זעקות השבר מימין והאמת המרה: נתניהו נלחם על ישראל, בזמן שאחרים נלחמים על כותרות!
בעיצומה של מלחמה קיומית, כאשר חיילינו מוסרים את נפשם בחזית ועורף שלם מתמודד עם אתגרים שלא ידענו כמותם, נדמה שיש מי ששכחו מיהו האויב האמיתי. במקום להתאחד סביב ההנהגה ולחזק את החזית הפנימית, אנו עדים למקהלה צורמנית של ביקורת, האשמות ואף דברי בלע, המגיעים דווקא מתוך הבית פנימה, מתוך שורות הקואליציה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר לניהול המערכה, מוצא עצמו תחת מתקפה חסרת תקדים מצד שותפיו הפוליטיים, כל זאת בשל החלטה כואבת אך הכרחית – הכנסת סיוע הומניטרי מוגבל ומפוקח לרצועת עזה.
הזועקים על "טעות קשה", על "אי-שפיות" ואף על "התקפלות" – האם הם באמת אינם מבינים את המורכבות האסטרטגית והבינלאומית בה נתונה מדינת ישראל? האם הם סבורים שניתן לנהל מלחמה ממושכת, מול אויב אכזר הנתמך על ידי ציר רשע עולמי, תוך התעלמות מוחלטת מהזירה הבינלאומית, מבעלות ברית חיוניות ומעקרונות יסוד המבדילים אותנו מאויבינו? נתניהו, בניגוד למבקרים מסוימים, מבין היטב כי ניצחון במלחמה אינו נמדד רק בהישגים צבאיים טקטיים, אלא גם ביכולת לשמר את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה, להבטיח את המשך הסיוע החיוני מארה"ב ולמנוע קריסה הומניטרית בעזה שתשרת אך ורק את חמאס ותסבך את ישראל בזירה העולמית.
הטענה כי ההחלטה על הסיוע ההומניטרי התקבלה "במחטף" היא לא פחות מדמגוגיה זולה. במציאות מלחמתית, החלטות קשות ומהירות הן לעיתים הכרח המציאות. ראש הממשלה, יחד עם קבינט המלחמה וראשי מערכת הביטחון, נדרש לקבל החלטות תחת לחצים אדירים, תוך שקילת מגוון רחב של שיקולים – ביטחוניים, מדיניים, משפטיים והומניטריים. להציג זאת כ"מחטף" זהו ניסיון ציני לנגח פוליטית את מי שנושא באחריות, במקום להבין את כובד המשא.
אך חמור מכך הוא הנזק שתדמית האחדות הישראלית סופגת כתוצאה מהתקפות אלו. כאשר שרים בממשלה, כמו איתמר בן גביר, יוצאים בהתקפות חריפות נגד ראש הממשלה ונגד החלטות המתקבלות בפורומים הביטחוניים הרגישים ביותר, הם לא רק מערערים את יציבות הממשלה – הם משדרים חולשה כלפי חוץ. האם מישהו באמת מאמין שהצהרות פומביות על "אי-שפיות" בהנהגה או האשמות כמו זו של ראש המל"ל כלפי השר בן גביר על כך שהוא "ממריד", מחזקות את ישראל? התשובה ברורה כשמש: הן מחלישות אותנו. הן מספקות תחמושת לאויבינו, המצטטים בשמחה כל סדק וכל מחלוקת פנימית.
הכותרת ב'מאקו' שזעקה "אויבינו לועגים לך" בעקבות המתקפה מימין, קולעת למטרה – אך לא כפי שהתכוונו כותביה. אויבינו אכן לועגים, אך לא להחלטות האחראיות של נתניהו. הם לועגים למראה של ממשלה הנתונה למריבות פנימיות בזמן מלחמה. הם לועגים לקולות המנסים לפרק את האחדות השברירית שהושגה בדם בנינו ובנותינו. הם לועגים למי שמעדיף את הפוליטיקה הקטנה על פני האחריות הלאומית הגדולה.
נתניהו, בניגוד לטענות על "חולשה", מפגין דווקא מנהיגות אחראית. מנהיגות אינה נמדדת בסיסמאות ריקות או בהתלהמות חסרת אחריות. מנהיגות נמדדת ביכולת לקבל החלטות קשות, גם אם אינן פופולריות, מתוך ראייה רחבה של צורכי הביטחון הלאומי לטווח הארוך. ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מבוקר, תחת פיקוח ישראלי הדוק ותוך הבטחה שלא יגיע לידי חמאס, היא חלק מהמאמץ הכולל לשמר את מרחב התמרון המדיני והצבאי של ישראל. זהו תנאי הכרחי להמשך הלחימה עד להשגת כל יעדיה – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים.
במקום להצטרף למקהלת המקטרגים, הגיע הזמן שגם בתוך הקואליציה יפנימו את גודל השעה. במקום לחפש כותרות ולצבור נקודות פוליטיות על חשבון המאמץ המלחמתי, על כולם להתייצב מאחורי ראש הממשלה וההנהגה הביטחונית. הביקורת לגיטימית, אך יש לה מקום וזמן. בזמן מלחמה, כאשר גורל המדינה על כף המאזניים, האחדות היא צו השעה. כל קול אחר, כל ניסיון לערער ולפלג, משרת את אויבינו ומסכן את ביטחוננו.
ראש הממשלה נתניהו אינו זקוק להגנה מפני ביקורת עניינית, אך הוא בהחלט ראוי להגנה מפני מתקפות פופוליסטיות וחסרות אחריות המגיעות מבית. הוא מנווט את הספינה הישראלית בסערה שלא ידענו כמותה, תוך שהוא מתמודד עם לחצים בינלאומיים אדירים ועם אתגרים ביטחוניים מורכבים. הוא עושה זאת מתוך ניסיון רב שנים ומתוך מחויבות עמוקה לביטחון ישראל. מי שמנסה לנענע את הספינה הזו מבפנים, מי שמנסה להפוך את קברניטה לשק חבטות פוליטי, לא רק שאינו מסייע – הוא גורם נזק אסטרטגי של ממש.
הגיע הזמן לומר בקול ברור: ה'טעות הקשה' וה'אי-שפיות' האמיתיות אינן בהחלטות המורכבות שמקבל נתניהו, אלא בקולות המפלגים והמסיתים המנסים לקרוע את החברה הישראלית מבפנים, דווקא כאשר היא זקוקה לאחדות יותר מתמיד. נתניהو נלחם על עתידה של מדינת ישראל; הבה ניתן לו את הגיבוי הדרוש כדי לנצח במלחמה הזו, ולא נספק לאויבינו את התענוג לראות אותנו מתפוררים מבפנים. האחריות מוטלת על כולנו, ובמיוחד על אלו היושבים סביב שולחן הממשלה.