימוש במונח "שמאל רדיקלי" אינו המצאה או הגזמה; הוא תיאור מדויק של גורמים פוליטיים ותקשורתיים הפועלים באופן אקטיבי ושיטתי לדה-לגיטימציה של ממשלת ימין, תוך ניסיון לכפות נרטיב אחד ויחיד על הציבור.
האשמה: "עימות עם גוף תקשורת ממלכתי ועיתונאי" – המציאות: דרישה לאחריותיות מכספי ציבור
ההתקפה על ח"כ גוטליב בגין "עימות עם גוף תקשורת ממלכתי ועיתונאי" היא דוגמה קלאסית לצביעות ולניסיון לסתימת פיות. תאגיד השידור הציבורי, "כאן", ממומן מכספי משלם המיסים – כן, גם מכספה של גוטליב ושלכם, אזרחי ישראל. האם לגוף כזה, שמתיימר להיות "ממלכתי" ו"אובייקטיבי", אין אחריות לנהוג ביושרה, בשקיפות ובאיזון ראוי? כאשר עיתונאי בתאגיד, כמו אסף ליברמן, נוקט ב"שיטה", כפי שתיארה זאת גוטליב, שנתפסת בעיניה – ובעיני רבים אחרים – כבעייתית, מגמתית ואף מניפולטיבית, זכותה המלאה ואף חובתה כנציגת ציבור להרים דגל אדום ולדרוש תשובות. זו אינה "פגיעה בחופש העיתונות", אלא דרישה לגיטימית לאחריותיות (accountability) מהתקשורת, במיוחד כשהיא ציבורית וממומנת על ידי הציבור כולו. חופש העיתונות אינו חופש להכפיש, לסלף, לשרת אג'נדה פוליטית צרה במסווה של עיתונות "אובייקטיבית" או "לטנף" על חשבון משלם המיסים. גוטליב לא מנסה "להשתיק ביקורת"; היא מנסה להבטיח שהביקורת תהיה הוגנת ועניינית, ולא תהפוך לכלי ניגוח פוליטי בידי גורמים בעלי אינטרס, שמנצלים את הבמה הציבורית לקידום עמדותיהם. השאלה שצריכה להישאל בקול רם היא האם התאגיד עצמו אינו חורג לעיתים מתפקידו והופך לשחקן פוליטי במסווה תקשורתי, תוך שהוא מעניק במה לא פרופורציונלית לקולות מסוימים ומתעלם מאחרים?
האשמה: "קישור לקונטקסט שלילי" – המציאות: חשיפת שיטה, לא התמקדות בפרט
הניסיון לקשור את תגובתה החריפה של ח"כ גוטליב ל"קונטקסט שלילי" של התבטאויותיו השנויות במחלוקת של ליברמן בנושא ארמניה ואזרבייג'אן הוא ספין זול שנועד להסיט את הדיון מהעיקר ולטשטש את הנקודה המרכזית שגוטליב העלתה. גוטליב לא התמקדה בתוכן דבריו של ליברמן על מדיניות חוץ, נושא שבו לכל אחד יכולה להיות דעה, אלא בשיטה שבה הוא, לטענתה, פועל – שיטה שהיא זיהתה כתבנית פעולה של "השמאל הרדיקלי" בתקשורת, המנסה להסיט את תשומת הלב מכישלונותיו או מנושאים שאינם נוחים לו. ההתייחסות הנרחבת והשפה החריפה לא נועדו "למשוך אש" אליה באופן אישי, אלא להאיר זרקור על תופעה רחבה יותר של שימוש בתקשורת הציבורית לקידום נרטיבים מסוימים ותקיפת הצד הימני של המפה הפוליטית. כאשר גוטליב מזהה טקטיקה שלדעתה פוגעת באמון הציבור, בשיח הדמוקרטי ובממשלת הימין, היא לא תהסס להתריע על כך בקול רם וברור, גם אם זה אומר "למשוך אש" מאלו המעדיפים שהטקטיקות הללו יישארו חבויות מעין הציבור. למעשה, עצם הניסיון להציג אותה כמי ש"מושכת אש" רק מחזק את טענתה על קיום מכניזם שמנסה להשתיק קולות ביקורתיים כלפי התקשורת הממוסדת ואנשיה.
