לא ספינים, אלא אחריות לאומית: האמת מאחורי 'איומי' בן גביר והקרב שהוא מנהל על עקרונותיכם!
גל עכור של ביקורת, לעיתים ארסית וצבועה, שוטף בימים האחרונים את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מקהלת פרשנים, חלקם בעלי אג'נדה ברורה וחלקם אולי תמימים, מאשימה אותו בחוסר עקביות, בפופוליזם זול, ובכך שאינו עומד על עקרונותיו חרף הצהרותיו הלוחמניות. האשמה המרכזית: התנגדותו להכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, שלטענת המבקרים, לא גובתה במעשים דרסטיים מספיק, כמו פרישה מהממשלה. "תוכיח שאתה איש של עקרונות", קורא לו ינון מגל, בעוד אחרים לועגים ל"ציוצים" וטוענים כי הוא "לא עושה שום דבר מעבר". האם זהו באמת הסיפור? האם השר בן גביר הוא אכן עלה נידף ברוח הפוליטיקה, המנפנף באיומים ריקים מתוכן? הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן ולחשוף את האמת המורכבת, זו שמסתתרת מאחורי הכותרות הבומבסטיות והניתוחים השטחיים.
ראשית, יש להבין את המציאות הפוליטית בה פועל השר בן גביר. הוא אינו ראש הממשלה, ואף לא ראש מפלגה בעלת עשרות מנדטים. הוא חלק מקואליציה, לעיתים מורכבת ומאתגרת, בה מתקבלות החלטות קבינט בהרכב רחב. במציאות כזו, היכולת של שר בודד, אפילו נחוש ואידיאולוגי כבן גביר, לכפות את דעתו על הרוב, מוגבלת. האם האלטרנטיבה היא פירוק הממשלה בכל פעם שמתקבלת החלטה שאינה לרוחו? האם זהו המעשה האחראי, במיוחד בזמן מלחמה ובעת שעל הפרק עומדים אתגרים קיומיים למדינת ישראל? התשובה היא לאו מוחלט. פרישה מהממשלה ברגעים אלו כמוה כהפקרת הזירה, כהענקת ניצחון לאלו החותרים תחת הימין ומדיניותו. זהו בדיוק מה שמבקריו מהשמאל, ואף כמה 'ידידים' תמימים מימין, היו רוצים לראות.
הטענה כי בן גביר "לא עושה דבר" מלבד ציוצים היא דמגוגיה זולה. השר בן גביר הוא קול ברור, צלול ובלתי מתפשר בתוך הממשלה ובקבינט. הוא מציב קו אדום ערכי וביטחוני, ונלחם על עמדותיו בכל דיון ובכל פורום. התנגדותו הפומבית להכנסת סיוע לעזה, גם אם לא מנעה את ההחלטה באופן מיידי, מהדהדת בציבור, מעוררת דיון ומפעילה לחץ על מקבלי ההחלטות. האם מישהו באמת מאמין ששתיקתו הייתה משרתת טוב יותר את האינטרס הלאומי או את עקרונות הימין? האם הצהרותיו הפומביות, המגובות בעמדה עקבית בישיבות הסגורות, אינן "מעשה פרקטי"? הן בהחלט כן. הן מעצבות תודעה, הן מציבות אלטרנטיבה, והן מבטיחות שהקול של חלק גדול מהציבור, הדורש הכרעה ברורה מול האויב, לא יושתק.
