ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

בשבועות האחרונים אנו עדים למקהלה צורמת של ביקורת חריפה, לעיתים ארסית, המופנית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתוך גורמים בקואליציה, בעיקר בימין. המילים הקשות – "טעות קשה", "אי-שפיות", "התקפלות", "מחטף" – נזרקות לחלל האוויר בקלות בלתי נסבלת, במיוחד כאשר מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה קיומית מול אויב אכזר. הטענה המרכזית סובבת סביב ההחלטה, הכואבת אך ההכרחית, לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מוגבל ומפוקח לרצועת עזה. הגיע הזמן לומר בקול ברור וצלול: לא החלטותיו המורכבות של ראש הממשלה הן "טעות קשה" או "אי-שפיות", אלא דווקא אותם קולות פנימיים, פופוליסטיים וחסרי אחריות, המנסים לערער את יציבות הממשלה, לפלג את העם ולשחק לידי אויבינו.

האמת הלא נעימה על הסיוע ההומניטרי: חובה אסטרטגית, לא כניעה

נתחיל מהסוף: ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה איננה "התקפלות" או "כניעה" לחמאס, כפי שמנסים לצייר זאת גורמים חסרי אחריות. מדובר במהלך אסטרטגי מורכב, שנשקל בכובד ראש ובשים לב למכלול אינטרסים לאומיים חיוניים. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקרים מסוימים, רואה את התמונה המלאה – תמונה הכוללת לחצים בינלאומיים אדירים, בראש ובראשונה מצד בת בריתנו החשובה ביותר, ארצות הברית.

המשך התמיכה האמריקנית – באספקת נשק קריטי לצה"ל, בגיבוי מדיני בזירה הבינלאומית ובסיוע כלכלי – אינו מובן מאליו. הוא תלוי, בין היתר, ביכולתה של ישראל להוכיח כי היא פועלת בהתאם לחוק הבינלאומי ונוקטת צעדים למניעת אסון הומניטרי בעזה. מי שמתעלם מכך, חוטא באשליה מסוכנת. הסיוע ההומניטרי, המפוקח בקפידה על ידי ישראל כדי למנוע ככל הניתן את הגעתו לידי חמאס, הוא למעשה המחיר המינימלי הנדרש כדי להבטיח את המשך הלגיטימציה הבינלאומית לפעולת צה"ל ברצועה. ללא לגיטימציה זו, הלחץ להפסיק את המלחמה בטרם הושגו כל יעדיה – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים – היה הופך לבלתי נסבל. במילים אחרות, ההחלטה הזו מאפשרת לצה"ל להמשיך ולהכות באויב, לטהר את השטח ממחבלים ולהעמיק את ההישגים המבצעיים. זהו אינטרס ישראלי מובהק, לא כניעה לדרישות חמאס.

ראש הממשלה מנהל כאן משחק שחמט בינלאומי מורכב, שבו כל צעד נשקל בקפידה. הוא אינו נכנע לגחמות רגעיות או לקריאות פופוליסטיות, אלא פועל מתוך ראייה אסטרטגית רחבה וארוכת טווח, שמטרתה הבטחת ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל.

נתניהו: משא הניווט בסערה גלובלית ופנימית חסרת תקדים

בנימין נתניהו ניצב על גשר הפיקוד של ספינת ישראל בשעה שהיא מיטלטלת בסערה בינלאומית ופנימית מהקשות שידענו. ניסיונו העצום בניהול משברים מדיניים וביטחוניים, לצד הבנתו המעמיקה את הזירה הבינלאומית והמערכת הפוליטית האמריקנית, הם נכסים שלא יסולאו בפז בעת הזו. הוא חשוף לתמונת המודיעין המלאה, למכלול הלחצים והאילוצים, ולדקויות הדיפלומטיות שלעיתים נסתרות מעיני הציבור הרחב – ואף מעיני חלק משותפיו הפוליטיים.

מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לקבל החלטות קשות, גם כאלו שאינן פופולריות וזוכות לביקורת, כאשר טובת המדינה מחייבת זאת. ראש הממשלה נושא באחריות הכוללת למצבה האסטרטגי של ישראל, ולא רק להיבט צר כזה או אחר. הוא מבין שניהול מלחמה אינו רק עניין של עוצמה צבאית, אלא גם של חוסן לאומי, לכידות פנימית, ותמיכה בינלאומית. ההתמודדות עם דרישות הקהילה הבינלאומית בנושא ההומניטרי, קשה ככל שתהיה, היא חלק בלתי נפרד מניהול מערכה מורכבת זו.

