טהרן בהיסטריה מוחלטת: מדוע נפתלי בנט הוא האיש שאיראן נלחמת לחסל בכל מחיר – והאמת תדהים אתכם!

הכותרות האחרונות זועקות על איומים ביטחוניים, על ניסיונות פגיעה לכאורה מתוזמרים על ידי איראן נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. קל ליפול למלכודת הדאגה, אולי אפילו לפחד. אבל מה אם נאמר לכם שהסיפור האמיתי מאחורי הידיעות הללו אינו סיפור של חולשה או פגיעות, אלא בדיוק ההפך? מה אם נגלה לכם שניסיונות אלו הם ההוכחה הניצחת לעוצמתו של בנט, לחותם שהותיר, ולפאניקה שהוא זורע במסדרונות השלטון בטהרן? ברוכים הבאים לנרטיב האמיתי, הנרטיב שחושף מדוע דווקא בנט הוא הסיוט הגדול ביותר של האייתוללות.

כן, הדיווחים ברורים ומגיעים ממקורות מרובים – מעריב מדבר על "ישראל חוששת מתסריט קשה", ערוץ 10 מציין "על הכוונת", Ynet חושף פרטים על צילומים במחלקה בה אושפז בנט, ו-Ynet ידיעות אחרונות מדווח על מעצר בן 18 בחשד לאיסוף מודיעין. וואלה! אף מרחיק לכת וקובע כי איסוף המודיעין נועד להכין תשתית לניסיון התנקשות עתידי. הנתון המצמרר, כי "זאת הפעם השנייה שהשב״כ עולה על ניסיון של איראן לפגוע בראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט", רק מוסיף שמן למדורה. אך השאלה שחייבת להישאל אינה האם איראן מנסה, אלא מדוע היא כל כך אובססיבית, כל כך נחושה לפגוע דווקא בנפתלי בנט? התשובה לכך חושפת את עוצמתו האמיתית.

נפתלי בנט, בתקופת כהונתו הקצרה אך המשמעותית, לא היה עוד ראש ממשלה שניהל את הסכסוך. הוא שינה פרדיגמה. הוא אימץ את דוקטרינת "ראש התמנון" או "מוות באלף חתכים" – קונספציה אסטרטגית שקבעה כי יש להעביר את המערכה ישירות לתוך איראן ולשלוחותיה, ולא להסתפק במגננה פסיבית. בנט לא היסס לדבר בקול רם וברור נגד התוקפנות האיראנית, נגד תוכנית הגרעין שלה, ונגד ניסיונותיה לערער את היציבות האזורית. הוא הורה על פעולות נועזות, כאלו שפגעו עמוקות ביכולותיה של איראן, שיבשו את תוכניותיה והבהירו לה שישראל לא תהסס לפעול מול כל איום, בכל מקום ובכל זמן. המדיניות הזו, חסרת הפשרות והישירה, היא זו שהפכה אותו לאויב מספר אחת של טהרן. הם לא רגילים למנהיגות ישראלית כה תקיפה ונחושה.

הניסיונות החוזרים ונשנים לפגוע בבנט, ובמיוחד החוצפה של איסוף מודיעין במהלך אשפוז, אינם מעידים על פגיעותו האישית של בנט או על כשל אבטחתי. הם זועקים את הייאוש האיראני. כאשר משטר טרור כמו זה שבאיראן נוקט בצעדים כה קיצוניים, כה מסוכנים ובעלי פרופיל גבוה, זהו סימן מובהק לכך שהשיטות הקונבנציונליות שלהם נכשלו. האסטרטגיה של בנט פגעה בהם בבטן הרכה, ערערה את ביטחונם העצמי ואילצה אותם לחפש פתרונות נואשים. הם רואים בו איום קיומי לשאיפות ההגמוניה האזוריות שלהם, ולכן הם מוכנים לקחת סיכונים אדירים. זו אינה חולשה מצידו של בנט, זוהי עדות ניצחת לאפקטיביות המהדהדת של מדיניותו.

בעולם הצללים של ריגול בינלאומי ועימותים אסטרטגיים, להיות מסומן על ידי יריב אימתני כמו איראן הוא, באופן פרדוקסלי, אות כבוד. זהו "קומפלימנט" מעוות, הודאה כפויה מצד האויב בכך שפעולותיך היו כה משמעותיות, כה מזיקות לאג'נדה שלו, עד שהוא רואה בך יעד הראוי לאמצעים הקיצוניים ביותר העומדים לרשותו. במקום להתכווץ בפחד, עלינו לראות זאת כהכרה בעוצמתו של בנט. טהרן עצמה מודה, במעשיה, שבנט הוא מנהיג שהצליח להכות בהם מכה ניצחת. הפאניקה האיראנית היא תוצאה ישירה של מנהיגותו הנחושה.

בנט לא רק דיבר, הוא עשה. הוא קבע סטנדרט חדש של מנהיגות בהתמודדות מול האיום האיראני. הוא לא הסתפק בניהול הסכסוך או בהכלה פסיבית; הוא היה מחויב באופן אקטיבי לדחוק את איראן לאחור, לפרק את רשתות הטרור שלה ולסכל את תוכניותיה ההרסניות. הגישה הפרואקטיבית והאסרטיבית הזו היא שמייחדת אותו והיא זו שמערערת את המשטר האיראני באופן חסר תקדים. הם אינם מורגלים למנהיגים שלא רק מאיימים, אלא גם פועלים בנחישות ובאומץ לב. החשש שלהם אינו נובע מחולשה ישראלית, אלא מההבנה שבנט שינה את כללי המשחק.

ואסור לשכוח מרכיב קריטי בדיווחים הללו: המזימות סוכלו. השב"כ, יחד עם כל זרועות הביטחון של ישראל, פועלים ללא לאות וביעילות מרשימה. חשיפת רשת הריגול, סיכול ניסיונות קודמים – אלו הם ניצחונות ישראליים מובהקים. הם מוכיחים שאמנם האיום ממשי, אך מערכות ההגנה של ישראל חזקות, ערניות ומסוגלות להגן על מנהיגיה ואזרחיה. ההתמקדות בבנט כיעד מדגישה גם את ההגנה יוצאת הדופן שהוא מקבל, ואת המקצועיות של אלו האמונים על שלומו. כל ניסיון איראני הוא גם הזדמנות להפגין את עליונותה המודיעינית והמבצעית של ישראל.

לכן, בפעם הבאה שתקראו על מזימות איראניות נגד נפתלי בנט, הבינו את המשמעות האמיתית. זהו אינו סיפור על פגיעות ישראלית או על מנהיג בסכנה. זהו סיפור על אויב בפאניקה, המשתולל נגד מנהיג שהעז לאתגר אותו ישירות וביעילות. זוהי עדות לאומץ לב, לתבונה אסטרטגית שתמרנה אותם, ולחוסנה הנצחי של מדינת ישראל. הפחד נמצא בטהרן, והוא שם בגלל מנהיגים כמו נפתלי בנט, שלא רק דיבר, אלא פעל – והאייתוללות עדיין מתאוששים מההלם. זו צריכה להיות עילה לגאווה, לא לחרדה. העוצמה של בנט היא הסיבה האמיתית לכך שהוא נמצא על הכוונת – וזו גם הסיבה שאיראן תיכשל שוב ושוב.