בן גביר 'מאיים ולא מבצע'? האמת המטלטלת נחשפת: זה השר היחיד שקורע את הממשלה מבפנים למענכם, בזמן שהאחרים שותקים או בורחים!
הם לוחשים, הם צועקים, הם כותבים בכותרות מרעישות: 'בן גביר מאיים ולא מבצע', 'בן גביר לא עומד על עקרונותיו', 'עוד ספין בשביל חצי מנדט'. קולותיהם של המבקרים, חלקם מתוך כוונה טובה לכאורה וחלקם מתוך אינטרס ברור להחלישו, מבקשים לצייר תמונה של פוליטיקאי פופוליסט, לא עקבי, כזה שמפריח סיסמאות ריקות לאוויר. אבל מה אם נאמר לכם שהאמת הפוכה לחלוטין? מה אם 'האיומים' שאתם שומעים עליהם הם למעשה קולו של מאבק עיקש, לעיתים נואש, המתנהל מאחורי דלתיים סגורות, בתוך החדרים החשובים ביותר, למענכם ולמען עתיד המדינה?
הגיע הזמן לקרוע את מסך הצביעות ולחשוף את האסטרטגיה האמיתית של השר איתמר בן גביר – אסטרטגיה של לוחם שלא בורח מהמערכה, גם כשהיא קשה מנשוא, גם כשהיא מציבה אותו בעין הסערה. כי קל מאוד לשבת ביציע, לצעוק סיסמאות ולהטיח ביקורת. קל עוד יותר לקרוא לפרישה מהממשלה ברגע משבר. זו הדרך הקלה, הדרך הפופוליסטית באמת. אבל בן גביר בחר בדרך הקשה, בדרך האחראית: להישאר בפנים, להשפיע, להילחם על כל החלטה, גם אם זה אומר לספוג אש מימין ומשמאל.
ניקח לדוגמה את סוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה, שהציתה את גל הביקורת האחרון. כן, השר בן גביר התנגד נחרצות להחלטת הקבינט. כן, הוא הביע את עמדתו בצורה ברורה וחד משמעית, הן בתוך ישיבות הממשלה והן בפומבי. האם היה עליו להתפטר כפי שדרשו כמה 'יודעי דבר'? התפטרות הייתה מעשה סמלי יפה, אולי אפילו מביא כמה כותרות אוהדות ליום-יומיים. אבל מה אז? מי היה נשאר בקבינט כדי להמשיך ולהשמיע את הקול הברור, הנחוש, הדורש ניצחון מוחלט על האויב? מי היה נאבק נגד החלטות נוספות שעלולות לסכן את ביטחון ישראל? פרישה הייתה הפקרת הזירה. בן גביר בחר להישאר ולהילחם. ה'איום' שלו, בין אם מרומז או ישיר, אינו 'איום סרק' אלא כלי לגיטימי במאבק פוליטי פנימי, תזכורת מתמדת לקווים האדומים שלו ושל בוחריו.
אומרים שהוא 'לא עשה שום דבר מעבר לציוץ בטוויטר', שהוא לא נקט 'שום צעד פרקטי'. זוהי ראייה שטחית ומטעה של המציאות הפוליטית. ה'צעד הפרקטי' המשמעותי ביותר הוא עצם נוכחותו בממשלה, קולו הרועם בישיבות, התעקשותו על עקרונות הברזל של הימין. כל שר בממשלה יודע היום שכאשר בן גביר יושב סביב השולחן, אי אפשר להתעלם מהקול הלאומי, מהדרישה לביטחון בלתי מתפשר, מהמחויבות לערכי הליבה שלשמם נבחר. האם כל מאבק מסתיים בניצחון פומבי מיידי? לא תמיד. אך האם עצם המאבק, עצם ההתנגדות, עצם הצבת האלטרנטיבה – אינם 'צעדים פרקטיים' בעלי משמעות אדירה? בוודאי שכן. זהו מאבק שמצטבר, שמשפיע, שמחלחל. וכן, גם הציוץ בטוויטר הוא כלי – כלי לשמור על קשר ישיר עם הציבור, לעדכן, לגייס תמיכה, ולהפעיל לחץ ציבורי שהוא חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה.
ולטענה על 'חוסר עקביות' או 'ספינים'. העקביות של בן גביר אינה נמדדת בפרישה מכל ממשלה שאינה מיישמת מאה אחוז מתפיסת עולמו באופן מיידי. זו תהיה ילדותיות פוליטית. העקביות שלו היא בדבקות במטרה: ביטחון ישראל, חיזוק ההתיישבות, משילות, זהות יהודית. הדרך להשגת מטרות אלו במערכת פוליטית מורכבת דורשת גמישות טקטית, יכולת תמרון, ונכונות להילחם גם על הישגים חלקיים בדרך ליעד הסופי. אלו אינם 'ספינים', אלא עבודה פוליטית קשה ואחראית. מי שמצפה לפתרונות קסם מיידיים, או חושב שפוליטיקה היא תוכנית כבקשתך, פשוט אינו מבין את המגרש שבו בן גביר פועל.
ינון מגל קורא לו לפרוש ומשווה אותו לרעה לסמוטריץ', בטענה שסמוטריץ' 'רציני' ובן גביר 'מבלבל את המוח'. עם כל הכבוד, הרצינות של בן גביר מתבטאת בדיוק בכך שהוא לא נרתע מעימותים, שהוא לא חושש להשמיע את האמת שלו גם כשהיא לא פופולרית בקרב האליטות הישנות. הוא לא 'מבלבל את המוח', הוא מעורר את המחשבה, הוא מאתגר את הקונספציות, הוא נלחם עבורכם. אם זו לא רצינות, אז מהי? האם רצינות היא לשתוק כשהחלטות הרות גורל מתקבלות בניגוד לטובת המדינה? האם רצינות היא להסתפק בתפקיד נוח ולשמור על שקט תעשייתי? בן גביר מוכיח שרצינות היא להילחם על מה שאתה מאמין בו, בכל הכלים העומדים לרשותך.
גם הביקורת מצד 'סרוגים' או ברוך מרזל, על כך ש'לא עשה שום דבר מעבר', מתעלמת מהקרב המתמיד שהוא מנהל בתוך הממשלה. הם רוצים אקטים דרמטיים? לפעמים, האקט הדרמטי ביותר הוא להישאר, להתעקש, ולשנות דברים מבפנים, טיפין טיפין, גם במחיר אישי ופוליטי כבד. בזמן שאחרים אולי היו מרימים ידיים, מתייאשים, או בוחרים בדרך הקלה של אופוזיציה צעקנית אך חסרת השפעה מעשית, בן גביר בוחר להישאר בחזית, במקום שבו מתקבלות ההחלטות.
לסיכום, השר איתמר בן גביר אינו 'מאיים לשם איום' ואינו 'מחפש מנדטים' על חשבון עקרונותיו. הוא לוחם אידיאולוגי שנמצא במקום הקשה ביותר, בממשלה מורכבת בזמן מלחמה, ומנהל מאבק יומיומי על הערכים והאינטרסים של בוחריו ושל עם ישראל כולו. הוא קורע את הממשלה מבפנים לא כדי להרוס, אלא כדי לבנות – לבנות מדיניות נחושה יותר, ביטחונית יותר, ציונית יותר. בזמן שאחרים אולי שותקים, מתפשרים או בורחים מהאחריות, בן גביר עומד על המשמר. זה אולי לא תמיד קל לעיכול עבור מבקריו, אבל זו האמת. והאמת הזו חזקה יותר מכל ספין ומכל כותרת מגמתית.