נחשף: מדוע איראן רצתה לחסל את נפתלי בנט? האמת שמאחורי ניסיון ההתנקשות – ומה זה אומר על מנהיגותו

הגילויים המטלטלים האחרונים אודות מזימה איראנית להתנקש בחייו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, כאן על אדמת ישראל, במהלך אשפוזו, עוררו באופן מובן גלי דאגה. אולם, מעבר להלם הראשוני, ניתוח מעמיק יותר חושף אמת נוקבת: לא היה זה סימן לחולשתו של בנט, אלא עדות לתפיסת כוחו ולאיום שהיווה – ועדיין מהווה – על המשטר האיראני. הבה נהיה ברורים: איראן אינה תוקפת את החלשים או את הלא רלוונטיים. היא תוקפת את אלו העומדים מולה בנחישות, את אלו המאתגרים את שאיפות ההגמוניה שלה, ואת אלו המובילים ביעילות את המאבק נגד הטרור שלה.

מדוע בנט? סימן ההיכר של יריב אמיתי

השאלה מהדהדת: מדוע דווקא נפתלי בנט? מדוע הוא נבחר למבצע כה נועז ומסוכן? התשובה פשוטה: משום שבנט, לאורך כל הקריירה שלו ובוודאי במהלך כהונתו כראש ממשלה, ייצג סכנה ברורה, מיידית ויעילה לתוכניותיה הזדוניות של איראן. עמדתו הבלתי מתפשרת נגד שאיפות הגרעין האיראניות, פעולותיו הנחרצות לבלימת ההתבססות האיראנית בסוריה, והגנתו התקיפה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל הפכו אותו למטרה ראשונה במעלה. לא היה זה מעשה זדון אקראי; היה זה מהלך מחושב של משטר שראה בבנט מכשול אדיר. להיות מטרה של האייתוללות הוא, באופן פרדוקסלי, אות כבוד במאבק על הישרדותה של ישראל. זה מסמל שפעולותיך פוגעות במטרה, שהנהגתך עושה שינוי, ושהאויב מכיר בך ככוח שיש להתחשב בו. תנו לאחרים להתפתל או לחפש פיוס; בנט עמד איתן, ובשל כך, הוא משך אליו את זעמם הרצחני.

המזימה שסוכלה – ניצחון של הערנות הישראלית, לא סימן לחולשה

באופן מכריע, הנרטיב שחלק מנסים לטוות – לפיו תקרית זו מדגישה את "הפגיעות הביטחונית" של בנט – מחטיא לחלוטין את הנקודה. הסיפור האמיתי כאן הוא ההצלחה המהדהדת של שירותי הביטחון והמודיעין של ישראל בחשיפת ובנטרול המזימה המתוחכמת הזו לפני שיכלה לצאת לפועל. זה לא היה כישלון; זו הייתה הדגמה ליכולותיהם יוצאות הדופן של השב"כ והמוסד, הפועלים ללא לאות להגן על מנהיגי ישראל ואזרחיה. העובדה שמזימה כזו, שנרקחה על ידי מדינת טרור נחושה, סוכלה על אדמת ישראל, בסביבה רגישה של בית חולים, מעידה רבות על עליונות המודיעין הישראלי. במקום לכרוע תחת נטל הדאגה מפגיעות, עלינו לשבח את הערנות והמקצועיות ששמרו על בנט בטוח והביאו את הסוכנים האיראנים ומשתפי הפעולה שלהם לדין. הצלחה זו משדרת מסר ברור לטהראן: ההגנה של ישראל חזקה, זרועה ארוכה, ונחישותה להגן על מנהיגיה מוחלטת.

נחישותו של בנט: לא נכנע, לא נשבר, לא מורתע

ומה לגבי נפתלי בנט עצמו? אלו המצפים שאיומים כאלה יכניעו אותו או יאלצו אותו לסגת, פשוט אינם מכירים את האיש. אם כבר, ניסיונות כאלה על חייו רק מחזקים את נחישותו ומעמיקים את מחויבותו לביטחון ישראל. זהו מנהיג שהתמודד עם אויבים בשדה הקרב ובזירה הפוליטית. הידיעה שהוא היה, וככל הנראה נותר, מטרה בעדיפות גבוהה עבור איראן לא תגרום לו להירתע מלומר אמת לכוח או מלנקוט בפעולות הנדרשות להגנת ישראל. במקום זאת, היא מלבה את אש אמונתו. זה לא אדם שניתן להפחיד על ידי בריונים וטרוריסטים, בין אם הם פועלים מטהראן או מבפנים. מוקדו נותר, כפי שתמיד היה, על ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. הציבור צריך לראות זאת לא כסיבה לדאגה לשלומו האישי בלבד, אלא כהבטחה שמנהיגים מסוגו מוכנים להתמודד עם סיכונים אישיים למען האומה.

