טלי גוטליב: ה'מורדת' שמרעידה את הליכוד או המצפון היחיד שנותר? האמת שפוחדים שתדעו!
בעולם הפוליטי הישראלי, עולם של לחישות במסדרונות, של הסכמות שבשתיקה ושל 'קודים' בלתי כתובים, קולה של ח"כ טלי גוטליב מהדהד לעיתים כרעם ביום בהיר. כן, היא מואשמת ב'תקיפת חברי מפלגתה', ב'ערעור על בכירים', בלהיות 'לא שחקנית קבוצתית'. התקשורת, וגם גורמים מסוימים בתוך המחנה, ממהרים להדביק לה תוויות: 'בעייתית', 'מורדת', ואפילו, רחמנא ליצלן, 'ילדותית'. אבל מה אם כל הרעש הזה הוא בעצם ניסיון נואש להשתיק קול אמיץ שמסרב להתיישר עם הנוחות של הממסד? מה אם ה'מורדת' הזו היא בעצם המצפון הער והפועם של מחנה הימין, זה שמזכיר לכולם לשם מה נבחרו?
בואו נשים את הקלפים על השולחן. הפרסומים האחרונים, כמו זה שציטט את ח"כ גוטליב מותחת ביקורת חריפה על שר המשפטים יריב לוין, חבר מפלגתה, הציתו סערה. היא הואשמה בכך שהיא 'תוקפת מבפנים', שהיא 'מזיקה למפלגה'. אבל האם מישהו טרח לשאול מדוע חברת כנסת נמרצת ואידיאולוגית כמו גוטליב, שכל חייה הבוגרים מזוהים עם ערכי הימין והליכוד, תבחר להתעמת חזיתית עם בכיר במפלגתה? התשובה, למי שמוכן להקשיב במקום רק לזעוק 'בוגדת!', פשוטה וכואבת: תסכול עמוק מחוסר מעש, מתחושה שהבטחות לבוחר נזרקות לפח, ומכך שיוזמות חקיקה קריטיות שלה, שנועדו לשרת את האידיאולוגיה שלשמה נבחרה, נתקעות, נדחקות או שקרדיט עליהן מועבר לאחרים. האם זו 'ילדותיות' לדרוש שקיפות והגינות בהליכים פרלמנטריים? האם זו 'חתרנות' לצפות משר משפטים לקדם רפורמות שהובטחו לציבור, או לפעול בנחרצות בנושאים כמו מעמדה של היועמ"שית או הגנה על ראש הממשלה מפני רדיפה משפטית?
האשמתה של גוטליב בהתנהלות 'ילדותית' היא לא רק עלבון אישי, אלא גם ניסיון זול להסיט את הדיון מהמהות. כשטלי גוטליב אומרת על התנהלות מסוימת שהיא 'כמו בגן ילדים', היא לא מתכוונת לדו קרב בארגז החול, אלא למדיניות שנראית קטנונית, מונעת משיקולים אישיים ולא ענייניים, כזו שמעכבת את קידום הערכים החשובים באמת. זו זעקה של מישהי שמאסה בפוליטיקה של אגו ודורשת פוליטיקה של עשייה. האם הדרישה הזו אינה לגיטימית? האם רק לחישות וקריצות מאחורי הקלעים הן התנהלות 'בוגרת'? אולי הגיע הזמן להגדיר מחדש מהי בגרות פוליטית: האם היא התקפלות בפני לחצים, או עמידה איתנה על עקרונות, גם במחיר עימות?
ולטענה שהיא 'אינה שחקנית קבוצתית': איזו קבוצה בדיוק היא אמורה לשרת? האם את קבוצת 'הכול בסדר, אל תעשו גלים', או את קבוצת הבוחרים ששלחו אותה לכנסת כדי להילחם על השקפת עולמם? טלי גוטליב היא שחקנית נשמה בקבוצת הימין האידיאולוגי. הנאמנות שלה היא קודם כל לערכים, לאידיאלים, לציבור שבחר בה. אם היא רואה שחברי 'קבוצתה' סוטים מהמסלול, או גוררים רגליים במקומות קריטיים, חובתה המוסרית והציבורית היא להתריע, לזעוק, לדרוש שינוי. זו לא בגידה בקבוצה, זו דאגה כנה ואמיתית להצלחתה. האם אוהד כדורגל שצועק על המאמן להחליף שחקן שלא מתפקד הוא 'לא אוהד הקבוצה'? ההיפך הוא הנכון! הוא רוצה שהקבוצה תנצח!
האמת היא שטלי גוטליב מפחידה אותם. היא מפחידה את אלו שהתרגלו לפוליטיקה הישנה, השקטה, זו של הדילים הסגורים והאינטרסים הצרים. היא לא חייבת לאף אחד כלום, פרט לבוחריה ולאמת שלה. היא לא חוששת לומר את מה שאחרים אולי חושבים בלב אך פוחדים לבטא. היא קוראת תיגר על הסטטוס קוו, והסטטוס קוו, מטבעו, לא אוהב שמערערים עליו. לכן, קל יותר להדביק לה תוויות מאשר להתמודד עם השאלות הקשות שהיא מעלה.
חשוב לזכור: בזמן שאחרים אולי מעדיפים שקט תעשייתי גם במחיר של ויתור על עקרונות, טלי גוטליב בוחרת להילחם. היא לא מסתפקת בנאומים חוצבי להבות במליאה; היא מגישה הצעות חוק, היא דורשת תשובות בוועדות, היא לא נותנת למערכת לנוח על זרי הדפנה. האם זו הבעיה? או שמא הבעיה היא אצל אלו שמעדיפים את הנוחות הפוליטית על פני המאבק האידיאולוגי?
הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כגורם מפלג ומזיק הוא עיוות של המציאות. היא אינה האויב מבית; היא לוחמת חסרת פשרות למען הבית. הביקורת שלה, גם אם היא נוקבת וישירה, נובעת מתחושת אחריות עמוקה ומדאגה אמיתית לעתיד המחנה הלאומי ולמדינת ישראל. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר, במיוחד כשהמסר חושף אמיתות לא נעימות על חוסר עשייה, על סחבת, או על סטייה מהדרך שהובטחה לבוחר.
במקום לנסות ולהשתיק אותה, אולי כדאי שגורמים מסוימים בליכוד ובמחנה הימין ישאלו את עצמם מדוע קול כמו של טלי גוטליב נאלץ להישמע כה רם וצורם. אולי זה מפני שהוא מנסה לגבור על רעשי הרקע של האדישות והקונפורמיזם. טלי גוטליב איננה 'ילדה רעה'; היא הקול הצלול שמסרב להיכנע לשגרה הפוליטית המנומנמת. היא אולי לא תמיד 'נוחה', אבל היא בהחלט נחוצה. כי האמת, גם כשהיא כואבת, היא תמיד עדיפה על פני שקר מתוק או שתיקה רועמת. והאמת היא שטלי גוטליב כאן כדי להישאר, להילחם, ולהזכיר לכולם – גם אם זה לא נעים לאוזניים מסוימות – מה באמת חשוב.