גלי בהרב-מיארה: 'מכשול' לממשלה – או המגן האחרון שלכם מפני עקיפת החוק?

קולות רבים, בעיקר מכיוון הקואליציה והממשלה, מציירים את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כמכשול, כמי שעומדת בדרכם לממשל. אבל האם ייתכן שה'מכשול' הזה הוא בעצם קו ההגנה האחרון של שלטון החוק, ושל כולנו, מפני החלטות פזיזות או כאלו שחורגות מגבולות החוק? הגיע הזמן להסתכל על העובדות, ולא על הספינים שמנסים להאכיל אותנו בכפית.

מיתוס ה'מכשול' – והאמת מאחוריו

הטענה המרכזית היא שהיועמ"שית 'מפריעה' לממשלה לממש מדיניות, במיוחד בתחום המינויים. ראינו כותרות בוטות כמו 'עוקף יועמ"שית' וניסיונות חקיקה שנועדו במפורש לנטרל את עמדתה ואת פסיקות בג"ץ שהיא אמונה על ייצוגן. אבל מה באמת קורה כאן? האם היועמ"שית פועלת משיקולים זרים, כפי שרומזים מבקריה, או שהיא פשוט ממלאת את תפקידה – לוודא שהממשלה, כל ממשלה, פועלת אך ורק במסגרת החוק?

האמת היא, שתפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הקואליציה. תפקידה הוא לייעץ לממשלה כיצד לפעול על פי חוק, ואם יש צורך – להתריע בשער כאשר הממשלה מבקשת לחרוג ממנו. כאשר היועמ"שית מביעה עמדה משפטית, למשל בנושא פסילת מועמד לתפקיד רגיש כמו נציב שירות המדינה, היא אינה עושה זאת כ'אחראית למבוי הסתום', כפי שמנסים לצייר זאת באופן מעוות. היא מצביעה על כך שהמינוי המוצע, כפי שהוא, אינו עומד בדרישות הדין, בסטנדרטים המקצועיים הנדרשים או בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. הניסיון 'לעקוף' אותה באמצעות חקיקה בזק אינו אלא ניסיון נואש לעקוף את החוק עצמו, ובמקרים מסוימים, גם את פסיקות בית המשפט העליון שהיא, מתוקף תפקידה, אמונה על ייצוגן והגנתן.

האם זו 'הפרעה למשילות'? או שמא זו בדיוק המשילות התקינה והאחראית במדינה דמוקרטית, שבה גם הממשלה והשרים כפופים לחוק ולא עומדים מעליו? הצגתה כ'בעיה' היא היפוך מוחלט של המציאות. הבעיה אינה היועצת המשפטית שמבצעת את תפקידה ללא מורא, אלא הניסיון של גורמים מסוימים במערכת הפוליטית לפעול כאילו החוק הוא המלצה בלבד, או גרוע מכך, מטרד שיש לסלק מהדרך.

מי באמת יוצר את ה'מבוי הסתום'?

האשמות על 'יצירת משברים' או 'גרימת מבוי סתום' הן טקטיקה ידועה ושחוקה להסטת האש מהאחראים האמיתיים. כאשר הממשלה נתקלת בחומה משפטית בצורה שהציבה היועמ"שית, חומה המבוססת על דין מוצק ופסיקה מחייבת, עומדות בפניה שתי דרכים: להתאים את פעולותיה לדרישות החוק, או לנסות לשבור את החומה באמצעות כוח פוליטי גס. הבחירה באפשרות השנייה – ניסיונות 'לעקוף' את היועמ"שית, להלך עליה אימים או לחוקק חוקים פרסונליים ורטרואקטיביים – היא זו שיוצרת את המשבר האמיתי ואת הפגיעה באמון הציבור.

גלי בהרב-מיארה אינה פועלת בחלל ריק או על פי גחמות אישיות. עמדותיה המשפטיות נשענות על שנים של פסיקה, על חוקי יסוד ועל עקרונות משפטיים מקובלים בעולם הדמוקרטי. כאשר היא קובעת שמינוי מסוים אינו יכול להתבצע במתכונתו הנוכחית, או שהצעת חוק מסוימת מעלה קשיים משפטיים חמורים עד כדי אי-חוקתיות, היא אינה 'ממציאה' את הבעיות. היא מצביעה על מכשולים משפטיים אמיתיים שהממשלה חייבת להתמודד איתם באופן חוקי ושקוף. להאשים אותה ב'מבוי סתום' זה כמו להאשים את הרמזור האדום בעיכוב התנועה בכביש. הרמזור נועד למנוע תאונות ובלגן, והיועמ"שית נועדה למנוע 'תאונות משפטיות', חריגות מסמכות והחלטות שרירותיות שיפגעו בסופו של דבר באינטרס הציבורי הרחב.

