מאחורי מסך העשן: מדוע גלי בהרב מיארה היא הסיוט של פוליטיקאים שרוצים 'לעקוף' את החוק?
בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, מתואמת וארסית, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. מابل פוליטיקאים, דרך פרשנים מגויסים ועד לרשתות החברתיות – כולם חוברים יחד למקהלה צורמנית שמטרתה אחת: להפוך את שומרת הסף של הדמוקרטיה הישראלית לאויבת הציבור. אך האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע? מה כל כך מפחיד את אותם גורמים בעבודתה של יועצת משפטית אחת, עד שהם משקיעים מאמצים כה רבים כדי להכפישה, לאיים עליה ולנסות לנטרלה? התשובה, גבירותיי ורבותיי, פשוטה עד כאב: גלי בהרב מיארה היא הסיוט הרטוב של כל פוליטיקאי שמבקש 'לעגל פינות', 'לסדר ג'ובים', או פשוט 'לעקוף' את החוק לטובת אינטרסים צרים, פוליטיים או אישיים. היא הקוץ בגרונם, המראה הניצבת מול פרצופם ומזכירה להם שישראל היא עדיין, ותישאר, מדינת חוק.
מיתוס ה'מכשול': מי באמת מנסה להכשיל את מי?
אחד הנרטיבים המרכזיים שמופצים נגד בהרב מיארה הוא שהיא 'מכשול' בפני הממשלה, שהיא 'פוסלת החלטות' ו'מעכבת תהליכים'. בואו נדייק: גלי בהרב מיארה איננה 'מכשול' סתמי. היא מכשול בפני עבריינות שלטונית. היא מכשול בפני מינויים פוליטיים פסולים. היא מכשול בפני חקיקה דורסנית הפוגעת בזכויות אדם ובערכי הדמוקרטיה. כאשר היועצת המשפטית לממשלה מתערבת בהחלטת ממשלה, למשל בנוגע למינוי נציב שירות המדינה כפי שדווח, אין זה מתוך רצון ל'עימות', אלא מתוך חובתה המקצועית והמוסרית לוודא שהמינוי עומד באמות מידה של תקינות מנהלית וטוהר מידות. האם אלו הערכים שהממשלה מבקשת לדרוס? האם הציפייה היא שהיועצת תעמוד מנגד ותשתוק כאשר החוק מופר ברגל גסה?
הפוליטיקאים שזועקים 'מכשול!' הם, לעיתים קרובות מדי, אלו שנתפסו בניסיון לכופף את החוק או לקדם אג'נדה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הרחב. במקום לבחון את מעשיהם שלהם, הם בוחרים לתקוף את השליחה. זהו טריק ישן ומוכר, אך אל לנו ליפול בפח. תפקידה של היועמ"שית הוא להיות אותו 'מכשול' מבורך בפני שחיתות ופגיעה בשלטון החוק. כל ניסיון להציגה אחרת הוא עיוות המציאות ושקר גס.
אג'נדת ה'עקיפה': מפחד מהחוק, לא מהיועצת
כאשר נשמעים קולות, כמו אלו שעלו מהליכוד בתגובה לפסילת מינוי נציב שירות המדינה, על 'חוק חדש שיעקוף את היועמ"שית', יש להבין את המשמעות האמיתית והמסוכנת של אמירה זו. הניסיון 'לעקוף' את היועצת המשפטית לממשלה אינו אלא הודאה מפורשת בכך שהמהלכים המתוכננים אינם חוקיים או אינם תקינים, ולכן יש צורך 'לנטרל' את מי שאמורה להתריע על כך. זוהי לא התמודדות עם עמדה משפטית, אלא ניסיון ברוטלי לחסל את הביקורת המשפטית עצמה.
