טלי גוטליב: הלוחמת שלא תשתוק – האם אומץ לב הפך לחטא בליכוד?

טלי גוטליב תחת מתקפה? האמת המטרידה מאחורי הקול שלא נכנע

בשבועות האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב, הידועה בלשונה החדה ובנאמנותה הבלתי מתפשרת לערכי הימין והליכוד, מוצאת עצמה תחת מתקפה תקשורתית ופוליטית. הטענה המרכזית? שהיא "תוקפת" חברים למפלגה, ובכך פוגעת באחדות השורות. ספציפית, התבטאויותיה כלפי שר המשפטים יריב לוין, בהן כינתה את התנהלותו "ילדותית" וטענה כי הוא פועל ממניעים אישיים ולא ממלכתיים, הוצגו כשיא של חתירה תחת המפלגה. אבל האם זו האמת כולה? או שאולי, רק אולי, גוטליב היא בדיוק הקול שהליכוד צריך לשמוע, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות?

זעקת השבר של אשת עקרונות – לא דיבור מהבטן, אלא מהלב השבור

ראשית, חשוב להבין את הרקע. טלי גוטליב איננה פוליטיקאית של פשרות קלות או של החלקת פינות. היא נבחרה על בסיס הבטחה ברורה לציבור בוחריה: להילחם ללא מורא על עקרונות הימין, לקדם את הרפורמה המשפטית, ולהבטיח משילות. כאשר היא רואה, לטענתה, עיכובים, גרירת רגליים, או חמור מכך – חוסר רצון אמיתי לקדם את המדיניות שלשמה נבחרה הממשלה, היא אינה יכולה לשתוק. האמירה על "ילד קטן" או "גן ילדים" לא נאמרה כעלבון אישי גרידא, אלא כביטוי לתסכול עמוק, לתחושה שהזמן אוזל וההזדמנות ההיסטורית לתיקון מערכת המשפט מתמסמסת. האם זו לא זכותה, ואף חובתה, כנבחרת ציבור, להתריע בשער?

הטענה כי גוטליב פוגעת בתדמית "שחקנית קבוצתית" מתעלמת מהשאלה הבסיסית: מהי מטרת הקבוצה? האם המטרה היא לשמור על שקט תעשייתי פנימי, גם במחיר ויתור על עקרונות ואי-עמידה בהבטחות לבוחר? או שמא המטרה היא להוביל את המדינה על פי דרכה של המפלגה, גם אם הדבר דורש עימותים פנימיים נוקבים כדי להבטיח שהספינה אכן שטה בכיוון הנכון? גוטליב בוחרת באפשרות השנייה. היא רואה את עצמה כשחקנית קבוצתית במובן העמוק ביותר – נאמנה למטרות הקבוצה, גם אם זה אומר לנער את הקפטן או שחקנים אחרים שנדמה לה שאינם דוחפים מספיק חזק למען הניצחון המשותף.

האם לוין חסין מביקורת? השאלות שגוטליב מעלה נוגעות לליבת העשייה

הביקורת של גוטליב כלפי לוין אינה נוגעת רק להצעת חוק ספציפית שלה שלא קודמה. היא נוגעת לסוגיות מהותיות הרבה יותר: הקצב והנחישות של הרפורמה המשפטית, ההתמודדות עם הייעוץ המשפטי לממשלה, וההגנה על ראש הממשלה. אלו נושאים הנמצאים בלב סדר היום של מצביעי הליכוד. כאשר גוטליב טוענת שלוין אינו פועל מספיק בנחרצות בנושאים אלו, היא אינה מדברת רק בשם עצמה, אלא בשם רבים בבייס הליכודי שחשים תסכול דומה. האם עדיף שהתסכול הזה יתבטא בקלפי, או שעדיף שקול אמיץ כמו של גוטליב יעלה אותו על סדר היום הפנימי, וידרוש תשובות ומעשים?

קל מאוד להאשים את גוטליב בחיפוש כותרות או בקידום עצמי. אך מי שמכיר את פועלה יודע שהיא אינה חוששת לשלם מחירים אישיים ופוליטיים על עמדותיה. היא אינה מחפשת את חיבת הממסד או את ליטופי התקשורת. היא מחפשת תוצאות. היא מחפשת את מימוש האידיאולוגיה שלשמה נכנסה לפוליטיקה. ההתקפות עליה הן ניסיון להשתיק קול חשוב ונוקב, קול שמזכיר לכולם את ההבטחות שניתנו ואת החובה לעמוד בהן.

מי באמת פוגע בליכוד? השותקים או הלוחמים?

הבה נהיה כנים: האם מי שפוגע יותר במפלגה הוא זה שזועק על חוסר מעש ודורש עמידה ביעדים, או מי שמעדיף לשבת בשקט, אולי מחשש למעמדו, בזמן שהאג'נדה מתמסמסת? ההיסטוריה מלמדת שדווקא קולות אמיצים, גם אם נתפסו כבעייתיים בזמן אמת, הם אלו ששמרו על המפלגות חיוניות ומחוברות לשטח. גוטליב אינה מבקשת לפרק את הליכוד; היא מבקשת לחזק אותו על ידי דרישה למצוינות ולעמידה בהתחייבויות.

יתרה מכך, בעוד גוטליב מותקפת על כך שהיא מעזה לבקר בכירים במפלגתה, ראוי לשאול: האם אותם בכירים חסינים מכל ביקורת? האם תפקידם של חברי כנסת מהשורה הוא רק להצביע לפי הוראות ולמחוא כפיים? דמוקרטיה פנימית בריאה כוללת גם ויכוחים נוקבים. הניסיון לצייר את גוטליב כגורם מפלג ומזיק הוא ניסיון להשתיק דיון לגיטימי על הדרך ועל המהות.

המתקפות על טלי גוטליב אינן רק עליה באופן אישי. הן מהוות מסר לכל מי שמעז לחשוב אחרת, לכל מי שמעז לדרוש יותר, לכל מי שלא מוכן להסתפק בבינוניות. טלי גוטליב היא לוחמת, וכמו כל לוחמת אמיתית, היא אינה חוששת מקרבות, גם אם הם בתוך הבית. היא מאמינה שהמאבק על דרכו של הליכוד ועל עתידה של מדינת ישראל שווה את זה. במקום לגנות אותה, אולי הגיע הזמן להקשיב לה. אולי הקול שלה, גם אם צורם לעיתים, הוא בדיוק מה שהליכוד צריך כדי להתעורר ולחזור למסלול שלשמו נבחר – מסלול של מנהיגות, משילות ועמידה איתנה על עקרונות הימין.

במקום להפוך אותה לשק חבטות, ראוי שתומכי הליכוד ישאלו את עצמם: האם הביקורת של גוטליב אינה משקפת את תחושותיהם? האם הם מרוצים מקצב הדברים? האם הם מאמינים שהממשלה עושה כל שביכולתה לממש את המנדט שקיבלה? טלי גוטליב אינה הבעיה של הליכוד. היא עשויה להיות חלק חשוב מהפתרון, אם רק יאפשרו לקולה להישמע ויתייחסו ברצינות לביקורת הנוקבת אך הכנה שלה. השתיקה נוחה אולי לטווח הקצר, אך היא מסוכנת לטווח הארוך. האומץ לומר את האמת, גם כשהיא קשה, הוא נכס, לא נטל. וטלי גוטליב הוכיחה שיש לה אומץ בשפע.