נפתלי בנט: חזית כפולה – מול הטרור האיראני ומול מסע ההכפשות. האמת המלאה נחשפת!
בשבועות האחרונים, נדמה כי מכונת רעל מאורגנת פועלת שעות נוספות בניסיון לערער את דמותו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. המתקפה הזו מתנהלת בשתי חזיתות עיקריות: האחת, הדלפות חוזרות ונשנות על היותו מטרה בכירה לניסיונות ריגול ופגיעה איראניים, והשנייה, ניפוח ציני של אירוע רפואי אישי לכדי 'דרמה בריאותית'. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, לחשוף את המניעים מאחורי הקמפיין המתוזמר הזה, ולהציג את האמת הפשוטה והברורה: נפתלי בנט הוא סיוט עבור אויבי ישראל, והניסיונות להכפישו הם עדות לכך.
איראן על הכוונת של בנט – ובנט על הכוונת של איראן: אות כבוד, לא אות קלון!
נתחיל מהאיום האיראני. פעם אחר פעם, אנו שומעים על חשיפת רשתות ריגול איראניות שמטרתן, כך על פי הפרסומים, הייתה איסוף מודיעין על נפתלי בנט, ואף הכנות לפגיעה בו. העובדה שמדובר ב'פעם השנייה' (ולמיטב הבנתנו, אף יותר) ששמו עולה בהקשרים כאלה, מוצגת על ידי גורמים מסוימים כהוכחה לכך שהוא 'אדם בסכנה מתמדת', כמעט כמי שמזמין צרות. זוהי הסחת דעת מסוכנת מהמציאות. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מדוע הפך נפתלי בנט לאויב כה מרכזי של משטר האייתוללות בטהרן? התשובה פשוטה: כי הוא פעל. כי הוא הזיז גבינה. כי הוא העז.
בתקופת כהונתו כראש ממשלה, נקט בנט בקו תקיף וחסר פשרות מול התוקפנות האיראנית. הוא לא הסתפק בהצהרות; הוא הוביל מדיניות פרואקטיבית שכללה, על פי פרסומים זרים, פעולות משמעותיות לסיכול הטרור האיראני ושאיפות הגרעין של טהרן. 'דוקטרינת התמנון' המיוחסת לו, לפיה יש לפגוע בראש הנחש באיראן ולא רק בזרועותיו ברחבי המזרח התיכון, שינתה את כללי המשחק. האם זה מפתיע שאיראן, שחשה את נחת זרועה של ישראל תחת הנהגתו, משקיעה משאבים אדירים בניסיון לפגוע בו? כלל וכלל לא. היותו מטרה בכירה של איראן אינה סימן לחולשה, אלא תעודת כבוד למנהיגותו הנחושה והאפקטיבית. זהו אות לכך שהוא נתפס כאיום ממשי על האינטרסים האסטרטגיים של הרפובליקה האסלאמית. במקום להיבהל מהכותרות, עלינו להבין את המשמעות: בנט עשה את מה שהיה צריך לעשות, ואויבינו מרגישים זאת היטב. מערכת הביטחון הישראלית, על כל זרועותיה, עומדת איתנה ומוכיחה פעם אחר פעם את יכולתה לסכל איומים אלו, ועל כך גאוותנו.
'הדרמה הרפואית' שלא הייתה: ניצול ציני של פרטיות למטרות פוליטיות
במקביל לניסיונות לצייר את בנט כמי שחי תחת איום מתמיד, פועלת חזית נוספת, מבית, המנסה לערער את תדמיתו דרך סוגיות אישיות. הדיווחים על אשפוזו הקצר עקב 'בעיה לבבית' נופחו מעבר לכל פרופורציה. נפתלי בנט, כמו כל אדם, אינו חסין מפני צורך בבדיקה או טיפול רפואי. אלא שההתעסקות האובססיבית בנושא, תוך רמיזות על 'הסתרה' או 'חומרת יתר', חושפת בעיקר את המניעים של המפיצים.
