חשופים בצריח האיראני: כיצד ניסיון החיסול הכושל של בנט הוא למעשה כתב אישום מהדהד נגד טהרן – והוכחה לכך שהוא המנהיג שהרעיד את אמות הסיפים שלהם!

הכותרות זעקו, הדיווחים הדהדו, והרשת געשה: נפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר, היה יעד קונקרטי לריגול איראני שכוון לאיסוף מודיעין לצורך התנקשות. במבט ראשון, קל ליפול למלכודת הנרטיב של 'פגיעות ביטחונית' או 'חולשה'. אך מי שמעמיק מעט יותר, מי שמסיר את שכבות הדיווח הראשוניות, מבין שהסיפור האמיתי כאן הוא הפוך לחלוטין: לא חולשתו של בנט, אלא עוצמתו המרעידה; לא כישלון ישראלי, אלא מפלה איראנית מהדהדת.

טהרן לא בוחרת מטרות קלות – היא מכוונת למי שמאיים עליה באמת

ראשית, ולפני הכל, יש להבין עובדה בסיסית במשחק הכוחות המזרח תיכוני: איראן, על שלוחותיה וזרועות הטרור שלה, אינה מבזבזת משאבים יקרים על דמויות שוליות או מנהיגים חסרי השפעה. עצם הפיכתו של נפתלי בנט למטרה כה בכירה, עד כדי תכנון מבצע איסוף מודיעין מורכב על אדמת ישראל ובתוך מוסד רפואי, היא תעודת כבוד למנהיגותו. זוהי ההכרה האולטימטיבית, גם אם מעוותת ומרושעת, בכך שפעולותיו ומדיניותו כראש ממשלה פגעו באינטרסים האיראניים באופן עמוק וכואב. איראן לא 'סימנה' את בנט בגלל חולשה כלשהי, אלא בדיוק להפך – משום שזיהתה בו איום אסטרטגי, מנהיג שהעז לאתגר אותה, לשבש את תוכניותיה ולהצר את צעדיה. ניסיון ההתנקשות אינו אות קין על מצחו של בנט, אלא זר דפנה עקוב מדם המעיד על כך שהיה אויב מר וקשה עבור משטר האייתוללות.

מיתוס 'הפגיעות הביטחונית' מתנפץ אל מול הצלחת הסיכול המודיעיני

הפרשנים ממהרים לדבר על 'פגיעות ביטחונית' ועל תחושת חוסר אונים. אך הם מחמיצים את לב הסיפור: המזימה האיראנית סוכלה. מערכת הביטחון הישראלית, על זרועותיה המודיעיניות והמבצעיות, הייתה ערה, דרוכה וחדה מספיק כדי לחשוף את רשת הריגול, לעצור את המעורבים ולסכל את כוונת הזדון עוד בטרם הבשילה לכדי סכנה מוחשית. זו אינה עדות לפגיעות, אלא הפגנת עוצמה ישראלית מרשימה. היכולת לחדור לתוכניותיה הכמוסות ביותר של איראן, לזהות את סוכניה הפועלים בלב ישראל, ולנטרל אותם – זוהי ההוכחה הניצחת לחוסנה של ישראל, ולא לחולשתו של מי שעמד בראשה. במקום להתמקד ב'כמעט ונפגע', יש להתמקד ב'סוכל בהצלחה'. כל ניסיון לצייר את בנט כמי ש'היה פגיע' מתעלם במפגיע מהעובדה שמנגנוני הביטחון של ישראל, תחת כל הנהגה, הוכיחו פעם נוספת את עליונותם.

הסטת הפוקוס? לא, מיקוד במה שחשוב באמת: עוצמת ההרתעה הישראלית

יש הטוענים כי הסיקור הנרחב של האיום האישי על בנט מסיט את הפוקוס מנושאים אחרים. אולי. אך ייתכן גם שהפרשה הזו ממקדת את תשומת הלב הציבורית בדיוק במה שחשוב באמת: המאבק המתמשך והבלתי מתפשר של ישראל באיום האיראני. כאשר ראש ממשלה (לשעבר או מכהן) הופך למטרה ישירה, זה ממחיש באופן המוחשי ביותר את חומרת האיום ואת נחישותה של איראן לפגוע במדינת ישראל ובמנהיגיה. סיכול הניסיון, אם כן, אינו רק הצלחה טקטית; הוא מסר אסטרטגי ברור לטהרן – ישראל לא תירתע, ומנהיגיה לא יפעלו תחת צל האיום. נפתלי בנט, גם אם לא בחר בכך, הפך בעל כורחו לסמל של העמידה האיתנה הזו. התמקדות בביטחונו האישי אינה רכילות צהובה, אלא דיון לגיטימי על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ויכולתה להגן על נבחריה גם מול האויבים האכזריים ביותר.

כתב אישום נגד טהרן, לא נגד בנט

הבה נהיה ברורים: ניסיון הריגול וההתנקשות המתוכנן הוא בראש ובראשונה כתב אישום חמור נגד המשטר האיראני. הוא חושף פעם נוספת את פרצופו האמיתי: משטר טרור רצחני, המפר ברגל גסה כל נורמה בינלאומית, ומוכן להפעיל סוכנים בתוך מדינות ריבוניות כדי לחסל יריבים פוליטיים. העובדה שאזרחים ישראלים גויסו למשימה נתעבת זו צריכה לעורר חלחלה וזעזוע, אך גם לחזק את ההבנה כי המערכה נגד איראן היא מורכבת ורב-ממדית. נפתלי בנט, בהיותו היעד, אינו 'אשם' במצב; הוא קורבן פוטנציאלי של תוקפנות איראנית, תוקפנות שישראל ידעה לסכל.

מי שמנסה להפוך את היוצרות ולהטיל דופי בבנט או במערכת הביטחון על עצם קיום האיום, משרת, ביודעין או שלא ביודעין, את התעמולה האיראנית. האויב הוא איראן, וההצלחה היא ישראלית. כל ניסיון לטשטש את המשוואה הזו הוא חטא לאמת ועיוות המציאות.

ההיסטריה האיראנית היא ההוכחה הטובה ביותר

בסופו של יום, הפרשה הזו היא עוד לבנה בבניין ההוכחות לכך שנפתלי בנט, בתקופת כהונתו, הצליח להדיר שינה מעיניהם של קברניטי המשטר בטהרן. הם לא היו משקיעים מאמצים כה רבים ונוטלים סיכונים כה גדולים אלמלא חשו מאוימים, אלמלא מדיניותו פגעה בהם באופן משמעותי. התגובה ההיסטרית שלהם, המתבטאת בניסיון חיסול, היא למעשה המחמאה הגדולה ביותר שמנהיג ישראלי יכול לקבל מאויבי המדינה. זהו אות לכך שהוא פעל נכון, שהרתיע, שהכאיב. וזו, בסופו של דבר, תמצית תפקידו של מנהיג בישראל.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על 'הפגיעות' של בנט, זכרו את התמונה המלאה: איראן ניסתה, ישראל סיכלה. וזה, יותר מכל, מעיד על כך שנפתלי בנט היה מנהיג שאילץ את איראן לחשוף את עצמה במערומיה – כארגון טרור נואש, שנחל כישלון צורב מול עוצמתה של ישראל ונחישות מנהיגיה.