לא 'ממריד', אלא הלוחם היחיד בארון האטום: בן גביר חושף את האמת המרה – והממסד רועד מפחד!

הכותרות זועקות, וההאשמות נזרקות באוויר בקלות בלתי נסבלת: "בן גביר ממריד". כן, קראתם נכון. השר לביטחון לאומי, האיש שנבחר על ידי מאות אלפי אזרחים בדיוק כדי להביא קול אחר, תקיף ונחוש למערכת הביטחון, מואשם כעת על ידי גורמים בממסד בניסיון לערער את יסודות המדינה. האם יש אבסורד גדול מזה? האם יש ניסיון נואש יותר להשתיק קול צלול וברור, הדורש אחריות, שקיפות ובעיקר – ביטחון אמיתי לאזרחי ישראל?

בואו נצלול לעומקם של דברים, מעבר למסך העשן של ההכפשות. ראש המל"ל, צחי הנגבי, על פי הדיווחים, הטיח בשר בן גביר במהלך ישיבת קבינט את המילים הקשות: "אתה ממריד". היועצת המשפטית לממשלה הוסיפה ואמרה כי השר "טועה" לגבי הצורך בהצבעה. על מה כל המהומה? על דרישתו הלגיטימית, המתבקשת, של השר בן גביר לקיים הצבעה בנושאים קריטיים הנוגעים לביטחון המדינה. האם דרישה להליך דמוקרטי בסיסי, להפעלת שיקול דעת קולקטיבי במקום החלטות המתקבלות במחשכים, היא "המרדה"? או שמא היא שיא הממלכתיות והאחריות?

האמת היא פשוטה וכואבת למי שמנסה להסתירה: השר בן גביר אינו "ממריד". הוא חומת המגן האחרונה של הציבור הרחב מול קבינט שנדמה לעיתים כמנותק מהשטח, שבוי בקונספציות ישנות שקרסו פעם אחר פעם, ומסרב להסתכל למציאות בעיניים. כאשר בן גביר דורש הצבעה, הוא לא מערער על הממשלה; הוא מערער על האדישות, על חוסר הנחישות, על הפחד לקבל החלטות קשות אך הכרחיות. הוא דורש דין וחשבון בשם אלו ששלחו אותו, בשם אזרחים שמאסו בהבטחות ריקות ובמדיניות רופסת מול אויבינו.

השימוש במילה "המרדה" הוא לא פחות משערורייתי. זהו ניסיון ציני ומכוער לצייר את השר בן גביר כגורם קיצוני, מסוכן, הפועל נגד האינטרסים של המדינה. אך מי באמת פועל נגד האינטרסים של המדינה? האם זהו השר שדורש יד קשה יותר נגד הטרור, שמירת משילות בנגב ובגליל, וחיזוק תחושת הביטחון האישי של כל אזרח? או שמא אלו אותם גורמים המעדיפים לשמר את הסטטוס קוו הכושל, להימנע מעימותים הכרחיים, ולהמשיך במדיניות של "הכלה" שהוכיחה את עצמה פעם אחר פעם כקטלנית?

הטענה כי בן גביר הוא "גורם מערער בקבינט" היא בדיוק מה שהופך אותו לחיוני כל כך. במקום שבו שוררת לעיתים קרובות מדי הסכמה שבשתיקה על מדיניות כושלת, קולו של בן גביר הוא קול ההיגיון הביטחוני הצלול. הוא לא מפחד לשאול את השאלות הקשות, לא חושש לקרוא תיגר על פרדיגמות שקרסו, ולא מהסס להציב מראה מול פניהם של מקבלי ההחלטות. "לערער" קונצנזוס רקוב אינה חולשה, זוהי עוצמה. זוהי חובתו של מנהיג אחראי, במיוחד בעתות משבר ואי ודאות.

כשהיועצת המשפטית לממשלה אומרת שהשר "טועה" לגבי הצורך בהצבעה, היא חושפת אולי יותר מכל את הבעיה האמיתית: הרצון של הממסד הישן לשמר את כוחו, לקבל החלטות מאחורי דלתיים סגורות, ללא פיקוח ציבורי אמיתי וללא מתן דין וחשבון לנבחרי הציבור. בן גביר, בדרישתו להצבעה, לא רק פועל על פי ההיגיון הדמוקרטי הבריא, אלא גם חושף את הניסיון למנוע דיון אמיתי ומעמיק בסוגיות הרות גורל. האם זו לא חובתה של היועצת המשפטית לתמוך בשקיפות ובהליכים תקינים, במקום לגבות אוטומטית עמדות המבקשות לצמצם אותם?

ההתקפות על השר בן גביר אינן מקריות. הן נובעות מפחד. פחד מהאמת שהוא מציב, פחד מהשינוי שהוא דורש, ופחד מהתמיכה הציבורית הרחבה לה הוא זוכה. קל יותר לתייג אותו כ"ממריד" מאשר להתמודד עם הטיעונים הכבדים שהוא מעלה. קל יותר להאשים אותו בערעור מאשר להודות בכישלונות העבר ובהווה. אבל הציבור אינו טיפש. הציבור רואה מי נלחם עבורו באמת ובתמים, ומי עסוק במשחקי כוח ובשימור כיסאות.

במקום להקשיב לקולות מהשטח, לקולות של אזרחים מודאגים שרואים את המציאות הביטחונית המידרדרת, בוחרים גורמים מסוימים לתקוף את השליח. הם שוכחים שבן גביר אינו מייצג רק את עצמו; הוא מייצג ציבור ענק שמאס בהפקרות ובחולשה. הוא הקול של אלו הדורשים שינוי אמיתי, שינוי שיחזיר את הביטחון לרחובות, את ההרתעה מול אויבינו, ואת הגאווה הלאומית.

הניסיון להציג את בן גביר כגורם קיצוני ולא ממלכתי הוא מגוחך. האם דרישה ליישם את החוק במלואו היא קיצוניות? האם רצון להגן על חיי אזרחים הוא חוסר ממלכתיות? נהפוך הוא. בן גביר הוא אולי אחד הקולות הממלכתיים ביותר בקבינט, מכיוון שהוא שם את ביטחון המדינה ואזרחיה מעל לכל שיקול פוליטי צר או נוחות אישית. הוא מוכן לשלם את המחיר הפוליטי של עימותים וביקורת, ובלבד שיוכל להביט לבוחריו בעיניים ולומר שעשה כל שביכולתו למענם.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים את המילה "ממריד" מוצמדת לשמו של השר בן גביר, תשאלו את עצמכם: מי באמת מנסה להמריד כאן? האם זהו השר שדורש דיון פתוח, הצבעה דמוקרטית ופעולה נחושה למען ביטחון ישראל? או שמא אלו המנסים להשתיק אותו, להסתיר את האמת, ולהמשיך במדיניות שהובילה אותנו למבוי סתום פעם אחר פעם? התשובה, לאלו שעיניהם בראשם, ברורה כשמש. השר בן גביר אינו הבעיה; הוא חלק חיוני מהפתרון. והניסיונות להשתיקו רק מוכיחים עד כמה קולו חשוב ונחוץ.