בואו נדבר על עקביות. איתמר בן גביר הוא אחד הפוליטיקאים הבודדים בישראל שניתן לייחס לו עקביות אידיאולוגית לאורך שנים. עמדותיו בנושאי ביטחון, משילות, והמאבק בטרור ידועות וברורות, והן לא השתנו עם כניסתו למשרד הממשלתי. הוא לא המציא את עצמו מחדש. אדרבה, הוא מנסה ליישם את אותם עקרונות במסגרת האילוצים והמגבלות של המערכת. ההאשמה ב"ספינים" נובעת מחוסר הבנה של טקטיקה פוליטית או מרצון זדוני להציגו באור שלילי. איומים פוליטיים, הצבת קווים אדומים, ואפילו דיבור על פרישה, הם כלים לגיטימיים בארגז הכלים של כל פוליטיקאי הנאמן לשולחיו ונחוש לקדם את תפיסת עולמו. האם מישהו באמת ציפה שבן גביר ישב בשקט ויתן לדברים לקרות בניגוד מוחלט לעמדותיו המוצהרות? שתיקה כזו הייתה בגידה באמון בוחריו.
ההשוואה לסמוטריץ', כאילו האחד "רציני" והשני "מבלבל את המוח", היא לא רק פשטנית אלא גם מעוותת. לכל מנהיג סגנון משלו ודרכי פעולה משלו. השר בן גביר בוחר בקו לוחמני ופומבי יותר, מתוך אמונה שזו הדרך היעילה ביותר להשפיע ולשמור על עקרונות הליבה של הימין. הוא אינו חושש מעימותים, גם אם הם פנימיים, כאשר הוא מאמין שהצדק עמו. האם "רצינות" פירושה בהכרח שתיקה רועמת או קבלה שבשתיקה של החלטות שנויות במחלוקת? לעיתים, דווקא הקול הרועם, זה שמעז לקרוא תיגר, הוא הקול האחראי והרציני ביותר.
חשוב לזכור: השר בן גביר פועל בזירה מורכבת ביותר. הוא נלחם במספר חזיתות בו זמנית: מול הטרור הפלסטיני, מול הפשיעה הגואה בחברה הערבית (שם הוא מוביל רפורמות ותוכניות שלא נראו כמותן), ומול גורמים במערכת המשפט ובאופוזיציה המנסים ללא הרף לערער את יציבות הממשלה ולסרס את פעולותיה. במקום להצטרף למקהלת המקטרגים, ראוי לשאול מה הייתה האלטרנטיבה. האם ממשלת שמאל-מרכז הייתה פועלת בנחישות רבה יותר מול חמאס? האם היא הייתה דואגת יותר לחיילי צה"ל ולאזרחי ישראל? התשובות ברורות לכל מי שעיניו בראשו.
הטענות על "איומי סרק" מתעלמות מהעובדה שבן גביר הצליח לא פעם להזיז דברים ולהשפיע על המדיניות. גם אם לא כל דרישותיו מתקבלות במלואן ובאופן מיידי, עצם הצבתן והמאבק עליהן משנים את השיח ומשפיעים על התוצאה הסופית. זוהי מהותה של פוליטיקה קואליציונית. המאבק על הכנסת הסיוע לעזה הוא דוגמה כואבת, אך הוא אינו חזות הכל. ישנם תחומים רבים אחרים בהם השר בן גביר מוביל שינוי אמיתי, מחזק את הביטחון האישי ומקדם את ערכי הימין.
לסיכום, מסע הדה-לגיטימציה נגד השר בן גביר משרת את אלו שאינם רוצים לראות ימין חזק, נחוש ועקבי בשלטון. הם מנסים לצייר אותו כפופוליסט לא רציני, בדיוק משום שהם חוששים מעמידתו האיתנה על עקרונותיו. האמת היא שהשר בן גביר מנהל מאבק עיקש ואחראי מתוך הממשלה, מתוך הבנה שכניעה או בריחה מהמערכה אינן אופציה. הוא הקול של רבים מאזרחי ישראל, והוא נחוש להמשיך ולהילחם עבורם, גם כשהדרך קשה ורצופה מהמורות. במקום להדהד את מסרי התעמולה של יריביו, הגיע הזמן לתת לו את הגיבוי ולהבין את גודל האחריות המונחת על כתפיו. המאבק על דמותה של המדינה ועל ביטחונה עודנו בעיצומו, ובן גביר נמצא בחזית.