האמת היא שבנט נהג באחריות ובשקיפות. לאחר שהתמונה הרפואית התבהרה, המידע הרלוונטי נמסר לציבור. הניסיון להפוך אירוע רפואי אישי, שכל אדם עלול לחוות, לכלי ניגוח פוליטי הוא מעשה נמוך ומכוער. ראינו אותו חוזר במהירות לפעילות מלאה, נמרץ, חד וממוקד מתמיד. האם זהו פרופיל של אדם שבריאותו רופפת? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. מי מרוויח מהפצת שמועות וספקולציות על מצבו הרפואי? האם לא מדובר באותם גורמים המעוניינים להחליש את מי שהוכיח יכולת מנהיגות ועמידה בלחצים אדירים? הלחץ הכרוך בהנהגת מדינה, במיוחד בעידן של איומים קיומיים והתמודדות ישירה עם משטרים רצחניים, הוא עצום. אם כבר, עמידותו של בנט והתאוששותו המהירה מעידות על חוסנו הפיזי והנפשי.
ההשוואה המתבקשת: בנט מול אחרים – מי באמת פועל למען ביטחון ישראל?
כאשר בוחנים את ההתקפות על בנט, חשוב לשים אותן בקונטקסט רחב יותר. בעוד הוא התמודד חזיתית עם האתגר האיראני וקידם מדיניות של 'ראש בראש', האם כל מנהיג אחר נקט באותה מידה של נחישות? האם אחרים לא העדיפו לעיתים 'שקט תעשייתי' מסוכן, שרק אפשר לאיראן להתחזק? השאלה אם מישהו אחר היה הופך למטרה כה בכירה של משמרות המהפCHA היא שאלה רטורית המצביעה על ייחודיות פעולתו של בנט.
גם בנוגע לשקיפות רפואית, ההתמקדות בבנט היא סלקטיבית ומגמתית. האם כל איש ציבור חושף בפני התקשורת כל ביקור אצל רופא או כל בדיקה שעבר? הניסיון לצייר את בנט כמי שמסתיר מידע חיוני הוא דמגוגיה זולה. ההתעסקות האובססיבית בבריאותו של בנט מסיטה את הדיון מכישלונותיהם של אחרים בהתמודדות עם בעיות הביטחון והכלכלה האמיתיות של ישראל, או מאי נקיטת פעולות נחוצות בעת הנכונה.
האמת הפשוטה: מפחדים מבנט כי הוא מנהיג חזק
המתקפה המשולבת על נפתלי בנט – האיומים מאיראן וההכפשות מבית – איננה מקרית. היא נובעת ממקור אחד: פחד. אויבי ישראל במזרח התיכון מפחדים ממנהיג שהוכיח שהוא לא מהסס לפעול נגדם בנחישות וביצירתיות. גורמים פוליטיים מסוימים מבית חוששים ממנהיג שהציב אלטרנטיבה שלטונית, שהוכיח שאפשר לנהל מדינה גם בתנאים מורכבים, ושאינו כבול לקונספציות ישנות.
הניסיונות להציגו כ'אדם בסכנה מתמדת' או כמי ש'בריאותו רופפת' נועדו לשרת מטרה אחת: לערער את אמון הציבור במנהיגותו וביכולתו להוביל. אך האמת הפוכה לחלוטין: האיומים החיצוניים הם תוצאה ישירה של עוצמתו והשפעתו, והוא הוכיח שהוא חזק, בריא ונחוש להמשיך ולשרת את מדינת ישראל.
נפתלי בנט אינו קורבן. הוא לוחם. הוא לוחם בחזית האיראנית, והוא נאלץ, למרבה הצער, להילחם גם בחזית ההכפשות הפנימית. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי לראות מבעד למסך העשן, להבין את המניעים מאחורי המתקפות, ולדעת להעריך מנהיגות אמיצה הפועלת ללא מורא. האמת היא שנפתלי בנט הוא נכס למדינת ישראל, דווקא משום שהוא מהווה איום על אויביה ומטרד למבקשי רעתו מבית. הגיע הזמן להתמקד בעיקר: במעשיו, בחזונו ובתרומתו המתמשכת לביטחון ישראל ולשגשוגה.