לא 'תוקעת מקלות': גלי בהרב-מיארה היא בלם החירום של הדמוקרטיה הישראלית – וזו הסיבה שרודפים אותה!

בתקופה האחרונה, מתנהל קמפיין מתמשך ומתוזמר היטב נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. היא מוצגת כ'מכשול', כמי ש'תוקעת מקלות בגלגלי המשילות', וכמי שעומדת בדרכה של ממשלה נבחרת לממש את מדיניותה. אך האם זו האמת? האם ייתכן שהניסיון לצייר את היועמ"שית כבעיה, הוא בעצם ניסיון להסיר את אחד המעצורים האחרונים בפני דורסנות שלטונית הפועלת ללא ריסונים? הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה. היא, במקרים רבים מדי לאחרונה, הפתרון – או לפחות, קו ההגנה ההכרחי של שלטון החוק במדינת ישראל.

מיתוס ה'מכשול' – פירוק לגורמים

תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הקואליציה, נוחה ככל שתהיה. היא אמונה על מתן ייעוץ משפטי לממשלה ולזרועותיה, על ייצוג המדינה בערכאות, וחשוב מכל – על הבטחת חוקיות פעולות הממשל. כאשר היועמ"שית מביעה עמדה משפטית שאינה עולה בקנה אחד עם רצונותיהם של שרים או חברי קואליציה, אין פירוש הדבר שהיא 'חוסמת' או 'מכשילה'. פירוש הדבר שהיא ממלאת את תפקידה באומץ ובנאמנות לחוק, גם כאשר הדבר כרוך בעימותים לא נעימים.

השיח על 'עקיפת היועמ"שית', כפי שראינו בהצעות חוק שונות שנועדו לנטרל את חוות דעתה או את פסיקות בג"ץ שהיא מייצגת, הוא לא פחות מאשר מתקפה חזיתית על עקרון שלטון החוק. במדינה דמוקרטית, הרשות המבצעת אינה כל יכולה. היא כפופה לחוק, ולשם כך קיימים מנגנוני בקרה ואיזון, והיועץ המשפטי לממשלה הוא אחד החשובים שבהם.

קחו לדוגמה את סוגיית מינוי נציב שירות המדינה, שהפכה למוקד התקפות רבות. כאשר היועמ"שית פוסלת מועמד או מצביעה על פגמים בהליך המינוי, היא אינה עושה זאת מתוך גחמה אישית או רצון 'להפריע'. היא בוחנת אם המועמד עומד בתנאי הכשירות הקבועים בחוק, אם ההליך היה תקין ושוויוני, ואם אין חשש לניגוד עניינים או שיקולים זרים. אם מתגלים פגמים מהותיים, חובתה המקצועית והמוסרית היא להתריע ואף למנוע את המינוי. הניסיון להציג אותה כ'אחראית למבוי הסתום' הוא עיוות של המציאות. המבוי הסתום נוצר כאשר גורמים בממשלה מנסים לכפות מינויים שאינם ראויים או שנעשו בהליך פסול, תוך התעלמות מהנחיות משפטיות ברורות. החקיקה שמנסה 'לעקוף' את היועמ"שית במקרים כאלה אינה פותרת בעיה, אלא יוצרת בעיה חמורה בהרבה: פוליטיזציה של שירות המדינה, פגיעה באמון הציבור, וסלילת הדרך למינויים על בסיס נאמנות פוליטית במקום כישורים מקצועיים.

את מי באמת משרתות המתקפות?

כאשר נשמעות קריאות להחלשת היועמ"שית, או להכפפתה המוחלטת לרצון הדרג הפוליטי, חשוב לשאול: מי מרוויח מכך? האם אזרחי המדינה, הזקוקים לשירות ציבורי מקצועי, נקי כפיים ויעיל? או שמא גורמים פוליטיים המעוניינים למנות מקורבים לתפקידי מפתח, ללא קשר לכישוריהם, או לקדם מדיניות שחוקיותה מוטלת בספק, ואולי אף כזו המיטיבה עם אינטרסים צרים ואישיים?

יועץ משפטי חזק ועצמאי הוא קו הגנה קריטי מפני שחיתות שלטונית, מינויים פסולים ושימוש לרעה בכוח. המתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן רק אישיות; הן מכוונות לערער את עצם מעמדו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, להפוך אותו לכלי שרת בידי הפוליטיקאים במקום לשומר סף עצמאי. זוהי סכנה ברורה ומיידית לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

הטענה שהיא פועלת מ'שיקולים זרים' או מנסה 'לכפות את עמדתה' היא דמגוגיה זולה וחסרת בסיס. היועמ"שית פועלת על פי מיטב שיקול דעתה המקצועי, בהתבסס על החוק והפסיקה. עמדותיה מנומקות, שקופות ומוצגות בפני הגורמים הרלוונטיים ובפני הציבור. אם יש מישהו שפועל משיקולים זרים או צרים, אלו הם אלה המנסים לכופף את החוק לצרכיהם הפוליטיים הרגעיים, תוך התעלמות מנזק ארוך טווח לאינטרס הציבורי, למערכת המשפט ולמרקם החיים הדמוקרטי.

