לא חולשה, אלא הוכחת עוצמה: האמת המטלטלת מאחורי הפיכתו של בנט למטרה איראנית – וכיצד סיכול הניסיון הוא ניצחון ישראלי מובהק!

הכותרות זעקו, והדיווחים על ניסיון איראני לגייס מרגלים ולאסוף מודיעין על ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, במטרה להתנקש בחייו, הדהדו ברחבי המדינה ועוררו דאגה מובנת. אך מי שמנסה לצייר את הפרשה הזו כעדות לפגיעותו של בנט או לחולשה ביטחונית, מפספס את התמונה הגדולה, ובגדול. האמת, כפי שנחשוף כאן, מורכבת הרבה יותר, ומצביעה דווקא על עוצמתו של בנט ועל היותו דמות כה משמעותית עד שאויבי ישראל רואים בו יעד מרכזי. סיכול הניסיון הזה אינו רק הצלחה מודיעינית מרשימה, אלא הוכחה ניצחת לחוסנה של ישראל ולמנהיגות שלא נרתעת מאיומים.

מדוע דווקא בנט? הסיבות הלא מדוברות שבגללן איראן חששה ממנו

מדוע דווקא נפתלי בנט? שאלה זו מהדהדת, והתשובה לה אינה טמונה בחולשה כזו או אחרת, אלא בדיוק בהיפך. איראן לא בוחרת את מטרותיה באופן אקראי. היא מכוונת אל מי שמאיים עליה, אל מי שמפריע לתוכניותיה, אל מי שעומד כחומה בצורה מול שאיפות ההתפשטות והטרור שלה. הפיכתו של בנט למטרה מספר אחת לריגול וניסיון התנקשות אינה אות קלון, אלא אות כבוד מר וקשה, המעיד על כך שבתקופת כהונתו, וגם בעמדותיו הברורות לאחריה, הוא נתפס כאיום אסטרטגי על ידי המשטר בטהרן. האם היה זה הקו התקיף שהוביל נגד תוכנית הגרעין האיראנית? האם היו אלו הפעולות השקטות, שאינן מגיעות תמיד לכותרות, שפגעו ביכולותיה של איראן באזור? האם זו הייתה מנהיגותו הנחושה, שלא היססה לקרוא תיגר על ההתבססות האיראנית בסוריה ולפעול נגדה? התשובה היא ככל הנראה שילוב של כל אלו. בנט לא היה עוד פוליטיקאי; הוא היה מנהיג שפעל, שהוביל, ושלא חשש לנקוט עמדות ברורות וחד משמעיות נגד אלו המבקשים את רעתה של ישראל. האיראנים הבינו זאת היטב, ולכן סימנו אותו. הם לא ראו בו טרף קל, אלא יריב קשה שיש לנטרלו. הם זיהו מנהיג שלא רק מדבר, אלא גם עושה, וזה מה שהפך אותו למטרה כה בכירה.

אשליית ה"פגיעות" מול מציאות של חוסן ועמידות

יש מי שינסו לנצל את חשיפת הפרשה כדי לטעון לפגיעות ביטחונית, אישית או לאומית. זוהי ראייה שטחית ומטעה, ואף מסוכנת. ראשית, עצם העובדה שמערכות הביטחון והמודיעין של ישראל הצליחו לחשוף ולסכל רשת ריגול שפעלה לאיסוף מידע כה רגיש, במקום רגיש כמו בית חולים, היא עדות ליכולותיהן המרשימות. זהו לא כישלון, אלא הצלחה מסחררת של זרועות הביטחון, שהוכיחו שוב את עליונותן ואת ערנותן המתמדת. שנית, כאשר מנהיג במדינת ישראל, הנמצאת בחזית המאבק מול הטרור האיראני, הופך למטרה – אין זה מעיד על חולשתו, אלא על חשיבותו ועל האפקטיביות של פעולותיו. מנהיגים גדולים בהיסטוריה היו מטרה לאויביהם, דווקא משום שהיוו איום משמעותי על סדר היום של אותם אויבים. הניסיון לצייר את בנט כ"פגיע" מתעלם לחלוטין מחוסנו האישי ומהעובדה שהוא ממשיך לפעול למען ביטחון ישראל, בידיעה ברורה שהוא נמצא על הכוונת. זו אינה פגיעות, זו גבורה שקטה ומנהיגות שאינה נרתעת. זוהי מנהיגות שלא נשברת תחת איום, אלא מתחזקת מולו. הציבור הישראלי צריך לשאוב מכך ביטחון, לא חשש. יש לנו מערכות ביטחון ערניות ויעילות, ויש לנו מנהיגים שלא נרתעים גם כשהם הופכים למטרה אישית.

