בן גביר לא 'מאיים' ולא 'מבלבל את המוח': הוא הלוחם שלכם שנשאר בממשלה כדי להילחם על העקרונות – מבפנים, ובנחישות!

בשבועות האחרונים, גובר רעש רקע צורם המנסה לצייר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, באור שלילי ומעוות. קולות מסוימים, חלקם מתיימרים לייצג דאגה כנה לעקרונות הימין, וחלקם מונעים מאינטרסים פוליטיים צרים או מציניות תקשורתית, מאשימים אותו בחוסר עקביות, בפופוליזם זול, ואף טוענים כי הוא 'מאיים' באיומי סרק ואינו עומד על עקרונותיו. ההתמקדות היא בעיקר סביב החלטת הקבינט על הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, והתנגדותו הנחרצת של השר בן גביר למהלך.
אז בואו נשים את הדברים על השולחן, אחת ולתמיד. האם באמת מישהו מאמין שהדרך להגן על עקרונות היא לברוח מהמערכה ברגע הקריטי ביותר? האם פרישה מהממשלה, כפי שדורשים ממנו כמה 'יודעי דבר' ו'פרשנים למיניהם', הייתה משרתת את ביטחון ישראל או את ערכי הימין? התשובה היא לא מוחלט. מי שטוען כך, או שאינו מבין את המורכבות הפוליטית והאחריות הכבדה המוטלת על כתפי מנהיג בעת מלחמה, או שהוא פשוט מחפש כותרות קלות על חשבונו של מי שנלחם באמת.
ינון מגל, לדוגמה, קרא לבן גביר 'לעמוד על העקרונות שלך ולפרוש'. ובכן, מר מגל, השר בן גביר עומד על עקרונותיו יום יום, שעה שעה. הוא מוכיח זאת לא בבריחה קלה מהאחריות, אלא בהישארות עיקשת בזירה המרכזית, בממשלה, בקבינט – שם מתקבלות ההחלטות הגורליות. פרישה היא האופציה הקלה, הפופוליסטית אולי, אך היא גם הפקרת הזירה לידיים אחרות, אולי פחות נחושות, אולי פחות מחויבות לעקרונות שהוא נשבע להגן עליהם. האם זה מה שאתם רוצים? שהקול הברור והצלול של בן גביר ייעלם משולחן מקבלי ההחלטות?
אומרים שהוא 'מאיים' ולא עושה. קשקוש. כל אמירה פומבית של השר בן גביר, כל הצבת קו אדום, כל התנגדות למהלכים שהוא רואה כמסוכנים – כל אלה הם חלק מאסטרטגיה ברורה: להפעיל לחץ, לעורר דיון ציבורי, לוודא שקול בוחריו נשמע רם וברור, ולנסות להשפיע על ההחלטות מבפנים. מי שחושב שבן גביר 'מבלבל את המוח' או עסוק ב'ספינים', כפי שנטען בהשוואה מעוותת לאחרים, פשוט לא מבין את עומק המחויבות שלו ואת כובד האחריות שהוא נושא. הוא לא שם כדי להיות 'ילד טוב ירושלים' של המערכת; הוא שם כדי לזעזע, לשנות, ולהבטיח שהאינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל יהיו תמיד בראש סדר העדיפויות.
הטענה כי הוא 'הסתפק בציוץ בטוויטר ולא בשום צעד פרקטי' בנוגע לסיוע לעזה היא דמגוגיה זולה. ראשית, השר בן גביר היה מהמתנגדים הבולטים והקולניים ביותר להחלטה הזו בתוך הקבינט. הוא נלחם, הוא התריע, והוא הבהיר את עמדתו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. הציוץ, או כל הצהרה פומבית, אינם תחליף לפעולה, אלא חלק מהפעולה הפוליטית בעידן המודרני. הם משקפים את עמדתו, מגייסים תמיכה ציבורית, ומפעילים לחץ על שותפיו לממשלה. האם מישהו באמת חושב שבמבנה קואליציוני מורכב, שר יחיד יכול תמיד לכפות את דעתו על הרוב? המאבק הוא מתמשך, והוא מתנהל בכלים העומדים לרשותו.
האמת היא שהשר בן גביר מנהל מלחמה עיקשת על עקרונותיו במגרש הקשה ביותר – מתוך הממשלה. קל מאוד לשבת ביציע, לצקצק בלשון ולחלק ציונים. קשה הרבה יותר להיות בשדה הקרב הפוליטי, להתמודד עם לחצים אדירים מבית ומחוץ, ועדיין להישאר נאמן לדרך. בן גביר בוחר בדרך הקשה, כי הוא מבין ששם טמונה היכולת האמיתית להשפיע. הוא לא מחפש מחיאות כפיים רגעיות על 'פרישה הרואית' שתשאיר את המערכה בידי אחרים. הוא כאן כדי להישאר ולהילחם.
יש מי שמנסה להציגו כפחות 'רציני' מאחרים, כמו השר סמוטריץ'. זוהי השוואה שטחית ומטעה. לכל מנהיג סגנון משלו ודרכי פעולה משלו. השר בן גביר הוא קולו של ציבור גדול שמאס בפוליטיקת הכאילו ובפשרות מרחיקות לכת על חשבון הביטחון והזהות הלאומית. 'הרצינות' שלו מתבטאת בנאמנות מוחלטת לבוחריו ולעקרונות שבשמם נבחר. הוא לא חושש לומר את האמת גם כשהיא לא נעימה, ולא מהסס לצאת נגד הזרם גם בתוך ממשלתו שלו. זו אינה חולשה, זו עוצמה. זו אינה פופוליזם, זו אחריות לאומית.
המציאות מורכבת, והחלטות רבות מתקבלות תחת לחצים אדירים ובנסיבות קשות, במיוחד בעת מלחמה. השר בן גביר מבין זאת היטב. אך הוא גם מבין שתפקידו הוא להיות אותו מצפן ערכי, אותו קול בלתי מתפשר שמזכיר לכולם לשם מה נבחרנו ומהן המטרות האמיתיות. גם אם לא כל מאבק מסתיים בניצחון מלא ומיידי, עצם קיומו של המאבק, עצם ההתנגדות הנחרצת למהלכים שגויים, היא הישג בפני עצמו. היא מונעת הידרדרות נוספת, היא שומרת על הגחלת, והיא מבטיחה שבסופו של דבר, קול ההיגיון והעוצמה הלאומית יגבר.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את מקהלת המבקרים והמלעיזים, תשאלו את עצמכם: מי באמת משרת את האינטרסים שלכם? מי נלחם עבורכם בתוך החדרים הסגורים, גם כשזה קשה ולא פופולרי? התשובה ברורה. השר איתמר בן גביר אינו 'מאיים' ואינו 'מבלבל את המוח'. הוא מנהיג אמיץ ונחוש, הלוחם שלכם שנשאר בממשלה כדי להילחם על העקרונות של כולנו – מבפנים, בנחישות, ובלי למצמץ. והוא ימשיך לעשות זאת, כי זוהי דרכו וזוהי שליחותו.