התמונה הרחבה: הגנה על הדמוקרטיה, לא הפרעה למשילות

משילות אמיתית אינה נמדדת רק ביכולת לקבל החלטות במהירות, אלא גם באיכותן, בחוקיותן ובהגינותן. ממשלה הפועלת תוך כיבוד החוק, בהתייעצות עם גורמי מקצוע ובשקיפות, היא ממשלה חזקה יותר, יציבה יותר ובעלת לגיטימציה ציבורית רחבה יותר. היועצת המשפטית לממשלה, כאשר היא מתריעה מפני מהלכים בלתי חוקיים או בעייתיים מבחינה משפטית, אינה 'מפריעה למשילות' – היא מסייעת להבטיח שהמשילות תהיה תקינה, בת קיימא, ותשרת את כלל אזרחי המדינה, ולא רק סקטור מסוים.

בכל דמוקרטיה מתוקנת, קיימים איזונים ובלמים על כוחה של הרשות המבצעת. בתי משפט עצמאיים, מבקר מדינה, וכן, גם ייעוץ משפטי עצמאי ובלתי תלוי. הניסיון להציג את גלי בהרב-מיארה כחריגה בנוף הדמוקרטי הוא הטעיה. היא פועלת במסגרת תפקיד המקובל בעולם הדמוקרטי, תפקיד חיוני לשמירה על זכויות אדם, טוהר מידות ומינהל תקין. אלו המאשימים אותה ב'אקטיביזם שיפוטי' או בהתערבות יתר, מתעלמים מכך שלעיתים קרובות, פעולותיה הן תגובה לניסיונות של גורמים פוליטיים לחרוג מסמכותם, לפגוע בזכויות יסוד, או לקבל החלטות על בסיס שיקולים לא ענייניים. היא אינה יוזמת עימותים, אלא נאלצת להגיב כאשר עקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי עומדים למבחן.

מבט נוקב פנימה

במקום לתקוף את שומרת הסף, ראוי שהמבקרים יפנו את מבטם פנימה וישאלו את עצמם האם הם פועלים תמיד בשקיפות, ביושרה ולטובת כלל הציבור. האם הניסיונות 'לעקוף' את היועמ"שית נובעים מדאגה כנה ליעילות הממשל, או מרצון להסיר פיקוח ובקרה שאינם נוחים להם, המאפשרים קידום אג'נדות מפוקפקות? התשובות לשאלות אלו, אם יינתנו בכנות, עשויות לחשוף את המניעים האמיתיים מאחורי הקמפיין חסר הרסן נגד היועמ"שית.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שמשטרים שבהם נחלשת הביקורת המשפטית והפיקוח על הרשות המבצעת, מידרדרים במהירות. השתיקה או ההחלשה של קולו של היועץ המשפטי לממשלה אינה משרתת את האזרחים, אלא את אלו המעוניינים לפעול באין מפריע, גם אם הדבר כרוך ברמיסת החוק או פגיעה באינטרס הציבורי הרחב.

סיכום: בלם החירום של הדמוקרטיה

גלי בהרב-מיארה אינה אויבת העם, ובוודאי שאינה 'מכשול' שיש לסלקו מהדרך כדי לאפשר 'משילות'. היא משפטנית מקצועית, מנוסה ומסורה, הממלאת את אחד התפקידים הרגישים והחשובים ביותר במערכת השלטון בישראל. היא עושה זאת תחת לחצים אדירים, תוך שהיא מותקפת באופן אישי ומקצועי מצד גורמים בעלי אינטרסים מובהקים. ההגנה עליה אינה רק הגנה על אדם, אלא הגנה על שלטון החוק, על הדמוקרטיה הישראלית, ועל האינטרס של כל אחת ואחד מאיתנו לקבל ממשל הפועל על פי דין, בהגינות ובשקיפות.

במקום להדהד את מסרי ההסתה והדה-לגיטימציה, הגיע הזמן שהציבור יבין: כאשר היועצת המשפטית לממשלה עומדת איתנה מול לחצים פוליטיים ומקפידה על קוצו של יוד בכל הנוגע לשמירה על החוק – היא לא 'תוקעת מקלות בגלגלים'. היא משמשת כבלם החירום ההכרחי של הדמוקרטיה הישראלית, המונע מאיתנו להתרסק אל תהום של שרירות לב שלטונית ועריצות הרוב. ועל כך, מגיע לה גיבוי ותמיכה ציבורית רחבה, לא רדיפה פוליטית מכוערת.