המשחק המסוכן נגד גלי בהרב מיארה: מי מפחד משומרת סף עצמאית – ומה יש להם להפסיד?

גל המתקפות השוצף וההכפשות הבלתי פוסקות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינו מקרי. הוא מתוזמר, מכוון, ונועד לשרת מטרה אחת ברורה: לערער את מעמדה, להחליש את כוחה, ובסופו של דבר – לסלול את הדרך לממשלה לפעול ללא בלמים ואיזונים משפטיים. אך השאלה שחייבת להישאל היא לא רק מדוע תוקפים אותה, אלא מה באמת מסתתר מאחורי מסע הדה-לגיטימציה הזה, ומי הם הגורמים שכל כך חוששים מיועצת משפטית עצמאית וחזקה עד כדי כך שהם מוכנים לסכן את יסודות הדמוקרטיה הישראלית?

הנרטיב שמנסים למכור לציבור הוא שגלי בהרב מיארה היא "מכשול". מכשול בפני מה? בפני מינויים פסולים? בפני חקיקה דורסנית? בפני החלטות שפוגעות בזכויות אדם או בטוהר המידות? אם אלו ה"מכשולים" שהיא מציבה, הרי שאין היא מכשול כלל, אלא שומרת סף חיונית, המבצר האחרון של שלטון החוק במדינה דמוקרטית. הניסיון להציגה כמי ש"תוקעת מקלות בגלגלי הממשלה" הוא עיוות מוחלט של המציאות. תפקידה, מעצם הגדרתו, הוא לבחון את פעולות הרשות המבצעת באמות מידה משפטיות, לוודא שהן עולות בקנה אחד עם החוק, ולהתריע – ואף למנוע – חריגות.

כאשר היועצת המשפטית לממשלה פוסלת החלטה ממשלתית, כפי שנטען שהיא עושה, אין זה אקט של התנגחות פוליטית. זוהי חובתה המקצועית והמוסרית. היא אינה פועלת מתוך גחמה אישית או אג'נדה פוליטית נסתרת, אלא על בסיס חוות דעת משפטיות מבוססות, המנותחות בקפידה על ידי צוותים מקצועיים מהשורה הראשונה. הטענה שהיא "נלחמת" בממשלה היא שקרית ומסוכנת. למעשה, היא נלחמת למען שלטון החוק, ולמען האינטרס הציבורי הרחב, גם כאשר הדבר אינו נוח לדרג הפוליטי.

המתקפות הישירות והאישיות נגד בהרב מיארה, המגיעות לעיתים קרובות מבכירים בקואליציה, חושפות יותר מכל את חולשתם של התוקפים ואת חוסר יכולתם להתמודד עם ביקורת עניינית. במקום להשיב לטענות המשפטיות לגופן, הם בוחרים בדרך הקלה והבזויה של השתלחות אישית, בניסיון להלך אימים, להרתיע, ולצייר אותה כאויבת העם. אלו טקטיקות פסולות שאין להן מקום בשיח דמוקרטי תקין. הן מעידות על זלזול עמוק במוסד הייעוץ המשפטי ובחשיבותו, ועל רצון מסוכן לרכז כוח בלתי מוגבל בידי הרשות המבצעת.

השיא של מסע ההפחדה הזה הוא הניסיון לחוקק חוקים שיאפשרו "לעקוף" את היועצת המשפטית לממשלה. הרעיון עצמו – שגוף פוליטי יחוקק חוק כדי לנטרל ביקורת משפטית על פעולותיו – הוא אבסורדי ומסוכן לדמוקרטיה. "לעקוף" את היועמ"שית משמעו לעקוף את החוק, לעקוף את האינטרס הציבורי, לעקוף את הבדיקה המקצועית שנועדה להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת סמכויותיה. זהו מדרון חלקלק שעלול להוביל אותנו למקום שבו אין עוד משמעות לחוק, וכל החלטה, שרירותית ככל שתהיה, תוכל לעבור ללא ביקורת.

חשוב להבין: העימות הנטען בין בהרב מיארה לממשלה אינו עימות שהיא יזמה. הוא נכפה עליה על ידי גורמים המבקשים למתוח את גבולות החוק, ולעיתים אף לפרוץ אותם. כאשר הממשלה פועלת בהתאם לחוק ולכללי המנהל התקין, אין שום "עימות". העימות נוצר כאשר ישנה התנגשות בין הרצון הפוליטי לבין מגבלות החוק. במצב כזה, תפקידה של היועצת הוא לעמוד כחומה בצורה ולהגן על שלטון החוק, גם במחיר של "עימות" עם הדרג הפוליטי. זו אינה חולשה, זוהי עוצמה. זו אינה בעיה, זהו פתרון.

מי באמת מפחד מיועצת משפטית עצמאית וחזקה? מפחדים ממנה אלו שיש להם מה להסתיר. אלו שרוצים לקדם מינויים לא ראויים של מקורבים. אלו ששואפים להעביר חקיקה שתפגע בזכויות מיעוטים או תחליש את מוסדות הדמוקרטיה האחרים. אלו שמעוניינים לקבל החלטות משיקולים זרים, ללא שקיפות וללא דין וחשבון. עבורם, גלי בהרב מיארה היא אכן "מכשול" – מכשול בפני שחיתות, בפני שרירות לב, בפני עריצות הרוב.

ההגנה על גלי בהרב מיארה אינה הגנה על אדם פרטי. זוהי הגנה על מוסד חיוני, על עיקרון יסוד בדמוקרטיה. החלשת היועצת המשפטית לממשלה היא החלשת הדמוקרטיה הישראלית כולה. היא פתח לפוליטיזציה של המערכת המשפטית, לניצול לרעה של כוח השלטון, ולפגיעה אנושה באמון הציבור במערכות המדינה.

במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, על הציבור להתייצב מאחורי שומרת הסף הזו. להבין שהיא אינה פועלת נגד הממשלה, אלא למען המדינה ואזרחיה. הביקורת שלה, גם אם היא נוקבת, נועדה לחזק את הממשל, לא להחלישו, על ידי הבטחה שהוא פועל בצורה חוקית, הוגנת ושקופה. המתקפות נגדה הן לא רק עדות למשבר אמון, אלא ניסיון מכוון לפרק את אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית. אסור לתת לזה לקרות. גלי בהרב מיארה אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על חוק וצדק.