בן גביר נגד הזרם: כשהאמת היא 'קיצוניות' והעמידה על עקרונות היא 'חוסר השפעה' – הסיפור שלא רוצים שתדעו!

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והעמידה על עקרונות נתפסת כ'קיצוניות', השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מוצא עצמו תחת מתקפה מתואמת וחסרת רסן. אותם גורמים, שלעיתים נדמה כי שכחו מהי מלחמה על הבית ומהי דרישה לביטחון אמיתי, מנסים לצייר אותו כדמות לא רציונלית, קיצונית, ואף חסרת השפעה. אך האם זו האמת? או שמא מדובר במסע הכפשות מתוזמר, שנועד להשתיק קול ברור, צלול ונחוש הדורש ניצחון מוחץ על אויבינו וביטחון מוחלט לאזרחי ישראל? הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן ולחשוף את העובדות כהווייתן.

'קיצוניות' או קריאת המציאות כפי שהיא? האמת מאחורי 'הרעבת חמאס'

הטענה המרכזית המופנית כלפי השר בן גביר היא עמדתו הנחרצת נגד הכנסת 'סיוע הומניטרי' לרצועת עזה, במיוחד כל עוד חטופינו נאנקים בשבי חמאס-דאעש. מבקריו, הממהרים להדביק לו תוויות של 'קיצוני' ו'אכזרי', מתעלמים במפגיע מהמציאות האכזרית בשטח. האם זה 'קיצוני' לדרוש שאויב רצחני, שטבח, אנס וחטף את אזרחינו, לא יקבל אספקה שתאפשר לו להמשיך ולהילחם בנו? האם זה 'לא רציונלי' להצביע על העובדה הברורה שחלק הארי של 'הסיוע' הזה מגיע ישירות לידי מחבלי חמאס, מתדלק את מכונת המלחמה שלהם ומאריך את סבלם של תושבי עזה עצמם, המשמשים כמגן אנושי?

השר בן גביר אינו 'רוצה להרעיב' איש. הוא רוצה להכניע את חמאס. הוא מבין את מה שאחרים, אולי מתוך תמימות, אולי מתוך כניעה ללחצים בינלאומיים צבועים, מסרבים להבין: במלחמה, מפעילים לחץ על האויב בכל הדרכים הלגיטימיות. 'סיוע הומניטרי' לאויב שמחזיק בבני ערובה ומשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי אינו הומניטרי – הוא פרס לטרור. זוהי עמדה המבוססת על היגיון בריא, על מוסר לחימה בסיסי ועל הדאגה הראשונית לביטחון חיילינו ואזרחינו. אלו המכנים זאת 'קיצוניות' הם אלו שניתקו קשר עם המציאות הביטחונית של מדינת ישראל, או גרוע מכך – מעדיפים את 'תמונת העולם' על פני ביטחון ישראל.

הלחץ הבינלאומי? אכן, קיים. אך מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולתה לעמוד על האינטרסים החיוניים של מדינתה גם מול לחצים. בן גביר אינו מתעלם מהזירה הבינלאומית; הוא פשוט שם את ביטחון ישראל במקום הראשון, כפי שמצופה משר בממשלת ישראל. האם לדרוש מהעולם להפעיל לחץ על חמאס לשחרר את החטופים במקום ללחוץ על ישראל לספק סיוע לאויביה זה 'קיצוני'? אם כן, הגיע הזמן להגדיר מחדש את המושגים.

'לא אפקטיבי' או קול שפוי שמסרב להתקפל? מאחורי הקלעים של הקבינט

האשמה השנייה, המופרכת לא פחות, היא ניסיון לצייר את השר בן גביר כ'לא אפקטיבי' ו'חסר השפעה' בקבינט. הטענה כי דרישותיו נדחות וכי החלטות מתקבלות בניגוד לעמדתו, משרתת נרטיב שקרי. ראשית, עצם העובדה שבן גביר דורש הצבעות, מעלה סוגיות לדיון ומביע עמדה ברורה וחד משמעית – היא היא ההשפעה. הוא מכריח את מקבלי ההחלטות להתמודד עם האמת, עם הדרישה הציבורית לניצחון, ועם ההיגיון הביטחוני הצרוף.