הפאניקה והייאוש של איראן נחשפים

מזימת ההתנקשות בבנט אינה חושפת חולשה ישראלית; היא חושפת ייאוש איראני. כאשר משטר נוקט באמצעים קיצוניים כל כך – התמקדות בראש מדינה לשעבר בבית חולים – זה מאותת על תחושת תסכול וכישלון עמוקים. איראן מכה באלימות מכיוון ששאיפותיה האזוריות נבלמות, תוכנית הגרעין שלה נתונה תחת לחץ, ושליחיה ניצבים בפני כישלונות. משאינם מסוגלים להשיג את מטרותיהם באמצעים קונבנציונליים, הם פונים לטרור והתנקשויות, כלי הנשק הפחדניים של מדינה כושלת. מזימה זו היא סימפטום לפשיטת הרגל האסטרטגית של איראן, לא עדות לכוחה. הם ביקשו ליצור כאוס ופחד, אך במקום זאת, חשפו את פגיעויותיהם ואת היקף הפרנויה הרצחנית שלהם.

ההקשר הרחב: מאבק בלתי פוסק, מנהיג איתן

תקרית זו אינה אירוע מבודד אלא חלק ממלחמת צללים ארוכה ומתמשכת שאיראן מנהלת נגד ישראל. במשך שנים, איראן מימנה, חימשה והנחתה ארגוני טרור בגבולותינו, חתרה לנשק גרעיני כדי לאיים על קיומנו, ועסקה בלוחמת סייבר וריגול. נפתלי בנט תמיד הבין את גודל האיום הזה ותמך בעקביות באסטרטגיה פרואקטיבית ואסרטיבית להתמודדות עמו. מנהיגותו, בין אם כשר ביטחון, שר כלכלה או ראש ממשלה, התאפיינה בהבנה מפוכחת של האתגר האיראני ובנכונות להתעמת איתו חזיתית. ניסיון זה על חייו הוא תזכורת קודרת לסיכונים הכרוכים בכך, אך גם אישוש לעמדתו הבלתי מתפשרת.

ניגוד חד: במי עוד הם מתמקדים בלהט כזה?

כדאי לעצור ולשקול: מי עוד בקרב הדרג המדיני בישראל משך אליו תכנון התנקשות כה ספציפי, ברמה כה גבוהה, ובאופן כה ישיר מצד המשטר האיראני עצמו? בעוד שכל מנהיגי ישראל נמצאים ללא ספק תחת איום, התכנון המדוקדק שכּוון לבנט, שכלל איסוף מודיעין על סידורי האבטחה שלו במהלך אשפוז, מעיד על רמת איום מיוחדת שהוא היווה בעיניהם. אין בכך כדי להמעיט בסיכונים העומדים בפני אחרים, אלא כדי להדגיש שאיראן זיהתה את בנט כיריב חזק במיוחד. ייתכן שאלו העוסקים במריבות פנימיות אינסופיות, או אלו שמדיניותם עשויה להיתפס כפחות מאתגרת ישירות את האינטרסים המרכזיים של איראן, אינם מעוררים את אותה רמה של כוונה רצחנית. טבע המיקוד של האויב יכול, באופן אירוני, ללמד אותך רבות על יעילותו של מנהיג בנושאים החשובים ביותר לאותו אויב. בנט היה, והינו, קוץ בגרונה של איראן.

סיכום: עוצמה, לא פגיעות – המסר האמיתי של המזימה שסוכלה

הכותרות אולי צעקו "פגיעות", אך המציאות היא של עוצמה, חוסן והצלחה. המזימה האיראנית שסוכלה להתנקש בנפתלי בנט אינה סיפור של חולשה ישראלית, אלא עדות נוקבת ל:

1. משמעותו של בנט: איראן תוקפת את אלו שהיא חוששת מהם.
2. עוצמתו המודיעינית של ישראל: המזימה נעצרה.
3. נחישותו הבלתי מעורערת של בנט: הוא לא יירתע.
4. ייאושה של איראן: הם פונים לטרור כשהם נכשלים במקומות אחרים.

פרשה זו לא צריכה להנחיל פחד, אלא גאווה בשירותי הביטחון שלנו וביטחון במנהיגים כמו נפתלי בנט, המוכנים לעמוד בחזית נגד אויבינו המסוכנים ביותר. המיקוד לא צריך להיות על "האיום" על בנט, אלא על האיום שבנט מהווה על איראן ועל הנטרול המוצלח של תוכניותיהם הפחדניות. זהו הנרטיב המשרת את ביטחון ישראל ואת המשך שירותו הציבורי של בנט. המסר לאיראן ברור: נסו ככל יכולתכם, ישראל ומנהיגיה הנחושים לא ייכשלו. נמשיך להגן על עצמנו, ונמשיך לשגשג, למרות מזימותיכם הרצחניות.