לא 'מכשול', אלא מצפן מוסרי: גלי בהרב מיארה והקרב על נשמתה של הדמוקרטיה!
בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת ומתוזמרת היטב נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. היא מוצגת כ'מכשול', כמי ש'פוסלת החלטות ממשלה' סדרתית, וכגורם ל'עימות' מתמיד עם הדרג הנבחר. אבל האם זו האמת כולה? או שאולי מדובר בניסיון מסוכן להלך אימים על שומרת סף מרכזית, שתפקידה להבטיח שהממשלה פועלת בכפוף לחוק? הגיע הזמן לחשוף את התמונה המלאה, ולהבין מי באמת מאיים כאן על יסודות המשטר הדמוקרטי בישראל.
ראשית, חשוב להבין את תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה במדינה דמוקרטית. היועמ"שית אינה פקידה שתפקידה לרצות את השרים או לאשר כל גחמה של הקואליציה. היא אמונה על שלטון החוק, ועל האינטרס הציבורי הרחב. עצמאותה היא אבן יסוד, והיא חיונית למניעת שרירותיות שלטונית ולהגנה על זכויות האזרח. כאשר היועמ"שית מביעה עמדה משפטית שאינה נוחה לממשלה, אין זה אומר שהיא 'נגד' הממשלה; זה אומר שהיא ממלאת את תפקידה – לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק.
הטענה שבהרב מיארה היא 'מכשול' היא עיוות מסוכן של המציאות. ניקח לדוגמה את סערת פסילת מינוי נציב שירות המדינה, שהובילה להצהרות על כוונה לחוקק חוק 'שיעקוף את היועמ"שית'. האם באמת מדובר ב'הכשלת' הממשלה? או שאולי מדובר בבדיקה משפטית קפדנית, שנועדה להבטיח שהמינוי עומד בקריטריונים הנדרשים, נקי משיקולים זרים, ותואם את טובת הציבור? כאשר היועצת המשפטית מצביעה על פגמים משפטיים במינוי או בהחלטה, היא אינה 'מכשילה' – היא מגינה על כולנו מפני החלטות פגומות שעלולות לפגוע במנהל התקין ובאמון הציבור.
ומה לגבי התגובה של גורמים בקואליציה? האיום לחוקק חוק שיאפשר 'לעקוף' את עמדתה המשפטית של היועמ"שית הוא הוא המעשה המדאיג באמת. במקום להתמודד עם הביקורת המשפטית לגופה, ולתקן את הטעון תיקון, בוחרים גורמים פוליטיים בדרך של עימות חזיתי עם מערכת אכיפת החוק. זוהי לא רק פגיעה במעמדה של היועצת המשפטית, אלא פגיעה אנושה בעקרון הפרדת הרשויות ובשלטון החוק עצמו. מי שמנסה 'לעקוף' את הייעוץ המשפטי, למעשה מנסה לפעול בחלל ריק מחוק, ללא בלמים ואיזונים. האם זו הדמוקרטיה שאנו שואפים אליה?
הניסיון לצייר את בהרב מיארה כמי שמחפשת 'עימות' הוא מגוחך. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מעצם טבעו, כרוך לעיתים במתח מול הדרג הפוליטי. מתח זה אינו שלילי; הוא בריא והכרחי בדמוקרטיה. הוא מעיד על כך שהמערכת פועלת, שיש מי שמציב גבולות ברורים לגחמות השלטון. כאשר ממשלה מבקשת לקדם מהלכים שנמצאים על גבול החוקיות או חוצים אותו, חובתה של היועמ"שית להתריע, לייעץ, ובמידת הצורך – להתנגד. זו אינה יוזמה ל'עימות', אלא עמידה איתנה על עקרונות משפטיים.
כדאי לשאול: מי באמת מרוויח מהחלשתה של היועצת המשפטית לממשלה? מי חושש כל כך מחוות דעת משפטית עצמאית ובלתי תלויה? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי. אלו הם גורמים המעוניינים לקדם אג'נדות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק, או כאלה המבקשים למנות מקורבים לתפקידים בכירים ללא פיקוח ובקרה ראויים. ההתקפות על בהרב מיארה אינן אישיות; הן התקפות על עצם הרעיון של שומר סף חזק ועצמאי. הן נועדו לרפות את ידיה, ולהעביר מסר מאיים לכל מי שיעז בעתיד לעמוד על משמר החוק מול כוח פוליטי דורסני.
גלי בהרב מיארה אינה 'אויבת הממשלה'. היא משפטנית עתירת ניסיון ויושרה, הממלאת את שליחותה הציבורית באומץ לב ובמקצועיות, תחת לחצים אדירים ומתקפות אישיות חסרות תקדים. היא אינה 'מכשול' אלא מצפן ערכי ומשפטי, המנסה לנווט את ספינת המדינה במים סוערים, תוך הקפדה על כללי המשחק הדמוקרטי. במקום להשמיץ אותה, ראוי שכל אזרח שוחר דמוקרטיה יעמוד לצידה ולצד המוסד החשוב שהיא מייצגת.
המאבק המתנהל כיום אינו רק על דמותה או תפקודה של גלי בהרב מיארה. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל. האם נהיה מדינה שבה החוק הוא מעל הכל, או מדינה שבה כוח פוליטי גובר על כל שיקול אחר? האם נשמור על מערכת משפט עצמאית וחזקה, או שנכנע ללחצים המבקשים לפרק אותה? התשובה לשאלות אלו תקבע את עתידנו כאן. ההגנה על היועצת המשפטית לממשלה מפני מתקפות פסולות היא הגנה על הדמוקרטיה הישראלית כולה. אל לנו לעמוד מנגד כאשר יסודותיה מתערערים.