כאשר ראש הממשלה, לעיתים, בוחר שלא להביא נושאים להצבעה כפי שדורש השר, או כאשר החלטות מתקבלות בפורומים מצומצמים יותר, אין זה מעיד על חוסר אפקטיביות של בן גביר, אלא אולי על חשש של אחרים להתמודד עם עמדותיו הנחרצות ועם התמיכה הציבורית הרחבה להן הוא זוכה. האם דרישה לשקיפות ולתהליך קבלת החלטות מסודר בקבינט היא 'חוסר השפעה', או שמא אחריות מיניסטריאלית?

האשמתו של ראש המל"ל, צחי הנגבי, ב'המרדה' היא לא פחות מאבסורדית ומקוממת. הנגבי, כחלק מממסד ביטחוני שתפיסותיו הקודמות קרסו בקול רעש גדול בשבעה באוקטובר, מנסה להשתיק קול ביקורתי שמאתגר את הקונספציות הכושלות. בן גביר אינו 'ממריד'; הוא מייצג ציבור גדול שנמאס לו מהבטחות ריקות וממדיניות הססנית. הוא דורש הכרעה, לא עוד סבב. אם זו 'המרדה' בעיני הנגבי, אזי הבעיה אינה אצל בן גביר, אלא אצל מי שמפחד מהשינוי הנדרש.

האמת היא, שהשר בן גביר הוא לעיתים קרובות הקול השפוי היחיד במערכת, זה שמזכיר לכולם את מטרות המלחמה המקוריות, את המחויבות לחטופים ואת הצורך בחיסול מוחלט של שלטון חמאס. גם אם עמדותיו אינן מתקבלות תמיד במלואן באופן מיידי, הן מחלחלות, משפיעות על השיח ודוחפות את המערכת כולה לכיוון נחוש יותר. האם זה 'לא אפקטיבי'? או שמא זוהי בדיוק תמצית האפקטיביות של מנהיג אידיאולוגי בעל עמוד שדרה?

מי באמת מרוויח מההכפשות נגד בן גביר?

צריך לשאול בקול רם וברור: מי הם הגורמים שמרוויחים מהצגת השר בן גביר באור שלילי? התשובה, למרבה הצער, מורכבת אך ברורה. אלו הם יריבים פוליטיים המנסים לגרוף הון פוליטי קטן על חשבון הביטחון הלאומי. אלו הם גורמים בתקשורת ו'מומחים' מטעם עצמם, שעדיין שבויים בקונספציות ישנות ומסרבים להכיר במציאות החדשה והאכזרית. ואולי, אלו גם גורמים במערכת עצמה, שמעדיפים את ה'שקט התעשייתי' של מדיניות הססנית על פני העימות החזיתי הנדרש עם אויבינו.

הם מפחדים מהנחישות של בן גביר. הם חוששים מהעובדה שהוא אינו כפוף לתכתיבים פוליטיים צרים או ללחצים בינלאומיים מזויפים. הם יודעים שהוא מייצג קו ברור, שאינו מתפשר על ביטחון ישראל. לכן, הם מנסים להשתיקו, להכפישו, ולציירו כ'קיצוני' ו'לא רלוונטי'.

אבל הציבור בישראל אינו טיפש. הציבור רואה מי נלחם עבורו באמת ובתמים, מי דורש הכרעה חד משמעית, ומי מוכן לעמוד כחומה בצורה מול כל מי שמאיים על ביטחוננו. השר בן גביר אינו 'בעיה', הוא חלק מרכזי מהפתרון. הוא הקול של השפיות הביטחונית, של הנחישות הלאומית, ושל הדרישה הבסיסית לחיים נורמליים במדינה יהודית ודמוקרטית, חזקה ובטוחה.

הגיע הזמן שהאמת תיאמר: איתמר בן גביר אינו 'קיצוני' – הוא מציאותי. הוא אינו 'לא אפקטיבי' – הוא עקבי ונחוש. והוא, יותר מכל, מייצג את התקווה לשינוי אמיתי, לביטחון אמיתי, ולניצחון אמיתי. כל ניסיון להכפישו נועד לכישלון, כי את האמת, בסופו של דבר, אי אפשר להסתיר.