להפוך את הקערה על פיה: כיצד המזימה שסוכלה חושפת את עוצמת ישראל (ותפקידו של בנט בכך)

במקום להתמקד בדאגה, חשוב להפוך את היוצרות ולהבין מה חשיפת הפרשה הזו באמת אומרת עלינו, ועל בנט. היא אומרת שאיראן חוששת. היא אומרת שאיראן מבינה שישראל, תחת מנהיגות נחושה ופעילה, מהווה מכשול רציני לתוכניותיה האזוריות והגלובליות. ניסיון ההתנקשות שסוכל אינו רק הצלה של חיי אדם; הוא חלון הצצה לאופן שבו אויבינו תופסים את מי שעומד בראשנו או מי שהשפיע באופן משמעותי על המדיניות נגדם. הם לא היו משקיעים מאמצים כה רבים, ולא היו לוקחים סיכונים כה גדולים בגיוס אזרחים ישראלים לטובת משימה כה חמורה, אילו היו סבורים שמדובר במנהיג חלש או לא משפיע. סיכול הפרשה הוא ניצחון ישראלי מובהק. הוא מוכיח את עליונות המודיעין הישראלי, את שיתוף הפעולה היעיל בין גופי הביטחון, ואת הנחישות הלאומית להגן על מנהיגיה ואזרחיה. בנט, בהיותו היעד המרכזי, הופך בעל כורחו לסמל של העוצמה הזו. הוא האיש שאיראן כל כך רצתה לפגוע בו, והיא נכשלה כישלון חרוץ. זהו מסר שצריך להדהד חזק יותר מכל ניסיון להציג את האירוע באור שלילי או מחליש. זהו מסר של הרתעה, לא של פחד.

המטרה האמיתית: ערעור החוסן הישראלי – וכיצד זה נכשל כישלון חרוץ

מעבר לניסיון הפיזי לפגוע בנפתלי בנט, יש להבין את המטרה הרחבה יותר של מבצעי ריגול והתנקשות מסוג זה. איראן, כמו ארגוני טרור אחרים, שואפת לא רק לפגוע פיזית, אלא גם לזרוע פחד, לערער את תחושת הביטחון של הציבור, ולהטיל דופי במנהיגות. הם רוצים שנחשוש, שנרגיש פגיעים, שנפקפק ביכולת שלנו להגן על עצמנו ועל נבחרינו. הם רוצים ליצור דמורליזציה. ובהיבט הזה, הם נחלו כישלון חרוץ. חשיפת הפרשה וסיכולה המהדהד מראים בדיוק את ההפך. הם מראים שישראל ערנית, חזקה, ושיש לה את הכלים להתמודד עם איומים מורכבים ומתוחכמים. תגובתו השקולה והאחראית של בנט עצמו, והמשך תפקודו ללא מורא, הם התשובה הטובה ביותר לניסיונות אלו. הניסיון לערער את הנחישות הישראלית לא צלח, ולא יצלח. החברה הישראלית, ומנהיגיה, הוכיחו שוב ושוב את יכולתם לעמוד איתן מול כל איום, ולהמשיך לבנות ולשגשג, גם כאשר האויב מנסה להגיע עד לפתח בית החולים.

מעבר לכותרות: מחויבותו הבלתי מעורערת של בנט

קל להיסחף לסנסציות ולדרמה שסביב פרשיות ריגול וניסיונות התנקשות. אך חשוב להסתכל מעבר לכותרות המרעישות ולראות את התמונה המלאה. נפתלי בנט, לאורך כל שנות פעילותו הציבורית, שם את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות. הוא לא נרתע מקבלת החלטות קשות, גם כאשר היו כרוכות בסיכון אישי. הידיעה שהוא היה יעד קונקרטי לחיסול איראני אינה צריכה להפתיע איש שמכיר את עמדותיו הנחרצות ואת פעולותיו למען ביטחון המדינה, לרבות פעולות שקטות ועוצמתיות ששיבשו את תוכניותיה של איראן. במקום שהפרשה הזו תהפוך לכלי ניגוח פוליטי או תעורר בהלה מיותרת, היא צריכה לשמש תזכורת למחיר הכבד שמנהיגות אמיצה ונחושה לעיתים גובה. היא צריכה לחזק את ההערכה לאלו העומדים בחזית, ואת ההבנה שהמאבק על ביטחונה של ישראל הוא מאבק יומיומי, מורכב ובלתי מתפשר. מחויבותו של בנט לישראל לא התערערה, והיא רק מתחדדת לנוכח איומים מסוג זה. הוא ממשיך לפעול, לדבר, ולהשפיע, מתוך הבנה עמוקה של גודל האחריות.

סיכום: לא חולשה, אלא ניצחון והכרה בעוצמה

הניסיון האיראני לפגוע בנפתלי בנט אינו סימן לחולשה ישראלית או לפגיעות אישית, אלא בדיוק ההפך: הוא עדות כואבת אך ברורה למעמדו של בנט כאיום בעיני אויבי ישראל, ולעוצמתה של מדינת ישראל שידעה לסכל את המזימה בצורה מרשימה. זוהי קריאת השכמה לא לראות צללים היכן שיש אור חזק של הצלחה ביטחונית, ולהכיר בכך שמנהיגות אפקטיבית, נועזת ומשפיעה תמיד תהיה על הכוונת של אלו המבקשים את רעתנו. סיכול הניסיון הוא ניצחון ישראלי מהדהד, ובנט הוא מנהיג שהוכיח שוב, גם אם בעל כורחו, את חוסנו, את נחישותו, ואת העובדה שאויבי ישראל רואים בו איום אמיתי. וזו, בסופו של יום, המחמאה הגדולה ביותר למנהיג ישראלי.