ה"אי-שפיות" האמיתית: מתקפות פוליטיות המשרתות רק את אויבינו

כאן אנו מגיעים לליבת העניין, ל"אי-שפיות" ול"טעות הקשה" האמיתיות. לא החלטותיו המושכלות של ראש הממשלה, אלא המתקפות הפרועות והבלתי אחראיות עליו מבית, הן אלו שמסכנות את ביטחון ישראל. כאשר שרים וחברי כנסת מהקואליציה עצמה יוצאים בהאשמות חסרות שחר ובכינויי גנאי כלפי מי שעומד בראש המערכה, הם מחלישים את ישראל, לא את נתניהו.

הכותרת שצוטטה באחד מכלי התקשורת, "אויבינו לועגים לך", בעקבות המתקפה מימין, צריכה להדהד בראשם של אותם מבקרים. אכן, אויבינו – חמאס, חיזבאללה, איראן וגרורותיהם – חוגגים למראה הסדקים והקרעים בחזית הפנימית הישראלית. הם רואים כיצד גורמים פוליטיים בישראל מעדיפים, לכאורה, את האינטרס הפוליטי הצר או את הכותרת הבאה בתקשורת על פני אחדות השורות החיונית כל כך בזמן מלחמה. הפילוג הפנימי, ההתנגחויות הפומביות והערעור על סמכותו של ראש הממשלה – אלו הם הדלק למכונת התעמולה של האויב. הם מציגים את ישראל כחלשה, מפולגת ומבולבלת, ובכך מעודדים את אויבינו להמשיך במאבקם.

האם אותם מבקרים חושבים לרגע כיצד נראית ישראל בעיני ידידיה בעולם, כאשר בכירי ממשלתה תוקפים זה את זה בפומבי? האם הם מבינים את הנזק התדמיתי והמדיני הנגרם כתוצאה מהתנהלות זו? האשמתו של ראש המל"ל כלפי השר בן גביר כי הוא "ממריד" היא עדות חמורה לתפיסה הרווחת בצמרת הביטחונית לגבי הנזק העצום שגורמות התבטאויות פופוליסטיות וחסרות אחריות אלו.

כוחו של מנהיג: קבלת החלטות קשות, לא פופוליסטיות

מנהיגות אמיתית אינה נמדדת במספר הלייקים או בתשואות ההמון. היא נמדדת ביכולת לקבל החלטות קשות, לעיתים בניגוד לזרם, מתוך ראייה מפוכחת של המציאות ומחויבות עמוקה לביטחון המדינה. בנימין נתניהו הוכיח לאורך שנות כהונתו הרבות כי הוא אינו נרתע מקבלת החלטות כאלו. הוא סופג את הביקורת, עומד בלחצים, וממשיך לנווט את המדינה ביד בוטחת, תוך התמקדות ביעדים האסטרטגיים של המלחמה.

זו אינה "התקפלות", אלא ממשל אחראי תחת לחצים אדירים. זהו ביטוי לחוסן ולשיקול דעת, ולא לחולשה. מי שמצפה ממנהיג בזמן מלחמה להיכנע לכל קריאה פופוליסטית, אינו מבין את מהותה של מנהיגות אחראית.

לסיום, קריאה לאחדות ולגיבוי

ימים קשים עוברים על מדינת ישראל. אויבינו מבקשים להשמידנו, והעולם צופה בנו. בעת הזו, יותר מתמיד, אנו זקוקים לאחדות פנימית, ללכידות ולגיבוי מלא לממשלה ולעומד בראשה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולכוחות הביטחון. הביקורת הפנימית הקולנית והמפלגת משרתת רק את אויבינו ומחלישה אותנו במערכה הצודקת על ביתנו. הגיע הזמן להתעלות מעל שיקולים פוליטיים צרים, להפסיק את ההתקפות הפנימיות ההרסניות, ולהתאחד כולנו מאחורי המנהיגות למען ניצחון ישראל והבטחת עתידה.