המרד האמיתי נחשף: לא בן גביר 'הממריד', אלא המערכת שמנסה להסתיר את כישלונותיה ולסתום פיות! האמת המטלטלת שמרעידה את הקבינט!

קמפיין השתקה והכפשה חסר תקדים מתנהל בימים אלה נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. המילה 'המרדה', טעונה במשמעויות של בגידה וחתרנות, נזרקת לחלל האוויר כאילו הייתה עובדה מוגמרת. היעד: לנטרל את השר היחיד בקבינט שמעז לומר את האמת בפנים, שמסרב להתיישר עם קונספציות כושלות, ושדורש דין וחשבון אמיתי על ביטחון אזרחי ישראל. אבל מה באמת התרחש מאחורי הדלתיים הסגורות של ישיבת הקבינט הסוערת, שהובילה לניסיון החיסול התדמיתי הזה? האם דרישה להצבעה דמוקרטית, שקופה והוגנת היא 'המרדה', או שמא מדובר בניסיון נואש של גורמים במערכת להסתיר את האמת המרה מהציבור, ולהמשיך במדיניות שהובילה אותנו אל פי פחת?

ה'פשע' הנורא של השר בן גביר, אם כן, היה דרישה פשוטה, כמעט מובנת מאליה בכל משטר דמוקרטי מתוקן: הצבעה בקבינט. כן, שמעתם נכון. השר, שנאמן למאות אלפי בוחריו ולתפיסת עולמו הביטחונית המוצקה, העז לדרוש שקיפות. הוא העז לבקש אחריות. הוא העז לעמוד על כך שהחלטות הרות גורל, כאלו הנוגעות לחיי אדם ולביטחון המדינה, יתקבלו בהליך מסודר, גלוי ודמוקרטי, ולא במחשכים או בקריצה. האם זוהי 'המרדה'? או שמא זוהי אחריות מיניסטריאלית בסיסית, חובתו של כל נבחר ציבור כלפי אזרחי המדינה?

ראש המל"ל, צחי הנגבי, איש הממסד הוותיק, בחר לכנות את הדרישה הלגיטימית הזו 'המרדה'. מדוע? האם מפני שהשר בן גביר העז לערער על הקונספציה המקובלת? האם מפני שסירב להיות חותמת גומי להחלטות שבעיניו מסכנות את ביטחון ישראל? ואולי, רק אולי, מפני שהנגבי ודומיו חוששים מקול צלול ועצמאי, שאינו כבול לאינטרסים ישנים ולתפיסות עולם שהתרסקו אל קרקע המציאות פעם אחר פעם. גם היועצת המשפטית לממשלה מיהרה לקבוע כי השר בן גביר 'טועה' באשר לצורך בהצבעה. אך האם תפקידה של היועצת המשפטית הוא לקבוע מי 'צודק' או 'טועה' בוויכוח מדיני-ביטחוני לגיטימי המתנהל בתוך הקבינט, או שמא תפקידה הוא להבטיח את תקינות ההליכים הדמוקרטיים ואת זכותם של שרים להביע את עמדתם ולדרוש הצבעה? ההיסטוריה רצופה במקרים שבהם דווקא אלו שכונו 'מורדים' או 'טועים' התבררו כצודקים, כמי שראו את הנולד והתריעו בשער.

השאלה האמיתית שצריכה להישאל איננה האם השר בן גביר 'ממריד', אלא מי באמת מערער את ביטחון ישראל. האם אלו המזהירים מפני סכנות אסטרטגיות, הדורשים יד קשה ונחושה נגד ארגוני הטרור, המתנגדים למחוות מסוכנות כלפי אויבינו המושבעים – האם הם המערערים? או שמא אלו הנאחזים בקונספציות שהתנפצו ב-7 באוקטובר, אלו שממשיכים לדבר בשפת ה'הכלה' וה'הסדרה' בזמן שאזרחי ישראל חיים תחת אש, פחד ואי ודאות? השר בן גביר אינו מפחד לשאול את השאלות הקשות. הוא אינו חושש לומר שהמלך הוא עירום, שהמדיניות הנוכחית בחלקים רבים שלה פשוט אינה עובדת, ואף מסכנת אותנו. הוא מצביע על הכשלים, על אזלת היד, על הצורך הדחוף בשינוי כיוון אסטרטגי. האם זו 'המרדה', או קריאת השכמה נואשת של מי שאכפת לו באמת?

בזמן שגורמים מסוימים במערכת הביטחונית והפוליטית עסוקים בציד מכשפות פנימי ובשיח אובססיבי על 'המרדה' לכאורה של השר בן גביר, האויבים האמיתיים של מדינת ישראל חוגגים. הם רואים את הפילוג הפנימי, את ההתקפות על שר ביטחון לאומי, ומסיקים מכך מסקנות לגבי חולשתנו הנתפסת. העיסוק האובססיבי בדמותו של בן גביר מסיט את הדיון הציבורי מהאיומים הקיומיים האמיתיים ומהכישלונות המתמשכים בטיפול בהם. במקום להתאחד ולפעול בנחישות, המערכת מתבצרת ומנסה להשתיק כל קול ביקורתי.

