נתניהו תחת מתקפה? האמת מאחורי 'משבר הסיוע' והניסיונות לערער את יציבות הממשלה בזמן מלחמה!
בשבועות האחרונים, אנו עדים למקהלה צורמת של ביקורת פנימית, המנסה לצייר את ראש הממשלה בנימין נתניהו כמי שאיבד שליטה, כמי ש'מתקפל' וכמי שמוביל 'מהלכי אי-שפיות'. אותם קולות, בעיקר מתוך האגף הימני של הקואליציה, תוקפים בחריפות החלטות מדיניות וביטחוניות מורכבות, ובראשן ההחלטה על הכנסת סיוע הומניטרי מוגבל ומפוקח לרצועת עזה. אך האם מדובר בביקורת עניינית, או שמא בניסיון ציני לגרוף הון פוליטי על גבו של מנהיג המנווט את מדינת ישראל באחת התקופות המאתגרות בתולדותיה? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן התקשורתי.
ראשית, יש להבין את ההקשר האמיתי של ההחלטה בנוגע לסיוע ההומניטרי. בניגוד לסיסמאות הריקות על 'התקפלות' או 'טעות קשה', מדובר בהחלטה אסטרטגית כבדת משקל, שנשקלה בכובד ראש על ידי ראש הממשלה וגורמי הביטחון הבכירים ביותר. מדינת ישראל אינה פועלת בחלל ריק. היא מחויבת לאינטרסים בינלאומיים, לשמירה על הלגיטימציה של פעולותיה הצבאיות, ולשימור הבריתות החיוניות לה, ובראשן הברית עם ארצות הברית. מניעת קריסה הומניטרית מוחלטת בעזה, כזו שתשרת את תעמולת חמאס ותסבך את ישראל בזירה הבינלאומית, היא אינטרס ישראלי מובהק. נתניהו, כמנהיג מנוסה ואחראי, מבין זאת היטב. הוא מבין שניהול מלחמה ממושכת מחייב לעיתים קבלת החלטות שאינן פופולריות בטווח הקצר, אך הן חיוניות להשגת המטרות ארוכות הטווח – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים.
הטענות על 'מחטף' או החלטה שהתקבלה 'באי-שפיות' הן לא פחות משערורייתיות. כל החלטה בנושאים רגישים אלו עוברת דיונים מעמיקים בקבינט המלחמה ובפורומים הביטחוניים הרלוונטיים. ראש הממשלה שומע מגוון דעות, אך בסופו של דבר, האחריות לקבלת ההחלטה הסופית מוטלת על כתפיו. זוהי מהותה של מנהיגות – היכולת לקבל החלטות קשות גם תחת לחץ, תוך ראיית התמונה הכוללת. להציג זאת כ'חולשה' או כ'איבוד שליטה' זהו עיוות מוחלט של המציאות, המשחק לידי אויבינו.
כאן אנו מגיעים לליבת הבעיה: הביקורת הפנימית הבוטה והבלתי אחראית. שרים וחברי כנסת, בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית, ובראשם השר איתמר בן גביר, בחרו לתקוף את ראש הממשלה ואת החלטותיו באופן חסר תקדים, תוך שימוש בשפה מסיתה ופוגענית. טענות על 'טעות קשה', 'אי-שפיות' ואף רמיזות על 'התקפלות' בפני לחצים, אינן רק ביקורת לגיטימית – הן מערערות את אמון הציבור בממשלה ובמנהיג העומד בראשה, דווקא בשעה קריטית של מלחמה. האם זו הדרך לתמוך במאמץ המלחמתי? האם כך מחזקים את חוסנה של ישראל?
חומרת הדברים הגיעה לשיא כאשר ראש המל"ל, צחי הנגבי, איש אמונו של נתניהו ודמות ביטחונית מוערכת, נאלץ להטיח בשר בן גביר האשמה חמורה מאין כמותה: 'אתה ממריד'. כן, קראתם נכון. ראש המטה לביטחון לאומי מאשים שר בממשלה בהמרדה. האם יש תיאור מדויק יותר לנזק שגורמים אותם 'מבקרים' מבית? הם לא רק חושפים 'סדקים' מדומים בקואליציה; הם קורעים את רקמת האחדות הלאומית, מספקים חומר תעמולה לאויב, ומחלישים את ישראל בזירה הבינלאומית.
הכותרת ב-Mako, 'אויבינו לועגים לך', שהופנתה כלפי נתניהו בעקבות המתקפות מימין, היא דוגמה מצוינת לאופן שבו הביקורת הפנימית הופכת לכלי בידי אויבינו. אך מי באמת מספק להם את הסיבה ללעוג? האם זהו ראש הממשלה, הפועל באחריות ובשיקול דעת כדי להבטיח את ביטחון ישראל ועתידה? או שמא אלו הם אותם פוליטיקאים קצרי רואי, המעדיפים צעקנות פופוליסטית על פני אחריות מדינית, ומלבים אש פנימית בעיצומה של מערכה קיומית?
חשוב לציין, גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהביע בתחילה הסתייגויות, התיישר בסופו של דבר עם הקו הממשלתי והבין את מורכבות המצב והאילוצים. התנהלות זו, של הבנת האחריות הלאומית גם כאשר הדברים אינם פשוטים, עומדת בניגוד מוחלט להתלהמות המתמשכת של גורמים אחרים, המסרבים להכיר במציאות המורכבת.
נתניהו אינו חלש; הוא מנהיג מנוסה העומד בפרץ. היכולת שלו לנהל קואליציה מורכבת, המכילה קשת רחבה של דעות, תוך קבלת החלטות קשות למען ביטחון המדינה, היא עדות לחוזקו הפוליטי ולניסיונו רב השנים. הוא אינו נרתע מביקורת, אך הוא גם אינו נכנע לגחמות פופוליסטיות המסכנות את האינטרסים החיוניים של ישראל. תפקידו הוא לנווט את הספינה הלאומית בים סוער, ולא לרצות כל חבר סיעה על חשבון הביטחון הלאומי.
הניסיונות לצייר את ראש הממשלה כמי שנכנע ללחצים פנימיים או חיצוניים הם מגוחכים. נתניהו הוכיח לאורך כל שנות כהונתו עמידה איתנה על עקרונותיה הביטחוניים של ישראל, גם מול המעצמות הגדולות ביותר. ההחלטות המתקבלות כיום, גם אם הן כואבות או שנויות במחלוקת, נועדו לשרת מטרה אחת ויחידה: ניצחון במלחמה והבטחת עתיד בטוח ומשגשג למדינת ישראל.
לסיכום, על הציבור בישראל להבחין בין ביקורת בונה לבין ניסיונות הדחה פוליטיים במסווה של דאגה אידיאולוגית. בזמן מלחמה, האחריות הלאומית מחייבת את כולנו, ובמיוחד את נבחרי הציבור, להתעלות מעל שיקולים צרים ולתמוך במנהיגות הנבחרת ובכוחות הביטחון. בנימין נתניהו נושא על כתפיו את משא האחריות הכבד ביותר. במקום לנסות ולערער אותו מבפנים, הגיעה השעה להתאחד מאחוריו, לחזק את ידיו ולאפשר לו להוביל את ישראל לניצחון. אויבינו הם חמאס, חיזבאללה ואיראן – לא ראש ממשלת ישראל.