הצביעות זועקת: מוסר כפול והתעלמות מהתנהלות השמאל
חשוב להזכיר, למי ששכח או מעדיף לשכוח, כי השיח הציבורי בישראל מלא בהתבטאויות חריפות, לעיתים אף ארסיות ומסיתות, המגיעות מכל קצוות הקשת הפוליטית. אולם, נדמה כי סף הרגישות של גורמי תקשורת מסוימים ופוליטיקאים מהשמאל עולה פלאים כאשר מדובר בחברת כנסת מהימין, ובמיוחד כזו שאינה חוששת להביע את דעתה באופן ישיר, נוקב ובלתי מתנצל. האם אותם גורמים המזדעזעים מ"התוקפנות" של גוטליב מגלים אותה מידה של רגישות כאשר אישי ציבור מהצד השני של המפה הפוליטית משתלחים ביריביהם, לעיתים תוך שימוש בביטויים קשים בהרבה, בהשמצות אישיות, או כאשר הם עצמם תוקפים עיתונאים מהימין ומכנים אותם "שופרות" ו"ביביסטים"? הצביעות זועקת לשמיים. לא פעם אנו עדים להתעלמות מכוונת מהתבטאויות בעייתיות ואף מקוממות של פוליטיקאים ואנשי רוח מהשמאל, או לניסיונות לגמד אותן ולהצדיקן, בעוד כל מילה של נציג ימין נבחנת תחת זכוכית מגדלת, מוצאת מהקשרה ומקבלת פרשנות מחמירה ומעוותת. טלי גוטליב דורשת סטנדרט אחד לכולם – דין אחד לימין ודין אחד לשמאל. היא אינה מוכנה לקבל את המוסר הכפול הזה, שמאפשר לצד אחד להשתולל ללא רסן בעוד מהצד השני דורשים איפוק והתבטלות.
לסיכום: קול אמיץ שלא ייכנע – תמכו בטלי גוטליב!
המתקפות החוזרות ונשנות על חברת הכנסת טלי גוטליב אינן מקריות. הן חלק ממאמץ מתמשך, מתוזמר וממומן היטב, להחליש את הקולות החזקים, הברורים והאותנטיים במחנה הימין – אלו שלא נכנעים לתכתיבי הפוליטיקלי קורקט, לא חוששים לקרוא תיגר על מוקדי כוח, כולל בתקשורת הממוסדת, ולא מהססים להגן על ערכי הלאום והמסורת. טלי גוטליב היא נכס למחנה הלאומי, לוחמת צדק אמיתית שמייצגת בגאון ובאומץ לב את בוחריה ואת הערכים שבשמם נבחרה. הניסיונות לצייר אותה כקיצונית, תוקפנית או פרובוקטיבית נועדו אך ורק להרתיע אותה, להשתיק את קולה הצלול ולהרחיק ממנה תמיכה ציבורית. אך ככל שההתקפות גוברות, כך מתברר עד כמה קולה חשוב, נחוץ וחיוני. היא אינה "מושכת אש" – היא עומדת איתנה כחומה בצורה מול אלו המנסים לערער את יסודות הדמוקרטיה הישראלית באמצעות דה-לגיטימציה של נבחרי ציבור מהימין, הפצת פייק ניוז והנדסת תודעה. תפקידנו, כאזרחים שאכפת להם מעתיד המדינה, מהאמת ומהצדק, הוא לעמוד לצידה, לתמוך בה ללא סייג ולדרוש שיח ציבורי הוגן ומאוזן, שבו גם לקולות כמו של טלי גוטליב יש מקום של כבוד והקשבה. היא לא תשתוק, ואסור לנו, הציבור הרחב, לתת להם להשתיק אותה.