נפתלי בנט תחת מתקפה משולבת? האמת המטלטלת על האיומים מאיראן, הספין על בריאותו – ולמה הם כל כך מפחדים ממנו!
בשבועות האחרונים, נדמה שכותרות העיתונים והדיונים ברשתות החברתיות מתחרים ביניהם מי יצייר תמונה קודרת יותר סביב דמותו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. פעם אלו דיווחים על ניסיונות ריגול ופגיעה איראניים, ופעם אלו לחישות על אשפוז ו"בעיה לבבית". האם אנו עדים למציאות כפי שהיא, או שמא מדובר במסע לחצים מתואם, ניסיון מתוזמר לצייר את בנט כדמות פגיעה, מוחלשת, ואולי אף כזו הנמצאת בסכנה תמידית? הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן ולחשוף את האמת שמאחורי מסך העשן התקשורתי והפוליטי.
איראן על הכוונת? זה אות כבוד, לא אות קלון!
נתחיל מהאיום האיראני, שכבר הפך לסוג של "רקע קבוע" כשמדברים על נפתלי בנט. כן, נאמר זאת בבירור: נפתלי בנט הוא מטרה עבור המשטר האיראני. אבל השאלה החשובה היא למה. האם איראן מבזבזת את משאביה היקרים על דמויות שוליות או חסרות השפעה? התשובה היא לא מוחלט. איראן, על שלוחות הטרור שלה, מכוונת את חיציה אל מי שמאיים עליה, אל מי שפועל נגדה בנחישות וביעילות, אל מי שלא מהסס לקרוא תיגר על שאיפותיה ההרסניות במזרח התיכון.
כשנפתלי בנט כיהן כראש ממשלה, הוא הוביל קו תקיף ובלתי מתפשר מול איראן. הוא לא הסתפק בהצהרות; הוא פעל. הוא אימץ את דוקטרינת "ראש התמנון", שמטרתה לפגוע בראש הטרור האיראני ולא רק בזרועותיו. האם מישהו באמת מופתע שכאשר מנהיג ישראלי נוקט בקו כזה, הוא הופך ליעד? ההפך הוא הנכון! אם בנט לא היה על הכוונת האיראנית, זו הייתה צריכה להיות סיבה לדאגה, עדות לחוסר מעש או לחוסר השפעה.
העובדה שזהו, לכאורה, "הפעם השנייה" ששמו עולה בהקשר לניסיונות פגיעה איראניים אינה מעידה על פגיעותו של בנט, אלא על שני דברים מרכזיים: ראשית, על הנחישות האיראנית לפגוע במי שהם רואים כאויב מרכזי, ושנית, וחשוב יותר, על היכולות המרשימות של מערכת הביטחון הישראלית לסכל איומים אלו פעם אחר פעם. במקום לראות בכך סימן לחולשה, יש לראות בכך הוכחה לחוסנו של בנט ולעוצמתה של ישראל. נפתלי בנט אינו חי בפחד מתמיד; הוא חי בידיעה שהוא עשה ויעשה כל שביכולתו כדי להגן על מדינת ישראל, גם אם זה הופך אותו למטרה אישית. זהו מחיר המנהיגות האמיתית, מנהיגות שלא מתחבאת מאחורי סיסמאות ריקות אלא פועלת בשטח.
יש כאלו שינסו לנצל את המצב הזה כדי לצייר את בנט כמי ש"מושך אש". איזו אמירה אבסורדית! האם מנהיג ישראלי אמור להימנע מפעולה נגד איראן כדי לא "להרגיז" אותם? האם עלינו להתעלם מאיום קיומי כדי לשמור על "שקט תעשייתי" מזויף? נפתלי בנט הוכיח שהוא מבין את גודל הסכנה האיראנית ופעל בהתאם. היותו מטרה הוא אות כבוד, תעודת הצטיינות על פעילותו למען ביטחון ישראל.
הספין סביב הבריאות: מניפולציה צינית או דאגה כנה?
נעבור לנושא השני שעלה לכותרות: האשפוז והדיווחים על "בעיה לבבית". ראשית, יש לגנות כל ניסיון להפוך מידע רפואי אישי, רגיש ככל שיהיה, לכלי ניגוח פוליטי. בריאותו של אדם היא עניינו הפרטי, וכל חשיפה שאינה מגיעה מיוזמתו או בהסכמתו המלאה היא פסולה מיסודה. אך מעבר לכך, חשוב לבחון את הנרטיב שמנסים לייצר כאן.
