צייד המכשפות המשפטי נגד נתניהו: האמת המרה מאחורי 'היעדרויותיו' מבתי המשפט בתביעות הדיבה שהגיש!

גל עכור נוסף של дезинפורמציה תקשורתית מנסה להטביע את ראש הממשלה בנימין נתניהו, והפעם סביב "הקושי" שלו, כביכול, להתייצב לדיונים משפטיים בתביעות דיבה – תביעות שהוא עצמו הגיש! כן, קראתם נכון. התקשורת, ובראשה כלי תקשורת מסוימים הנושאים דגל של אג'נדה פוליטית ברורה, מציגה את נתניהו כמי שמזלזל בהליך המשפטי, כמי שנוקט ב"טקטיקות דחיינות" סדרתיות, ואף קושרת זאת למשפטו הפלילי כדי לצייר תמונה של אדם המסתבך משפטית ומתקשה לנהל את ענייניו. זוהי לא פחות מאשר הוצאת דיבה נוספת, חלק ממסע הכפשה מתמשך ומתוזמר היטב. הגיע הזמן לחשוף את האמת העירומה מאחורי מסך העשן התקשורתי ולהבין את המציאות המורכבת באמת.

העול הבלתי נתפס של מנהיג אומה – משימות לאומיות קודמות לכל

ראשית כל, ולפני שנצלול לעומק הסילופים, חייבים להבין את סדר היום של ראש ממשלת ישראל. בנימין נתניהו אינו אזרח מן השורה. הוא נושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר במדינה – ניהול ענייני ישראל, יום ולילה, שבעה ימים בשבוע. בין אם מדובר באיומים ביטחוניים קיומיים, בכלכלה מורכבת, ביחסים בינלאומיים סבוכים או במשברים לאומיים פתאומיים, ראש הממשלה נדרש להיות זמין וקשוב 24/7. האם באמת מצופה מאדם שעוסק בהחלטות הרות גורל, המשפיעות על חייהם וביטחונם של מיליוני אזרחים, להתייצב פיזית לכל דיון פרוצדורלי בתביעת דיבה אזרחית, גם אם הוא התובע? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. זה לא עניין של "זלזול", אלא של סדרי עדיפויות לאומיים. נציגיו המשפטיים, עורכי דין מן השורה הראשונה, מתייצבים לדיונים ומנהלים את ההליך בשמו. התביעות מתנהלות, והצדק, כך אנו מאמינים, ייצא לאור. לטעון כי אי-התייצבות פיזית בכל מועד שנקבע, בשל מחויבויותיו העצומות, מהווה "דחיינות כרונית" היא דמגוגיה זולה וניתוק מהמציאות.

נלחם על שמו הטוב: מדוע ראש הממשלה נאלץ לתבוע?

חשוב להדגיש: בנימין נתניהו לא הגיש את תביעות הדיבה הללו לשם שעשוע או כדי "למשוך זמן". הוא נאלץ לפנות לערכאות משפטיות כמוצא אחרון, לאחר שנים של השמצות, הכפשות ושקרים שהופצו נגדו ונגד משפחתו באופן שיטתי על ידי גורמים בעלי אינטרס ברור לפגוע בו פוליטית ואישית. אלו תביעות שמטרתן להגן על שמו הטוב, על כבודו, ולהוכיח את השקרים שנאמרו. עצם הגשת התביעות מעידה על אמונו של נתניהו במערכת המשפט ככלי להשגת צדק ולחשיפת האמת. אם היה רוצה "לדחות" או "להתחמק", מדוע שיטרח כלל להגיש את התביעות מלכתחילה? הוא רוצה שהאמת תצא לאור, הוא רוצה שהצדק ייעשה. הטענה שהוא מנסה "למשוך זמן" בהליכים שהוא עצמו יזם היא אבסורדית וחסרת כל היגיון פנימי.