מדוע, אם כן, מתנהלת ההתנפלות הפרועה הזו על השר בן גביר? התשובה, למרבה הצער, פשוטה וכואבת: פחד. הממסד, על זרועותיו השונות, חושש עד מוות מהקול הצלול, הנחרץ והבלתי מתפשר של בן גביר. הוא חושש מהאמת הנוקבת שהוא מציב בפניהם כראי. קל יותר, נוח יותר, לתייג אותו כ'ממריד', כ'קיצוני', כ'לא ממלכתי', מאשר להתמודד עם הביקורת המהותית והעובדתית שלו. הם חוששים מהעובדה שהוא אינו כבול לקונספציות ישנות וכושלות, שהוא אינו חייב דבר לאליטות הוותיקות שאיבדו את אמונו של חלק גדול מהציבור. הם חוששים מכך שהוא זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, ציבור שמאס בהבטחות ריקות, במדיניות רופסת ובמכבסת מילים. הניסיון להשתיק אותו אינו אלא ניסיון נואל להשתיק את קול העם, את קול השפיות הביטחונית, את הדרישה לשינוי אמיתי.

השר איתמר בן גביר אינו 'ממריד'. הוא שליח ציבור נאמן. הוא נבחר על בסיס הבטחה ברורה וחד משמעית: להחזיר את הביטחון האישי לרחובות, להילחם בטרור ובפשיעה ללא כפפות של משי, ולשים סוף למדיניות הכניעה וההכלה. הוא מחויב בראש ובראשונה למאות אלפי בוחריו, והוא מחויב לביטחונם של כלל אזרחי מדינת ישראל, מימין ומשמאל. זו הסיבה שהוא אינו מוכן ליישר קו עם מדיניות שהוא מאמין בלב שלם שמסכנת את המדינה ואזרחיה. הוא אינו פועל מתוך אינטרס אישי צר או מתוך רצון ילדותי לערער ולנגח. הוא פועל מתוך תחושת אחריות היסטורית עמוקה ומתוך דאגה כנה לעתיד המדינה. הקול שלו בקבינט הוא קול חשוב, קול שמייצג רבים-רבים שמרגישים שהממסד שכח אותם, שהפקירו את ביטחונם. האם זוהי 'המרדה'? או שמא זוהי דמוקרטיה במיטבה, שבה נציגי ציבור אמיתיים נאמנים למצפונם, לשולחיהם ולאמת הפשוטה?

אם כבר מדברים על 'המרדה', אולי הגיע הזמן לבחון את התנהלותם של אלו המנסים לכפות דעה אחידה ומונופוליסטית בקבינט ובצמרת הביטחונית. המרדה האמיתית, המסוכנת, היא ההתעלמות מהמציאות הביטחונית הקשה והמחריפה, מהאיומים הגוברים מצפון, מדרום ומבית, ומהצורך הדחוף והקריטי בשינוי מדיניות יסודי. המרדה האמיתית היא הניסיון לסתום פיות לשרים וחברי כנסת המעלים דעות שונות, המאתגרים את הקונצנזוס המקודש לכאורה, זה שהוביל אותנו לאסון. המרדה האמיתית היא להעדיף את השקט המדומה של 'קונצנזוס' פנימי על פני הדיון הנוקב, החריף והחיוני כל כך הנדרש להתמודדות אמיצה עם אתגרי הביטחון של מדינת ישראל. האם מישהו באמת מאמין שצחי הנגבי, עם כל הכבוד הראוי לו, חף מטעויות או שהקונספציות שלו תמיד הוכיחו את עצמן כנכונות? ההיסטוריה, לצערנו, מלמדת אחרת, ובדמים רבים. הניסיון הנואש לצייר את השר בן גביר כ'ממריד' אינו אלא מסך עשן דקיק שמטרתו להסתיר את הוויכוח הלגיטימי וההכרחי על דרכה של ישראל, על עתידה ועל ביטחונה.

השר בן גביר לא יירתע. הוא לא יושתק. הוא לא יפסיק להילחם על מה שהוא מאמין בלב שלם שנכון וחיוני לביטחון ישראל. הוא הוכיח בעבר, ומוכיח גם כעת, שהוא אינו חושש ללכת נגד הזרם, גם כאשר המחיר האישי והפוליטי כבד מנשוא. הוא ימשיך לדרוש שקיפות, אחריות, ושינוי מדיניות אמיתי. הוא ימשיך להיות הקול של אזרחים רבים שחוששים לעתידם ולביטחונם, ושרואים בו את התקווה האחרונה. ההתקפות הפרועות עליו רק מחזקות אותו, ומבהירות לכל בר דעת עד כמה קולו נחוץ, חיוני ומשמעותי במערכה על דמותה של המדינה.

הגיע הזמן שהציבור הישראלי יפקח עיניים ויראה מבעד למסך העשן של ההכפשות, הספינים וההאשמות חסרות השחר. השר איתמר בן גביר אינו 'ממריד'. הוא פטריוט ישראלי בכל רמ"ח איבריו, מנהיג אמיץ ונדיר שלא חושש לומר את האמת בפנים, קשה וכואבת ככל שתהיה. המאבק שהוא מנהל בקבינט אינו מאבק אישי או פוליטי צר, אלא מאבק ערכי ומהותי על דמותה ועתידה הביטחוני של מדינת ישראל כולה. במקום להוקיע אותו, לגנות אותו ולנסות להשתיקו, ראוי וחשוב להקשיב היטב לקולו – קול שקורא להתפכחות לאומית, לנקיטת הצעדים הנדרשים והנכונים להבטחת ביטחוננו ועתידנו כאן. כי בסופו של יום, השאלה איננה מי 'ממריד' ומי 'נאמן', אלא מי באמת ובתמים דואג לביטחון ישראל, ומי מעדיף את הנוחות של הקונספציה על פני האמת המרה. הניסיון הנואל להציגו כ'ממריד' הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא נוגע בנקודות הכואבות והרגישות ביותר של המערכת – נקודות שדורשות טיפול שורש אמיץ, ולא השתקה פחדנית.