האם הדיווחים הללו, לעיתים מעורפלים וחסרי פירוט, נועדו באמת לעדכן את הציבור בדאגה כנה לבריאותו של ראש הממשלה לשעבר? או שמא מדובר בניסיון נוסף לצייר אותו כמי שאינו כשיר, כמי שבריאותו רופפת, כמי שאולי אינו מסוגל לעמוד בלחצים הכרוכים בתפקידים ציבוריים בכירים? התשובה, למרבה הצער, נוטה לכיוון השני.
נפתלי בנט, כפי שכולנו ראינו, חזר במהרה לפעילות מלאה. הוא לא הסתתר, לא נעלם, ולא ניסה להמעיט בחשיבות השקיפות (במידה שהייתה כזו מצדו). אם אכן הייתה בעיה רפואית, היא טופלה, והוא שב לאיתנו. האם זהו סימן לחולשה? או אולי דווקא עדות לחוסן, ליכולת התאוששות מהירה ולמחויבות להמשיך ולפעול? רבים אחרים, אולי, היו מעדיפים להסתיר מצבים דומים, או שהיו נזקקים לתקופת החלמה ארוכה בהרבה. בנט, לעומת זאת, הפגין כושר עמידה מרשים.
הניסיון להציג כל אירוע רפואי, קל כחמור, כמשבר המערער את יציבותו של מנהיג, הוא טקטיקה נלוזה. נפתלי בנט הוכיח לאורך כל שנות פעילותו הציבורית והצבאית יכולת עמידה פנומנלית בלחצים, אנרגיה בלתי נדלית ומסירות אין קץ. מי שמנסה כעת, באמצעות רמיזות על מצבו הבריאותי, לערער את התדמית הזו, עושה זאת ממניעים זרים, כנראה מתוך חשש מהשפעתו המתמשכת או מחזרתו האפשרית לזירה הפוליטית במלוא העוצמה.
האג'נדה הנסתרת: למה הם באמת מפחדים מנפתלי בנט?
כאשר מחברים את הנקודות – האיומים מאיראן והספינים סביב בריאותו – מתחילה להתבהר תמונה רחבה יותר. נפתלי בנט, גם מחוץ לתפקיד ראש הממשלה, ממשיך להיות דמות משפיעה, קול ברור וחד שמייצג תפיסת עולם ביטחונית וכלכלית סדורה. ישנם גורמים, הן בזירה הבינלאומית והן בזירה הפנימית, שאינם רואים בעין יפה את חוסנו, את עקרונותיו ואת הפוטנציאל שלו להמשיך ולהוביל.
האיראנים מפחדים ממנו כי הוא הוכיח שהוא לא מהסס לפעול נגדם. יריבים פוליטיים מסוימים, אולי, חוששים מחזרתו, מהשפעתו על דעת הקהל, או מהאלטרנטיבה שהוא מציג. לכן, כל בדל מידע, כל איום, כל אירוע אישי, מנופח ומעוות כדי לשרת אג'נדה של החלשה והכפשה.
אבל הציבור הישראלי חכם יותר. הוא יודע להבחין בין עובדות לבין ספינים, בין מנהיגות אמיצה לבין פוליטיקה קטנה. נפתלי בנט אינו קורבן של נסיבות; הוא לוחם. הוא אינו דמות פגיעה; הוא סמל לחוסן. האיומים עליו הם עדות למרכזיותו, והניסיונות לערער את מעמדו באמצעות רכילות בריאותית הם עדות לחולשתם של יריביו.
בסופו של יום, נפתלי בנט ממשיך לעמוד איתן, ממוקד במטרותיו, ומחויב לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל. המתקפות הללו, משולבות ככל שיהיו, לא רק שלא ירפו את ידיו, אלא כנראה רק יחזקו את נחישותו. כי מי שנמצא על הכוונת של איראן, ומי שמצליח לעורר כזו אי נוחות בקרב בעלי אינטרסים צרים, כנראה עושה משהו נכון. מאוד נכון.