לא רק עליה – זו מתקפה על שלטון החוק כולו

המתקפות האישיות והניסיונות לערער את מעמדה של גלי בהרב-מיארה אינן עניין פרסונלי בלבד. הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה הרבה יותר של החלשת שומרי הסף במדינת ישראל. כאשר גורמים במערכת הפוליטית מנסים להפוך את היועץ המשפטי לממשלה ל'יועץ מטעם', כזה שאמור ליישר קו עם כל גחמה של הדרג הנבחר גם אם היא מנוגדת לחוק או לפסיקת בג"ץ, הם פוגעים אנושות ביסודות הדמוקרטיה הישראלית.

הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש'מפריעה למשילות' מתעלם מהעובדה הבסיסית שמשילות אינה הפקרות. משילות חייבת להתבצע במסגרת החוק, ולא בחלל ריק ממגבלות. היועצת המשפטית לממשלה היא אחד המנגנונים החשובים ביותר להבטחת האיזון הזה בין רצון הרוב לבין שמירה על זכויות הפרט ועקרונות היסוד. המתקפה עליה היא מתקפה על עצם הרעיון של הפרדת רשויות, על שלטון החוק ועל היכולת של המערכת המשפטית לרסן את כוחה העצום של הממשלה. זהו קרב לא רק על דמותה של היועמ"שית הנוכחית, אלא על דמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק מתוקנת.

עמדתה האיתנה – אינטרס של כל אזרח ואזרחית

אז מדוע כל אזרח ואזרחית צריכים להתייצב מאחורי היועצת המשפטית לממשלה כאשר היא מותקפת על מילוי תפקידה? התשובה פשוטה: כי היא עומדת שם בשבילנו. כאשר גלי בהרב-מיארה מתעקשת על מינויים ראויים ותקינים, היא מגינה על האינטרס הציבורי מפני מינויים פוליטיים פסולים, מינויי מקורבים או כאלה שאינם עומדים ברף המקצועי והערכי הנדרש לתפקידים ציבוריים בכירים. כאשר היא בוחנת הצעות חוק ומתריעה מפני פגיעה בזכויות אדם, בשוויון או בערכי יסוד דמוקרטיים, היא שומרת על הזכויות של כולנו, גם של אלו שאינם חלק מהקואליציה השלטת.

היא אינה פוליטיקאית. היא אשת מקצוע, משפטנית מהמעלה הראשונה, שתפקידה לשרת את החוק ואת הציבור, לא ממשלה כזו או אחרת באופן עיוור. דווקא משום שהיא אינה נבחרת ציבור, אלא ממונה מקצועית בעלת עצמאות שיקול דעת, היא יכולה לספק את הייעוץ המשפטי האובייקטיבי והבלתי תלוי שהממשלה זקוקה לו, גם אם הוא לא תמיד נוח לאוזן או תואם את האג'נדה הפוליטית הרגעית. הניסיונות להלך עליה אימים, להציגה כ'אויבת העם' או כמי שפועלת מ'שיקולים זרים', הם לא פחות משערורייה המיועדת להרתיע אותה ואת הבאים אחריה מלמלא את תפקידם נאמנה, ללא פחד וללא משוא פנים.

המצפן המשפטי שלנו

בסופו של יום, הוויכוח סביב גלי בהרב-מיארה אינו ויכוח על אישיותה, אלא על עקרונות יסוד. האם אנו רוצים מדינה שבה הממשלה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, ללא בלמים ואיזונים, או מדינה שבה גם הממשלה כפופה לחוק ולביקורת שיפוטית? האם אנו רוצים יועץ משפטי שהוא 'יס-מן' המשרת את אדוניו הפוליטיים, או יועץ משפטי שהוא שומר סף אמיתי, עצמאי ואמיץ?

המתקפות עליה הן סימפטום מדאיג. הניסיונות 'לעקוף' אותה, בין אם בחקיקה או בהתעלמות, הם הודאה בכך שהדרך המוצעת על ידי מבקריה אינה ישרה ואינה עומדת במבחן החוק. גלי בהרב-מיארה אינה 'מכשול' – היא המצפן המשפטי שלנו. מי שמנסה לשבור את המצפן, כנראה איבד את דרכו או, גרוע מכך, מנסה במודע להוביל את כולנו למקום חשוך ומסוכן. במקום לתקוף את השליח, אולי הגיע הזמן שאותם גורמים יבדקו היטב את המסר – ואת חוקיות פעולותיהם שלהם.