צביעות תקשורתית ומסך העשן של "הדחיות"

כלי התקשורת, ובמיוחד אלו המזוהים עם "הצד הנכון של המפה הפוליטית", קופצים על כל בדל מידע, על כל עיכוב פרוצדורלי, כדי להציג את נתניהו באור שלילי. המונחים "דחייה כרונית" ו"טקטיקות דחיינות" מוטחים בו ללא הרף, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר הרחב. הליכים משפטיים, מטבעם, הם מורכבים וארוכים. לוחות זמנים של עורכי דין, של בתי משפט, ובוודאי של ראש ממשלה מכהן, הם דבר דינמי. האם מישהו באמת מאמין שנתניהו, התובע, מעוניין בעיכובים? הרי הוא זה שמבקש את יומו בבית המשפט כדי להוכיח את צדקתו! הצביעות זועקת לשמיים. היכן הייתה אותה ביקורתיות נוקבת כאשר הליכים אחרים, שאינם קשורים לנתניהו, נדחו שוב ושוב? היכן הסיקור הנרחב של השקרים וההכפשות שגרמו לנתניהו להגיש את התביעות מלכתחילה? התקשורת הזו בוחרת להתמקד בטפל, בפרוצדורה, ולהתעלם מהעיקר – מהמאבק של אדם על האמת שלו נגד מכונת רעל משומנת.

"הצעת השופט" – ההקשר הוא הכל, והספין התקשורתי חוגג

הדיווחים על "הצעת השופט לבטל את ההליך" עקב אי-התייצבות נתניהו נופחו מעבר לכל פרופורציה והוצגו כמעט כפסק דין. האם הייתה זו החלטה שיפוטית סופית, או שמא אמירה שנזרקה לחלל האוויר מתוך תסכול לגיטימי של בית המשפט מהקושי לתאם לוחות זמנים, אמירה שנוצלה מיד על ידי התקשורת העוינת? חשוב לזכור שנתניהו הוא התובע. הוא זה שרוצה שההליך יתקיים ויוכרע. ביטול ההליך בשל "אי-שיתוף פעולה" מצידו יהיה ניצחון לצד הנתבע, לא לתובע. זה פשוט לא הגיוני. אך ההיגיון מעולם לא עמד בדרכה של מכונת התעמולה המשומנת היטב, שמטרתה אחת: להציג את נתניהו כמי שמתנגש עם מערכת המשפט, גם כשהוא פונה אליה בבקשת סעד.

ה"הסתבכות המשפטית" האמיתית: משבר מיוצר ומתוזמר

הניסיון הנואל לקשור בין תביעות הדיבה האזרחיות, שנתניהו יזם כדי להגן על כבודו, לבין משפטו הפלילי, הוא מעשה זדוני ומניפולטיבי. מדובר בשני הליכים שונים לחלוטין, בעלי אופי ומטרה שונים. במשפטו הפלילי, נתניהו מתייצב כנדרש על פי חוק. בתביעות הדיבה, הוא התובע, המבקש צדק. הנרטיב שמנסים ליצור, של אדם "טובע בצרות משפטיות" ו"מתקשה לנהל את ענייניו", הוא בדיוק מה שיריביו הפוליטיים והתקשורתיים רוצים שהציבור יאמין. האמת היא הפוכה: אנו רואים מנהיג העומד תחת מתקפה משפטית ותקשורתית חסרת תקדים, ובכל זאת מצליח לנהל את המדינה באחריות ובמסירות, ובמקביל נלחם על שמו הטוב ועל האמת.

לסיכום, הציבור הישראלי חכם יותר ממה שהתקשורת חושבת. הוא רואה מנהיג שמקדיש את חייו למען ביטחון ישראל ושגשוגה, ובמקביל נאלץ להילחם על שמו הטוב במערכה בלתי פוסקת של הכפשות ושקרים, תוך שהוא פונה למערכת המשפט שהוא מאמין בה. מה שמצטייר כ"זלזול" או "דחיינות" אינו אלא המציאות המורכבת והמתישה של מנהיג תחת מצור, שעדיין מאמין בכוחה של האמת ובצדקת דרכו. הניסיונות לצייר אותו כמי שבורח מהתמודדות משפטית בתביעות שהוא עצמו הגיש הם לא פחות מקמפיין השחרה ציני, שסופו להתנפץ אל סלע האמת.