מדוע הם כל כך נואשים 'לעקוף' אותה? התשובה ברורה: הם חושקים ביועץ משפטי שהוא חותמת גומי, בובה על חוט שתאשר כל גחמה פוליטית, גם אם היא מנוגדת לחוק או לאינטרס הציבורי. הם רוצים כוח בלתי מוגבל, ללא בלמים ואיזונים. ההיסטוריה, הן בישראל והן בעולם, מלמדת אותנו ששחיקת מעמדו ועצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה היא מתכון בטוח לשחיתות שלטונית, לפגיעה בזכויות הפרט ולריסוק הדמוקרטיה. האם זה העתיד שאנו מאחלים למדינת ישראל? האם אנו מוכנים להקריב את שלטון החוק על מזבח האינטרסים הפוליטיים של קבוצה כזו או אחרת?
התקפות אישיות כמיסוך עשן: מה הם באמת מנסים להסתיר?
שימו לב לדפוס הפעולה: ככל שהביקורת המשפטית של בהרב מיארה נוקבת יותר ומבוססת יותר, כך ההתקפות עליה הופכות אישיות וארסיות יותר. זהו לא מקרה. זהו מיסוך עשן קלאסי. במקום להתמודד עם הטיעונים המשפטיים לגופו של עניין, קל יותר לתקוף את היועצת באופן אישי, להטיל דופי במניעיה, ולצייר אותה כמי שפועלת מתוך אג'נדה פוליטית זרה. זוהי טקטיקה נלוזה שנועדה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהשאלות האמיתיות: האם הממשלה פועלת כדין? האם החלטותיה משרתות את כלל הציבור? האם היא מכבדת את עקרונות הדמוקרטיה?
ההתקפות הפרועות הללו הן אות קלון למשטר דמוקרטי. הן חושפות את חולשתם של התוקפים, את חוסר יכולתם להתמודד עם ביקורת עניינית, ואולי, רק אולי, את חששם מפני מה שעוד עלול להיחשף אם היועצת המשפטית תמשיך למלא את תפקידה ללא מורא וללא משוא פנים. הם יוצרים 'אויב' בדמותה של היועמ"שית כדי ללכד את שורותיהם, להצדיק מהלכים אנטי-דמוקרטיים, ולהשתיק קולות ביקורתיים.
האיום האמיתי על הדמוקרטיה: לא היועצת, אלא תוקפיה
בניגוד מוחלט למה שמנסים למכור לנו, גלי בהרב מיארה איננה האיום על הדמוקרטיה הישראלית. להפך, היא אחד מעמודי התווך האחרונים המגנים עליה. האיום האמיתי והממשי מגיע מאותם פוליטיקאים וגורמי כוח שמנסים להכפיף את מערכת המשפט למרותם, לרסק את עצמאותה, ולבטל את יכולתה לפקח על השלטון. אלו המקדמים חוקים פרסונליים, חוקים 'עוקפי יועמ"ש', ואלו המסיתים נגד שופטים, פרקליטים ויועצים משפטיים – הם הסכנה האמיתית לדמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל. התנהלותם הפוליטית, המונעת לא פעם מאינטרסים צרים וקצרי טווח, תוך זלזול בוטה בנורמות דמוקרטיות בסיסיות ובשלטון החוק, היא היא הפגיעה הקשה ביותר במרקם החיים המשותף שלנו כאן.
המאבק הניטש כיום אינו רק על מעמדה של גלי בהרב מיארה. זהו מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. זהו מאבק על יכולתנו להבטיח שהשלטון יפעל למען האזרחים ולא למען עצמו. זהו מאבק על עתיד ילדינו במדינה שבה החוק שווה לכולם, והצדק אינו נתון לגחמות פוליטיות.
אל תתנו למסע ההכפשות המתוזמר לבלבל אתכם. אל תאמינו לשקרים ולספינים. גלי בהרב מיארה עושה את עבודתה נאמנה, באומץ לב ובמקצועיות, כפי שמצופה מכל יועץ משפטי לממשלה במדינה דמוקרטית. תמיכה בה ובעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה היא תמיכה בשלטון החוק, בדמוקרטיה הישראלית, ובעתיד טוב יותר לכולנו. היא איננה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שבה הצדק והחוק הם נר לרגלינו.